מור שפיגל
מור שפיגל
מתחם
מה יהיה בבר מצווה שלו? שחזור הנחיתה של אפולו 11 על הירח? כולל באז אולדרין בחליפת חלל?
מור שפיגל
מור שפיגל

"אמרתי לך שלא נאחר", חייכתי לקטנצ'יק דרך המראה האחורית, אבל הוא בכלל היה עסוק בלהביט מחוץ לרכב. מאבטח בכניסה ל"מתחם" סימן לי לעצור ולפתוח את החלון. "אנחנו ל'אירוע'", סימנתי גרשיים באצבעותיי וחייכתי גם אליו. בתגובה, הוא ביקש שאמתין בצד, ומבלי לחייך דיבר אל דמות עלומה באוזניה. אחרי דקות ארוכות, הוא חרץ: "אתם יכולים להיכנס" וסימן לי להמשיך ישירות אל סדרן החניה.

כשעזרתי לקטנצ'יק לצאת מהרכב, הוא וידא שלקחתי את המתנה, ספק דואג שלא אקח, ספק רוצה שאשכח. "תן לי יד, מתוק", ביקשתי, כי לא רציתי שיחצה את הגשר מעל הנחל המלאכותי לבדו. תכל'ס, לא זכרתי שהיה כאן אי פעם נחל, זה גן שעשועים בלב עיר מנומנמת ונטולת מקורות מים. אבל מצד שני לא הייתי כאן המון זמן. "נחל נהוראי", פתר שלט חגיגי את ההתלבטות שלי וסיפר על הנחל המלאכותי שנחפר על ידי חברה סינית במיוחד עבור ה"אירוע". איזה שם נוראי, חשבתי.

"שלום, מה השמות?" בחורה צעירה בעמדה שנראית כמו דוכן בשוק של סרט דיסני שואלת אותנו. "איך קוראים לך?", אני פונה אל הבן שלי כדי לשתף אותו בחוויה, הוא מסתכל עליי כאילו נפל עליי מטאור זעיר על הראש וגורם לי לשכוח גם את השם שלו וגם את שלי. "קטנצ'יק ואבא של קטנצ'יק", אני מוותר לבן שלי ועונה במקומו. הבחורה, שרק עכשיו שמתי לב שלראשה כובע פירות עצום, פונה אל המחשב הנייד ומתקתקת.

"אבא, אפשר תפוח?", קטנצ'יק מצביע על דוכן פירות מפתה. "נראה לך? הכל כאן מפלסטיק!", אני מושיט בעצמי יד אל התפוח העצום רק כדי לוודא. "מה פתאום פלסטיק", מתעוררת כרמן מירנדה שבדוכן קבלת הפנים ומבהירה שכל הפירות כאן אמיתיים, גם הטרופיים שהגיעו הבוקר בטיסה מיוחדת מאיי אנדמן. "וזה לא תפוח, זו גויאבה תאילנדית".

"בכל מקרה, קטנצ'יק ואבא, אתם נכנסים הישר למתחם הנינג'ה. אסי ורותם כבר מחכים לכם שם". "מתחם נינג'ה...?", אני מביע פליאה וגם מעוניין למשוך קצת את השיחה כי יש לי הרגשה שמתקיים שם פלירטוט קל מצידה. "כן, משם תעברו למתחמים האחרים, אני מבקשת שתתקדמו, חוגגים נוספים מגיעים". היא מחזירה אותי למציאות, שוב פירשתי חיוך כפלירטוט.

לא נותרת לנו ברירה, אלא להיכנס פנימה אל אוהל הקרקס הממוזג. בפנים מהומת אלוהים. מתחם מיני-שף, שבו סלב קולינרי מלמד הכנת קורקומבוש לארוחת עשר; מתחם לימוד ריקודי פורטנייט עם סטטיק ובנאל; מתחם בו ילדים לבושי חולצות ברצלונה בועטים פנדלים לשער אמיתי עם שוער, שנראה בול כמו פיטר שמייכל; מתחם מלא כני ציור בו מנשה קדישמן מלמד ילדים לצייר כבשים; וכמובן מתחם בועות סבון, כי אי אפשר בלי.

אני לוקח את קטנצ'יק למתחם הנינג'ה. "השתתפות ההורים אסורה", אומרת לי רותם סלע, אז אני מחליט לחפש משהו לשתות. "בר ההורים נמצא ממש שם, אחרי מתחם האוכל", היא מוסיפה, "לא הייתי הולכת על הברבוניות, רמז רמז...". האמת שלא חשבתי בכלל לאכול, אבל ההיצע כל כך גדול שאני לוקח פיתה עם חומוס ומלפפון חמוץ במתחם הרטרו ונעמד ליד אמא שאני מכיר מהגן. "טוב שהם לא הגזימו, כולה יום הולדת חמש", אני מפגין חוסר התמצאות בפתיחת סמול-טוק.

"מה הבעיה עם להשקיע קצת בילדים שלך?", היא עונה לי. "אין בעיה, אבל מה יהיה בבר מצווה שלו? שחזור הנחיתה של אפולו 11 על הירח? כולל באז אולדרין בחליפת חלל?". "אנשים כמוך הם בדיוק הבעיה במדינה הזאת!", היא קובעת ומתרחקת ממני, משאירה שובל של ריח אצות מקומבינציית הסושי שהחזיקה בידה.

אני נשאר לעמוד שם, חושב שאולי אני באמת הבעיה, הרי רק השבוע כעסתי על הבן שלי שביקש ציפוי בצק סוכר של יחידת החילוץ לעוגת יום ההולדת שלו. אין לי בעיה עם בצק סוכר, אבל למה יחידת החילוץ, למה לא תמונה של שלום תקוה מהתל בתומר אליהו לפני גול הניצחון באצטדיון הסופרלנד בעונת 98-99? 

בעודי מהרהר בכך נעמד לידי בחור ממש גבוה בחליפת שוער, זה באמת פיטר שמייכל! אני מהנהן לעברו בראשי והוא מהנהן בחזרה ואומר "בן אדם צריך לחיות". "אני לא שופט", אני ממהר לענות לו. הוא מחייך.

בדרך הביתה, אני שואל את קטנצ'יק אם הוא נהנה. הוא אומרי שכן ושואל אם למסיבת יום ההולדת שלו אפשר להביא דינוזאורים.

מור שפיגל

מור שפיגל | |אבאבית

כשאתה נמצא בבית במרבית השעות שהילדים שלך נמצאים בו יש לך שתי אפשרויות: הראשונה היא להתחרפן והשניה לכתוב על זה. אני בחרתי בשניה.

מור שפיגל, בזמנו הפנוי עורך ויועץ מוזיקלי, אב לשלושה בנים, שעובד מהבית ושורד רק כדי לכתוב על זה. בעל תואר דוקטור כבוד מאוניברסיטת דרבי הוא מעל הכל, מומחה להפרעות קצב וריקוד. כשמתעורר מחלום רע הולך למיטה של הילדים.

לעמוד הפייסבוק של מור.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ