כשילדים לא הולכים לביה"ס בגלל מחלוקת בין ההורים

במקרים רבים בהם הורים גרושים חלוקים ביניהם על סוגיות חינוכיות של ילדיהם, בית המשפט נדרש להתערב ולהכריע מהי טובת הילד. עד אז הילדים נשארים בבית

יהודית מייזלס
יהודית מייזלס
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
כיתה ריקה
בדרך כלל בדיונים על טובת הילד מודגשת חשיבות ההמשכיות והיציבות בחייוקרדיט: אילן אסייג
יהודית מייזלס
יהודית מייזלס

השבוע החלו אלפי ילדים בישראל את שנת הלימודים. אולם מעטים יודעים כי מדי שנה, ישנם לא מעט ילדים להורים גרושים שיושבים בבית משך שבועות ואף חודשים. הם לא הולכים לאף מסגרת לימודית בגלל מחלוקת בנושא החינוך שלהם שהוריהם מנהלים.

כך למשל, דנה (שם בדוי) לא החלה את כיתה א', משום שאמה סבורה כי עליה לעלות לכיתה א', בעוד שאביה סבור כי היא אינה בשלה ושלטובתה עליה להישאר שנה נוספת בגן.

גם קרן (שם בדוי) לא החלה את שנת הלימודים בזמן. הוריה הגרושים חתמו לפני כשנתיים על הסכם גירושין שבו קבעו כי כאשר תתחיל את כיתה א', היא תתחנך בבית הספר האזורי בשכונת מגוריה. ואולם, כשנה לאחר הגירושין, שמעה אמה המלצות חמות על בית הספר לאמנויות בתל אביב וביקשה לרשום אותה להגרלה המתקיימת בין הנרשמים לבית ספר זה. מאחר שהאב לא הסכים לרשום אותה להגרלה, פנתה אמה לבית המשפט לענייני משפחה. בית המשפט נתן צו לרישום כפול של קרן לשני בתי הספר, על מנת לאפשר שהות לבחון איזו חלופה טובה יותר בעבורה. הצו של בית המשפט הופנה לשני בתי הספר והורה על רישומה של קרן לשניהם. רצה המזל, ושמה של קרן עלה בהגרלה של בית הספר לאמנויות. כעת כל שנותר היה להכריע מה טוב יותר עבור קרן.

השופט הזמין ללשכתו את קרן ושוחח עימה. הוא גילה ילדה סקרנית, רבת כישורים שמאוד רוצה ללמוד בבית הספר לאמנויות, שם הכירה ילדה אחרת. בעקבות חקיקת האמנה הבינלאומיות לזכויות הילד, בשנות ה-90, החלו מדינות רבות בעולם להכיר יותר ויותר בזכויותיהם של ילדים להביע את רצונם בסכסוכים משפטיים אשר נוגעים להם. בית המשפט, נסמך על עקרונות אלה, שעה שהכיר בזכותה של קרן להיות שותפה להחלטה בדבר חינוכה, ועל כן הורה לשלוח את קרן לבית הספר לאמנויות.     

אבל לא תמיד בית המשפט בוחן את רצונו של הילד, לפעמים מה שמניע אותו או גורם מקצועי מטעמו הוא מה שהם חושבים שתהיה טובתו של הילד. דן ואורית (שמות בדויים) היו נשואים במשך עשר שנים. דן דתי ואילו אורית חילונית. במהלך הנישואים, כפשרה בין בני הזוג, הסכימה אורית לקיים חלק ממצוות הדת בבית, אך הוסכם לשלוח את הילדות למסגרות חינוך חילוניות. לאחר הגירושין, דן הגיש תביעה בה ביקש להעביר את הבנות לבית ספר דתי. אחד מנימוקיו היה שחינוך חילוני עלול להרחיק את הילדות ממנו ומן הדת היות שבבית אמם הן כבר לא שומרות מצוות. בתיק זה הוזמנה חוות דעת של עובדת סוציאלית, שבחנה את האפשרויות השונות, נפגשה עם ההורים, ונתנה חוות דעת אשר ממליצה להשאיר את הבנות בבית הספר החילוני בו למדו. תיק זה הגיע עד לבית המשפט העליון, אשר אימץ את חוות הדעת בנימוק שיש לשמור על ודאות ויציבות בחיי הבנות, כלומר להותיר את המצב הקיים על כנו.

לעיתים הורים יכולים להיות חלוקים בשאלה הבסיסית של עצם שליחת הילדים לבית הספר לעומת חינוכם בבית באמצעות שיטת לימוד הצוברת אהדה, חינוך ביתי. לבית משפט לענייני משפחה בחדרה הגיע מקרה שבו אם ביקשה להוציא את בנה בן ה-12 ממערכת החינוך הציבורית ולחנך אותו בחינוך ביתי, כפי שהיא עושה עם שלושת ילדיה מנישואיה השניים. האם טענה שזו חלק מתפיסת עולם כללית שגורסת כי מערכת החינוך הממלכתית אינה מטיבה עם תלמידיה, מדכאת את יצר הלמידה שלהם ואינה דוחפת להישגים ועצמאות חשיבתית. במקרה הזה, התקשה בית המשפט לקבל את עמדת האם אשר ביקשה לשנות את המצב הקיים ולהעביר את הילד לחינוך ביתי.

התבגרות
מתוך הסרט "התבגרות". "והזמן חולף והנער כבר אינו נער"

ישראלים רבים סבורים, בטעות, שלהורה המשמורן יש סמכות לבחור את בית הספר עבור הילד. אלא שהמשפט הישראלי, שלא כמו שיטות משפט במדינות אחרות, אינו מעניק זכויות יתר להורה המשמורן לקבל באופן בלעדי החלטות מסוג זה. בישראל שני ההורים מוגדרים כאפוטרופוסים שווים של ילדיהם, וככאלה את כל החלטות הנוגעות לנושאים כמו חינוך, בריאות ומקום מגורים, עליהם לקבל במשותף ובהסכמה. במצבים שבהם אין הסכמה – בית המשפט לענייני משפחה נכנס בנעלי ההורים, וסמכות ההכרעה עוברת אליו.

בית המשפט שומע את עמדת כל אחד מן ההורים, ולפעמים את דעתו של הילד ולאחר מכן מכריע בהתאם לעיקרון שנקרא טובת הילד. אבל מאחר שאין הגדרה ברורה לגבי מהי טובת הילד, כדי לאתר את טובתו של הילד הספציפי שעניינו נדון בפני בית המשפט, נוהגים בתי המשפט לעשות מעיין out sourcing למומחים אובייקטיביים מן הפרופסיה הטיפולית כמו עובדים סוציאליים או פסיכולוגים ומבקשים מהם לבחון את המחלוקת ולהגיש המלצה לבית המשפט. המומחים נפגשים עם הילדים, עם ההורים, עם גורמי החינוך ועם כל גורם רלוונטי אחר ואז מגישים את המלצתם לבית המשפט. בית המשפט אינו חייב לקבל את עמדתם, אך לרוב מאמץ אותה.

בספר הקלאסי של החוקרים גולדשטיין, פרויד וסולניט, שפורסם בשנת 1973 תחת הכותרת Beyond the Best Interests of the Child, ועוסק בעקרון טובת הילד מודגשת חשיבות עקרון היציבות וההמשכיות בחייהם של ילדים. גישה זו עדיין שולטת גם כיום בשיטות משפט רבות, וגם המשפט הישראלי מכיר בחשיבות עקרונות היציבות והוודאות בחייהם של ילדים. יוצא אפוא, כי אם אתם מנהלים סכסוך משפטי בנוגע לשאלה באיזה בית ספר הילד שלכם יתחנך, יש סיכוי טוב שאם אתם הצד המעוניין להמשיך באותו בית הספר, העמדה שלכם היא זו שתתקבל, וזאת על בסיס עיקרון היציבות וההמשכיות אשר מהווה סמן עבור בתי המשפט במענה על השאלה הסבוכה מהי אותה "טובת הילד". אגב, אם אתם מאמינים בדרכים מעט שונות מהמקובל, רוב הסיכויים שמקומכם איננו בבית המשפט, אלא כדאי שתפנו להליכים גישוריים יותר לשם פתרון המחלוקת.

בפסק דין משנות התשעים שעסק בזוג הורים שניהלו מאבק משפטי ממושך בשלוש ערכאות בית המשפט בישראל, כתב השופט מישאל חשין מסר חשוב לכל מי שעוסק בענייניהם של ילדים ונערים: "בעלי דין מכאן ומכאן, הם ופמליותיהם עמהם, מדשדשים להם בפרוזדור ומקישים על דלת של טרקלין: זה על טרקלין של ימין זה על טרקלין של שמאל. ותחת אשר יעסקו בתוך, מעסיקים עצמם הכול בהקשה על דלת. והזמן חולף והנער כבר אינו נער".

יהודית מייזלס

יהודית מייזלס | |במשפחות הכי טובות

יהודית מייזלס היא עורכת דין ומגשרת, בעלת משרד המתמחה בדיני משפחה וירושה. מרצה בבית הספר למשפטים של המסלול האקדמי המכללה למנהל ומפרסמת מאמרים אקדמיים בכתבי עת בנושאים שונים בדיני משפחה. עו"ד מייזלס כיהנה בשורה של תפקידים ציבוריים ואקדמיים בתחומי התמחותה.

לפרטים נוספים

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ