ספרים לילדים | חמישה ספרים רגישים ונהדרים לילדי הגן

שכנים שאינם מפסיקים לריב, גברת שחולקת סודות עם הדור הבא וילדה שהופכת לקיפודה כדי לעזור לבת דודתה - ספרים מומלצים לילדים על רגשות ועל חברות שיזמנו הרהורי נפש נפלאים

עלמא אליוט הופמן
עלמא אליוט הופמן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
הספר טלי מתחת לשולחן
עלמא אליוט הופמן
עלמא אליוט הופמן

ספרות ילדים יכולה לעתים לגלות עולמות דמיון מרגשים ומפעימים שמרחיבים את הלב ומאפשרים מקום לביטוי עצמי, למחשבות שלא מקבלות מספיק קול ביומיום ולהרהורים שממשיכים גם איתנו, המבוגרים, אל השעות הקטנות של הלילה. יש בהם קסם שאינו פג, באלה שמעוררים את היצר הילדי, הצחוק המתגלגל, העצב - שרבים מתורגלים היטב להסתיר. לפעמים מתמזל מזלנו ואנחנו נתקלים בספרים לילדים שמזמנים התאהבות עמוקה, ובדפיהם לא רק הזאטוטים מבקשים להפוך שוב ושוב, אלא הם משאירים חותם גדול גם עלינו, ההורים.

במקום ליפול לעגמומיות הקשה של התקופה הזו, הנה חמישה ספרים שאהובים אצלנו בבית במיוחד, בזכות איורים נהדרים וטקסטים מדויקים, ובעיקר מכיוון שהם פותחים צוהר קטן, מלא חן ורגישות, אל העולם הפנימי של כולנו.
מוזמנים להוסיף את ההמלצות שלכם.

טַלִּי מִתַּחַת לַשֻּׁלְחָן

טלי מגיעה עם אחיה והוריה לארוחה משפחתית אצל סבא וסבתא. היא כעוסה מאוד, "קוצנית כמו קיפודה" ואינה מוכנה להשתתף במפגש החברתי. היא זוחלת אל מתחת לשולחן האוכל ומתכדרת, מסרבת לכל הצעה או ניסיון לפתות אותה החוצה, עד שמגיעה בת הדודה שירה. האחרונה מצטרפת אליה מתחת לשולחן בעמדתה המבוצרת, ולאט לאט, עם ההבטחה ששתיהן תשארנה קיפודות, מצליחה למוסס את הכעס בו טלי שרויה. הן מצטרפות לבני הדודים במשחק, עד שסבתא יוצאת רוגזת מחדרה על כך שהעירו אותה, או אז, טלי לוקחת את תפקידה של שירה והופכת לנמרה כועסת יחד עם סבתה.

"הֵן יָשְׁבוּ קְצָת יַחַד, מְקֻפָּלוֹת.
פִּתְאוֹם אָמְרָה שִׁירָה, 'תַּגִּידִי, אֶת חוֹשֶׁבֶת שֶׁקִּפּוֹדוֹת צְרִיכוֹת
כָּל הַזְּמַן לְהִתְקַפֵּל כְּמוֹ כַּדּוּר וּלְהַבְלִיט אֶת הַקּוֹצִים שֶׁלָּהֶן?
נִרְאֶה לִי שֶׁקִּפּוּדוֹת אֲמִתִּיּוֹת יְכוֹלוֹת לָתֵת לַקּוֹצִים שֶׁלָּהֶן לָנוּחַ'.
וְהִיא פָּשְׁטָה אֶת הַמְּעִיל וְהִנִּיחָה אוֹתוֹ לְיָדָהּ."

לצד האיורים מלאי החיים, דמותה של טלי משקפת בחינניות כיצד נראית התקבעות בתוך כעס או רגשות שליליים, דבר שקורה לא רק לקטנים. ואילו אל מול אי היכולת של הסביבה לסייע, או חוסר ההבנה שלה כיצד לגשת למצב בצורה שתייצר שיח, מגיעה שירה ובוחרת להיות חלק ממה שעובר על טלי - היא נכנסת לנעליה ומוליכה אותה בצעדים מחושבים מחוץ לעננת הרגשות המנהלת אותה (בהשראת משל ההינדיק של ר' נחמן מברסלב). ההזדהות הזו היא כלי שמשמש גם את טלי עצמה כשהיא בוחרת להפוך לנמרה יחד עם סבתה, ויכולה ללמד גם את הילדים דבר או שניים על כוחה של אמפתיה.

טַלִּי מִתַּחַת לַשֻּׁלְחָן / תמר וייס-גבאי, איורים: זויה צ'קרסקי-נאדי.

הַדֶּרֶךְ אֶל הָהָר

גברת גירית זקנה מאוד. בכל שבת היא יוצאת מביתה שביער לשביל המוביל אל ההר, אותו היא כבר מכירה היטב. בדרך היא פוגשת חברים קבועים, מלקטת מן הטבע ומסייעת לעוברי אורח שנקלעו לצרה, אך הפעם בולש אחריה בן לוויה חדש - חתול קטן בשם לולו. עם קצת עידוד מצדה הוא מצטרף אליה לטיול, במהלכו היא חושפת בפניו את רזי הדרך אל ההר, ובעצם, את סודות החיים. בחלוף השבתות גברת גירית מתעייפת ואינה יכולה לצאת אל ההר יותר. לולו ממשיך במסע הקבוע, חוזר אליה עם סיפורים ותגליות ומביא לה אוצרות שמצא בדרך. ההר הופך לשלו, וגם הוא בתורו יעביר את סודותיו לבן לוויה חדש.

"'זֶה בֶּטַח אַדִּיר לִהְיוֹת בְּפִסְגַּת הָעוֹלָם!'
'אָה, אַתָּה מַרְגִּישׁ שָׁם מַמָּשׁ קָטָן!'
'קָטָן כְּמוֹ יוֹנֵק דְּבַשׁ?'
'יוֹתֵר.'
'קָטָן כְּמוֹ נְמָלָה?'
'יוֹתֵר.'
'קָטָן כְּמוֹ מָה?'
'כְּמוֹ אֲבַק כּוֹכָבִים שֶׁנּוֹצֵץ עַל הַטַּל.'
גְּבֶרֶת גִּירִית הִיא גַּם מְשׁוֹרֶרֶת."

אימרותיה התמימות והנפלאות של גברת גירית, טוב לבה והרגישות שלה לאחרים, הידע וההדרכה שלה באשר לדרך וכיצד לצעוד בה - כל אלה יכולים בקלות לעורר שיח פילוסופי מתחיל עם המאזינים הצעירים. האיורים מלאי אוויר ואופטימיות, משרים רוגע, הקצב של המילים נינוח. ההתרכזות בטבע ובחיים הפועלים בו, והנגיעה הזהירה והמרומזת בזקנה ובמוות, בדרך שכל אחד סולל לעצמו במעגל החיים, הופכים את הספר המרגש והיפהפה הזה לכזה שאי אפשר שלא לחזור אליו פעם אחר פעם.

הַדֶּרֶךְ אֶל הָהָר / מריאן דובו, תירגמה מצרפתית: רמה איילון

הָאַרְנָב הִקְשִׁיב

טיילור מחליט לבנות מגדל. הוא יוצר "משהו חדש. משהו מיוחד. משהו מדהים", אך אז קורה דבר מה נורא והיצירה שבה השקיע כל כך הרבה זמן ומחשבה - מתמוטטת. עקב המפלה, הרגשית כמו גם הפיזית, בתוכה יושב טיילור בודד וחבוק בזרועותיו שלו, מתחילות להגיע מיני חיות בזו אחר זו ומציעות כל אחת בצורה אופיינית לדמותה - דרכי התמודדות. בין היתר, התרנגולת מצקצקת ומציעה לדבר על זה, הדב צועק על מנת להוציא את הכעס שהצטבר, הפיל מבקש לשחזר את שנפל ולהרכיבו מחדש, ואילו הנחש מנסה לפתות את טיילור להרוס לאחרים.

"טֶיְילוֹר יָשַׁב בְּשֶׁקֶט, וַאֲפִלּוּ לֹא שָׂם לֵב
שֶׁהָאַרְנָב הִגִּיעַ.
אֲבָל הוּא הִתְקָרֵב אֵלָיו,
וְהִתְקָרֵב עוֹד קְצָת.
עַד שֶׁטֶּיְילוֹר הָיָה יָכוֹל לְהַרְגִּישׁ
אֶת גּוּפוֹ הַחַמִּים."

כל אלה מגלמים בצורה משעשעת את קשת הרגשות העולים לאחר אכזבה או אי-הצלחה, עד שמגיע הארנב, מתיישב צמוד לטיילור, ושותק. כך, במקום לתת עצות מלאות אהדה, הוא בוחר בהזדהות, בהנכחה, ומעניק לטיילור את המרחב הרגשי הנחוץ לו כדי לפרוק את הקשת הזו בדיוק, לנקות את מה שקרה ולהתחיל מחדש. זהו ספר מקסים ונוגע ללב, המלווה באיורים עדינים בעלי צבעים רכים, שמצביע בצורה פשוטה ונגישה על ההבדלים שבין סימפטיה לאמפתיה, על המשמעות של להיות שם בשביל מישהו ומנגד מעודד שיחה כנה עם ילדים בגיל הרך על רגשות ותחושות. 

הָאַרְנָב הִקְשִׁיב / קורי דורפלד, תרגמה מאנגלית: גליה אלוני-דגן.

זְרֻבָּבֶל וְזִלְפָּה

זרובבל וזלפה, שני טיפוסים מרגיזים שמתלקחים בקלות, גרים בשכנות. דלת מול דלת, חלון לצד חלון, הם אינם מפסיקים לפתוח עיניים זה על זה, לעקוץ זה את זה ולריב על כל דבר אפשרי. הצמד פוצח על כלום ושום דבר במריבות כאובות - משיכות רגליים, סחיבות שיער, מתיחות אוזניים, כיווצים ומעיכות, שליפת ציפורניים, חריצות לשון ועוד. תוך כדי הלהט והבלאגן, הם מאבדים את צורתם כליל והופכים לגדולים מאוד, קטנים מאוד, או מתוחים עד שכמעט נקרעים, ודרך העיוות המשונה שעובר עליהם הם לומדים כיצד להפסיק.

"הוּא נֶעֱלַב וְסָחַב
לָהּ בַּשֵּׂעָר,
הִיא הִתְרַגְּזָה 
וּמָשְׁכָה לוֹ
בִּכְתֵפִיִּים,
הוּא מָתַח לָהּ
אֶת הָאֹזֶן,
הִיא מָשְׁכָה לוֹ
בָּרַגְלַיִם..."

זהו סיפור פרוע, מלא פלפל ורוח שטות, שיסחף את הרציניים שבהורים אל הקראה מלאת תשוקה. המשפטים הקטנוניים והמשוגעים של השניים קורעים מצחוק, והאיורים מלאי העוז והדמיון מרהיבים ופשוט קופצים מתוך הדף. כך, דמויותיהם של זרובבל וזלפה פועלות בשני מישורים - הן לא רק מדגימות בהומור רב כיצד כל אחד מאיתנו נראה כשהוא מתפקע מעצבים (מגוחך למדי), אלא גם מלמדות לקח חשוב ביכולת ללמוד מתי לעצור, כיצד לא להביט על האחר ואיך למנוע את הפיצוץ, רגע לפני איבוד השליטה.

זְרֻבָּבֶל וְזִלְפָּה / רונית חכם, איורים: ענת ורשבסקי.

צִפּוֹר הַנֶּפֶשׁ

קלאסיקה אהובה שטובה לכל עת ולכל גיל. ציפור הנפש היא ציפור מיוחדת ששוכנת בתוך נפשו של כל אדם, מרגע לידתו ועד מותו. היא אמונה על הרגשות שלנו, אותם היא שומרת במגירות נעולות בתוכה המיועדות רק להם ולסודות הכמוסים ביותר. לפעמים היא אינה פועלת לפי מה שהאדם שלה מרגיש ופותחת מגירות שאינן מתאימות לרצונותיו - יכול להיות שנרצה להאזין בסבלנות, ואילו ציפור הנפש תפתח את מגירת העצבנות ותמנע מאיתנו להקשיב. בזאת היא הופכת כל אחד לייחודי באמצעות הרגשות הגואים בו, כפי שכל אחד חווה את אותם הרגשות בצורה שונה.

"צִפּוֹר הַנֶּפֶשׁ עוֹמֶדֶת עַל רֶגֶל אַחַת,
וּבָרֶגֶל הַשְּׁנִיָּה - הַמְּקֻפֶּלֶת בִּשְׁעַת מְנוּחָה מִתַּחַת לַבִּטְנָה
- הִיא מְסוֹבֶבֶת אֶת מַפְתֵּחַ הַמְּגֵרָה אוֹתָהּ הִיא רוֹצָה
לִפְתֹּחַ,
מוֹשֶׁכֶת בְּיָדִית, וְכָל מָה שֶׁנִּמְצָא בְּתוֹכָהּ
יוֹצֵא לַחָפְשִׁי אֶל תּוֹךְ הַגּוּף."

הרעיון שבו יצור דמיוני הוא האחראי על המתחולל בתוכנו שומר על קסמו גם במבחן הזמן, ומפנה מקום לתקשורת בריאה על הרגשות והתחושות של הילדים. לא אחת אנחנו יכולים למצוא את עצמנו משוחחים עם הילד על ציפור הנפש הפגועה שלו, או ציפור הנפש השמחה, לאחר שהמושג הזה קיים באוצר המילים שלהם. כך הציפור ומגירותיה מייצרות עוד דרך בה הקטנים, וגם אנחנו, יכולים להבין קצת יותר את עולמם הפנימי ולהיות קשובים לו. 

צִפּוֹר הַנֶּפֶשׁ / מיכל סנונית, איורים: נעמה גולומב. 

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

עלמא אליוט הופמן

עלמא אליוט הופמן

עורכת מדור משפחה ויחסים ב"הארץ".

לפני כן שימשה כעורכת "עכבר העיר", שם החלה כעיתונאית ומבקרת מוזיקה. בעבר כתבה את הטור 'מאבדת מזון', המגיש מתכונים קלים לאנשים עובדים ולהורים עסוקים, כיום עורכת יחד עם דניאל צ'צ'יק את בלוג הצילום "אלבום משפחתי" (ניתן לשלוח הצעות במייל - family@haaretz.co.il).

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ