דברים שלמדתי מילדיי / הבלוג של ניצן ויסברג

אל תתבלבלו: הילדים שלכם תלויים בכם, אבל לא בשליטתכם

יש חשיבות עצומה ליחס שלנו כהורים לגוף של ילדינו. עלינו להבין שהגוף שלהם שייך להם ולהעניק להם עצמאות מותאמת-גיל לגביו. זה יתניע תהליך חשוב של הגדרת הגבולות של עצמם, ועל הדרך גם מאבקי הכוח יצטמצמו

כל מי שאי פעם ניסה להאכיל תינוק או תינוקת בכפית ונאבק איתם מי מחזיק את הכפית, יודע שילדים נולדים עם דחף לעצמאות פיזית. למעשה, הילדוּת היא מעבר הדרגתי מתלות בהורים או במטפלים אחרים לכדי חירות פיזית, רגשית ואינטלקטואלית, לכדי עצמאות בכל המובנים. מיניקה לאכילת מזון מוצק. מנשיאה בזרועות אנשים אחרים לזחילה והליכה. מתלות באחרים שיבינו מה הבכי שלנו אומר לכדי יכולת לתקשר במילים. ובסופו של דבר, לבחירת הבגדים שלנו, החברים שלנו, האהבות שלנו והדעות הפוליטיות שלנו.

לכן, יש חשיבות עצומה ליחס שלנו כהורים לגוף של הילדים שלנו. זה לא תמיד נוח, ולעיתים זה גם שונה מהחינוך שאנחנו קיבלנו בבית שבו גדלנו, אבל העובדה שילדים תלויים בנו לא אמורה לבלבל אותנו ולגרום לנו לחשוב שהגוף שלהם בשליטתינו. הגוף של הילדים שלכם הוא שלהם. לא שלנו.

ילדים משחקים במזרקה במלבורן שבאוסטרליה, בשבוע שעבר
AFP
להמשך הפוסט

אפליה מגדרית שמתחילה כבר בארגז החול

בישראל רווחת אמונה תפלה מפלה נגד ילדות קטנות, לפיה יש טפיל בארגז החול שנכנס לפות דרך התחתונים, לכן הן צריכות ללבוש טייטס מתחת לשמלה או החצאית. זו שטות מבחינה בריאותית, שמשרתת שמרנות תרבותית רווחת

ברחבי ישראל מסתובב סיפור על טפילים בארגז החול, שיודעים להיכנס לפות של ילדות קטנות דרך התחתונים. על פי הסיפור, הטפילים החכמים הללו יודעים להעדיף פות של בנות על פני פי טבעת של בנים, והכי מדהים - הם יודעים לא להתעסק עם ילדות בטייטסים. 

לכן, במקומות רבים בישראל גננות והורים מלבישים ילדות בטייטס מעל התחתונים ומתחת לחצאית או השמלה, גם בחודשי הקיץ החמים. ובכן, כפי שד"ר איתמר נצר, גניקולוג, מסביר: "אין סיבה בריאותית לכך שבנות ילבשו טייטס מתחת לחצאית. אומנם יש ביצי תולעים בארגז החול, אבל אלה נכנסות לגופם של בנים ובנות כאחד ועושות זאת דרך הפה ולא במגע עם הפות או עם פי הטבעת.

ילדות
Image Source/Ulrik Tofte
להמשך הפוסט

לא תמיד הרוב קובע, וחשוב שילדים יבינו זאת

נכון שכלל "הרוב קובע" שכיח לקבלת החלטות בקבוצה, אבל הוא לא היחיד ולא תמיד נכון. צריך לזכור את זה, כי לפעמים כשהרוב קובע נפגעת חשיבה מקורית וחדשנות

בת ה-9 חוזרת שבורה מבית הספר ומספרת שהיא "חייבת להכין חידון מעצבן להפסקה פעילה". למה את חייבת להכין אותו, תמהתי. "כי הרוב קובע". מה זאת אומרת, התעניינתי. "אנחנו קבוצה של ארבעה שצריכה להכין פעילות להפסקה הפעילה ושלושה הצביעו בעד הכנת החידון".

כאשר מי שמיועד להיות שר החינוך טוען ש"הרוב קובע" גם בבית המשפט, למה שנצפה מהילדים שלנו למשהו אחר? לכן, סיכמתי עם המורה שאגיע לכיתה להעביר לילדים הרצאה ופעילות על עבודת צוות. 

הרוב קובע
Pinterest
להמשך הפוסט

איך מדברים עם ילדים על השואה

עלינו לתווך לילדים את השואה תוך הצבת מסר מרכזי של חיים ותקומה ושילוב ערכים חיוביים של חברות, נתינה, אהבה, חמלה ותקווה. את הדימויים הקשים והפחדים החליפו בסיפורים אנושיים, אמפתים ואופטימיים

"אמא מה זה יום השואה?", שואלת בת ה-6 בארוחת ערב, שבריר שנייה לפני שהספקתי להגיד "יאללה לאמבטיה".

אני: למה את שואלת?

יום השואה ילדים
עומר לנדוי
להמשך הפוסט

"והגדת לבנך" מסרים אופטימים וחיוביים

פסח הוא זמן טוב לדון בנפלאות המיתוסים העוברים מדור לדור. אפשר להעביר באמצעותם מוסר השכל אופטימי וחיובי, ואפשר גם לזרוע באמצעותם שנאה ופחד, כפי שקורה בחלקים מסוימים בישראל כיום

חוקר המיתוסים האמריקאי, ג'וזף קמבל, מי שחקר מיתוסים מכל העולם, גילה שכולם חולקים את אותו מבנה סיפורי, אותו הוא כינה "מסע הגיבור". המיתוס מתחיל עם גיבור שלא יודע שהוא הגיבור. הוא חי בעולם שמשהו בו אינו כשורה, ואז מקבל קריאה לצאת למסע. בדרך כלל, הגיבור מסרב תחילה לקריאה, אבל בהמשך חוזר אליה ומתרצה. לרוב, הגיבור מקבל מתנה כלשהי שעוזרת לו במסע, ומהרגע שיצא הוא נכנס לעולם קסום, שבו הוא נאבק בדמויות שונות בעלות כוחות גדולים ממנו. דרך המאבקים הוא נחשף לערכיו הגבוהים ומגלה את כוחו שלו, כוחו של הגיבור. לכשהשיג את המטרה שנתגלתה תוך כדי המסע, הוא חוזר לעולמו הראשון ומביא לו את המזור המיוחל.

את התבנית הזו אפשר למצוא בסיפור יציאת מצרים, שם מסע הגיבור הוא של משה. אפשר למצוא אותו גם במסע הגיבור של בודהה, ישוע, פרסאוס, אליס בארץ הפלאות, דורותי בארץ עוץ, לוק סקייווקר, וניאו במטריקס. הגיבורים אומנם שונים, האתגרים ותפאורה מגוונים, הערכים שבאים לידי ביטוי במהלך הסיפור משתנים ומוסרי ההשכל מעודכנים לפי הקהל והמסורת, אבל התבנית הסיפורית זהה.

סדר פסח
מארק ניימן / לע"מ
להמשך הפוסט

הקליפ הפורנוגרפי שסביר להניח שילדיכם צפו בו

אם ילדיכם בני תשע ומעלה, הם בטח כבר ראו את הקליפ המיני הבוטה לשיר "מים" של דודו פארוק. אפשר בכל פעם לסמן "אויב" חדש ולדרוש מיוטיוב להסיר את הסרטון שלו מהרשת, כפי שהורים דורשים בימים אלה לגבי הקליפ הזה, ואפשר גם למנף את זה לדיון בריא וחשוב על מיניות

בקבוצת הוואטסאפ הכיתתית של בתי בת ה-9 עבר סרטון. זה הקליפ לשיר "מים" של דודו פארוק, הבחור שגם עושה הופעות לבר ובת מצווה. הסרטון לא עבר רק בקבוצה של בתי, אלא בעוד הרבה מאוד קבוצות, כל כך הרבה קבוצות של ילדים שהורים מכל הארץ התגייסו להוריד אותו מאתר יוטיוב. הם לא הצליחו, אבל גם אם היו מצליחים, האם זה מה שיפתור את הבעיה? האם סימון אויב חדש וחיסולו, במקום לקיחת אחריות על ילדינו, תשנה משהו? אני בספק. "אויבים" חדשים יצוצו במקומו.

אבל לפני הכל, למה הסרטון הזה כל כך מטריד הורים? כי מדובר בפורנוגרפיה, ולא פורנוגרפיה של קצת ציצי באיזה פלייבוי שחוק, אלא בפורנוגרפיה דפוקה ומעוותת שיכול ליצור רק מי שנשחקו אצלו לגמרי סיפי הגירוי מרוב חשיפה לפורנוגרפיה.

דודו פארוק
תומר אפלבאום
להמשך הפוסט

זה מה שלמדתי מהצורך לקנות 1,440 מתנות יום הולדת

יש לנו ארבעה ילדים, לכל אחד מהם כ-30 חברים בגן או בכיתה. זה יוצא 120 מתנות יום הולדת שצריך לקנות בכל שנה. עכשיו הכפילו ב-12 שנות הורות ותגיעו להרבה מאוד מתנות יום הולדת. זה מה שלמדתי לאורך השנים

בכל תרבות מעניקים ומקבלים מתנות, ובבסיס המנהג הזה עומד עיקרון ההדדיות. טיפוח צניעות ומידתיות בהענקת מתנות מעודדת חשיבה כלכלית אחראית והתחשבות. לא כולם יכולים להוציא הרבה כסף, אבל כולם יכולים להעניק לזולת דברים שערכם נובע מתוך התכוונות.

הילדים שלי הולכים להרבה מסיבות יום הולדת ובכל מסיבה נהוג כמובן להביא מתנה. בעקבות הניסיון המצטבר שלנו בתחום ומעצם השקפת העולם שלנו, אני רוצה לחלוק איתכם כמה כללי אצבע שפיתחתי ב-12 שנות ההורות שלי. 

מתנות
להמשך הפוסט