כשהורים נאבקים בבית משפט על ביצוע מילה לבנם

מאחר שהתיק עורר שאלות פסיכולוגיות, רפואיות, דתיות, מוסריות וחברתיות, השופט איפשר לכל אחד מההורים להביא מומחים בכל התחומים הללו. כך הפך סכסוך משפטי בין גרושים לדיון מעמיק בסוגיית המילה בישראל

יהודית מייזלס
יהודית מייזלס
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
"משפט שלמה" מאת פטר פאול רובנס
"משפט שלמה" מאת פטר פאול רובנס. הטיפול בתיק דרש להיחלץ מתוך ה"מובן מאליו" התרבותי שלנו ולהתיר את המוסרות המחשבתיות והסימבוליות שנולדנו לתוכםקרדיט: wikipedia
יהודית מייזלס
יהודית מייזלס

בעשרים השנים האחרונות נחשפתי לצד האפל באנשים ולמה שהם מסוגלים לעולל למי שפעם היה מושא אהבתם. אבל המקרים הקשים והמורכבים ביותר בהם טיפלתי כעורכת דין העוסקת בדיני משפחה, הם הסכסוכים שהורים מוכנים לנהל על חשבון ילדיהם. על פי רוב, הורים אוהבים את ילדיהם ורוצים בטובתם. אבל הורות היא פעמים רבות פשרה בין עמדות מנוגדות לגבי תפיסות עולם, ואני יכולה לומר שבמצבים של סכסוך ופרידה, הורים נוטים לחשוב מחדש על ההסכמות שהשיגו עם בני זוגם לשעבר, ולפקפק בהן באמצעות האמונות ותפיסות העולם שהיו שלהם לפני שנכנסו לקשר הזוגי. גם המשפחות המורחבות משפיעות ובעת סכסוך, זוכות למקום שקודם קצת נדחקו ממנו.

אחת הדוגמאות לכך היה סכסוך משפטי חריף שפרץ בין הורים, אם יהודיה מישראל ואב נוצרי מדנמרק, בשאלה האם לערוך או לא לערוך מילה לבנם. הסכסוך התעורר רק בשעה שהילד היה כבן שלוש ונמשך עד הגיעו לגיל שש. עד אז, בני הזוג חיו יחד באירופה ובהחלטה משותפת בחרו שלא לערוך לו ברית מילה וגם לא להטביל אותו. אבל להסכמות משותפות בין הורים מאוהבים יש נטייה להפוך, בשעת סכסוך, לדבר אחר לגמרי.

הצדדים ניהלו מאבק משפטי בנוגע למקום מגורי הילד, ובסופו קיבלה האם אישור מבית המשפט בדנמרק לעבור לגור עם הילד בישראל. לאחר הגעתה לישראל, היא הגישה תביעה בית המשפט לענייני משפחה בישראל ובה ביקשה רשות מבית המשפט לערוך לילד ברית מילה, גם ללא הסכמת אביו. עיקר הטיעון שלה נסמך על טובת הילד. להשקפתה ראוי שהוא לא יהיה שונה משאר חבריו בישראל. אני ייצגתי את האב, אשר התנגד לעריכת ברית המילה.

החוק בישראל מעניק לשני ההורים אחריות וסמכות משפטית שווה לקבל החלטות בעניינים המהותיים בחיי ילדיהם. כאשר התא המשפחתי שלם, ניתנת למשפחה אוטונומיה מלאה לקבל את ההחלטות האלה. המדינה איננה מתערבת בבחירת רופאיהם של ילדים, בתי הספר, מקום המגורים והחלטות נוספות הנוגעות לחיי ילדים, למעט במקרים חריגים כמו חשש לסכנה או נזק לילד. אבל כשמתעורר ויכוח בין הורים לגבי שאלות בנושאים אלה, בית המשפט לענייני משפחה נדרש להכריע בין העמדות, ועליו לעשות זאת בהתאם לטובת הילד.

זו היתה משימה לא פשוטה, כעורכת דין, לייצג את עמדת האב במדינה כמו ישראל, שבה השאלה מדוע לא לערוך ברית מילה ומה הצורך באקט זה כמעט שלא מתעוררת. הטיפול בתיק זה העמיד בפניי, וגם בפני בית המשפט, אתגר לא פשוט; להיחלץ מתוך ה"מובן מאליו" התרבותי שלנו ולהתיר את המוסרות המחשבתיות והסימבוליות שנולדנו לתוכם. הוא דרש ממני לא רק לשאול מדוע מתנגד האב לעריכת ברית מילה, אלא בעיקר את השאלה מה מצדיק להרדים ילד בן שלוש ולבצע בגופו פרוצדורה בלתי הפיכה ללא צורך רפואי שיצדיק אותה.  

כלים לביצוע מילה
אורולוג מטעם האם הדגיש את הסיכון הנמוך לנזק, בעוד האורולוג מטעם האב הציג מקרים של סיבוכים רפואיים.צילום: אילייה מלניקוב

מאחר שהתיק עורר שאלות פסיכולוגיות, רפואיות, דתיות, מוסריות וחברתיות, השופט איפשר לכל אחד מן ההורים להביא מומחים כמעט בכל אחד מן התחומים הללו. 

האם היתה חילונית והטיעונים שלה לא נשענו על אדנים דתיים. האם עצמה הודתה בחקירה כי לו היתה ממשיכה לגור באירופה לא היתה עומדת על עריכת ברית מילה. הטיעון המרכזי שלה היה איפוא "טיעון השונוּת". פסיכולוג שהובא מטעמה המליץ לערוך לילד ברית מילה כדי לייצר זהות בינו לבין סביבתו.

הוטל עליי, בשם האב, לטעון בהשראת הגישה הרב תרבותית, שיש לטפח ולשמר את זהותו של הילד כפי שהיא, ולשכנע ששונותו לא בהכרח תהא מושא ללעג בקרב חבריו. אחד הפסיכולוגים שהעיד מטעמנו בבית המשפט ציין שבהתאם לגילו של הילד, הוא מצוי בשלב הפאלי. שלב זה מתאפיין בכך שילדים מרוכזים בהבדלים באיברי המין בין בנים לבנות ומתעניינים בנושאים הקשורים לכך. עריכת ברית מילה, לטענת הפסיכולוג, עלולה לפיכך לגרום לילד נזק מתמשך. אשר לטיעון השונוּת, הפסיכולוג טען שדווקא ביצוע ברית המילה יגרום לילד לשוני פיזיולוגי ביחס לאביו, באופן אשר עלול לפגוע בהליך ההזדהות הגברית שלו. הפסיכולוג העלה נקודת מבט שנזנחה, שכן כאשר מדברים על שונות, חשוב לשאול מהו הסטנדרט, וממי השונות? האם באמת חשוב יותר להידמות לחברים מאשר לאב, שאינו יהודי ואינו נימול?

במסגרת המשפט נדון גם ההיבט הרפואי, ועל כן אורולוגים הובאו על ידי כל אחד מן ההורים. אורולוג מטעם האם הדגים באופן ססטיסטי את הסיכון הנמוך לנזק, בעוד האורולוג מטעם האב הציג מקרים של סיבוכים רפואיים שאירעו גם כאשר ההליך בוצע על ידי רופא.

מאחר שהפן הדתי-אמוני לא שיחק תפקיד בסכסוך זה (למעט בהיבט של קונצנזוס חברתי), השאלה המשפטית שהגדיר האב התחדדה: האם בהינתן שהילד הגיע לגיל 3.5 מבלי שהוסרה עורלתו, מן הראוי שבית המשפט יכפה על הילד לעבור הליך זה, בעיקר מכוח רציונל אי השונוּת החברתית, או שראוי יותר להמתין שהילד יגיע לגיל בגרות שבו ניתן יהיה לשאול את דעתו בעניין.

תום אהרון במונולוג על ברית מילה

האב הדגים, בהקשר של טיעון השונוּת, כי ממילא מדובר בילד בן לשתי דתות שונות; הוא בעל שתי אזרחויות שונות, ועם כל אחד מהוריו הוא דובר שפה אחרת. הוא חוגג את חג הפסח עם אמו ואת חג המולד עם אביו. בחופשת הקיץ, במקום ללכת לקייטנה כמו כל שאר הילדים בגן, הוא טס לארץ אחרת לבלות עם אביו. האב טען כי עלינו לאמץ שונוּת ואחרוּת זו ולראות בה את ייחודו וקסמו של הילד שלפנינו, ולא להיכנע לניסיון להפוך אותו למי שאיננו על ידי הסרת עורלתו. עוד הוא טען, כי מאחר שהאם בחרה ביודעין להביא לעולם ילד לתא משפחתי עם אדם ממדינה, שאינה רואה בברית מילה מנהג רגיל, לא ייתכן שתתכחש לפן זה בעת סכסוך.

עורך דין נפרד שמונה לייצג את הילד הסכים עם עמדת האב. הוא נסמך על האמנה לזכויות הילד וטען שמאחר ומדובר בביצוע פרוצדורה כירורגית בלתי הפיכה ללא הצדקה רפואית, על פי הפרשנות הנכונה של האמנה, יש להמתין לבגרותו של הילד ולהסכמתו.

עמדה זו מדגישה מושג משפטי חשוב העומד לצד "טובת הילד": זכויות הילד. "טובת הילד" היא מה שאנחנו המבוגרים רואים כטובתו, אבל מקובל כיום לחשוב שבעניינים יסודיים כמו זהות, יש לילדים זכות שלא נקבל עבורם החלטות שבבגרותם הם יוכלו לבחור בעצמם.

ישבתי בלילות וקראתי בדאגה רבה מאמרים על נזקים רפואיים בהליך המילה כמו דימום או נמק, והתחלתי לחשוב על הנושא מחדש. לימים, הפכתי לאם בעצמי וגיליתי שבגן של ילדיי, למעלה משליש מן הבנים לא נימולו.

הסופר והוגה הדעות האמריקני, וולטר ליפמן, כתב: "כאשר הכול חושבים באורח דומה – איש אינו חושב". סכסוך ברית המילה גרם לי לחשוב. הוא גרם לי לחשוב על הפעולות שאנו עושים עבור ילדינו ולילדנו, לפעמים באופן אוטומטי, מבלי לעצור ולחשוב. 

לפרשה היה סוף טוב. שופט בית המשפט לענייני משפחה, שנטל חלק אקטיבי ורגיש בסכסוך, לקח על עצמו להביא את ההורים להסכמה. הוא אף הגיע בעצמו לביקור בביתו של הילד, שוחח עם האם על חששותיה והרגיע את הרוחות. לאחר שנים של התדיינויות, ההורים בחרו בסופו של דבר להמתין ולא לבצע שינוי בגופו עד שיגיע לגיל בו יוכל להחליט בעצמו בסוגיה רגישה זו הנוגעת לגופו.

הפרטים בכתבה זו שונו כדי לשמור על פרטיותם של הלקוחות.

יהודית מייזלס

יהודית מייזלס | |במשפחות הכי טובות

יהודית מייזלס היא עורכת דין ומגשרת, בעלת משרד המתמחה בדיני משפחה וירושה. מרצה בבית הספר למשפטים של המסלול האקדמי המכללה למנהל ומפרסמת מאמרים אקדמיים בכתבי עת בנושאים שונים בדיני משפחה. עו"ד מייזלס כיהנה בשורה של תפקידים ציבוריים ואקדמיים בתחומי התמחותה.

לפרטים נוספים

תגובות