תרבות פרידות הבוקר בגני ילדים בישראל מזעזעת והרסנית

התפיסה הרווחת לפיה ההורים "רק מפריעים" לפרידה "חלקה" מילדיהם שגויה מיסודה. מטרת פרידת הבוקר היא לא לשחרר את ההורים כמה שיותר מהר לעבודה, אלא מהווה חלק חשוב במערכת יחסים משפחתית ובבניית ביטחון עצמי בקרב ילדים. כך תעשו את זה נכון

ניצן ויסברג
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
גן ילדים
לגן המצולם אין קשר לכתבה. בישראל רווחת תפיסה שהורים אומנם מטפלים בילדיהם, אבל הילדים בעצם שייכים לקולקטיבקרדיט: אייל טואג

בשבוע הבא הורים רבים יביאו את ילדיהם לראשונה לגן, וגם הם כמו רבים לפניהם ייאלצו להתמודד עם הפרידה מהילדים. תפיסת "הפרידה" בגנים בישראל באופן כללי (כמובן שיש יוצאים מהכלל) היא תרבות סמכותנית, שלא רואה את טובת הילדים. הילדים שלנו ראויים למעבר הרבה יותר אנושי וחומל מחיק המשפחה אל תוך מסגרות החברה, לכן יש לשנות את תרבות הפרידה. אבל כדי לשנות אותה, צריך קודם כל להבין אותה.

בישראל כיום רווחת תפיסה שהורים אומנם מטפלים בילדיהם, אבל הילדים - בגופם וברוחם - שייכים לקולקטיב. הפרידה בגן עירייה על פי רב היא המשך ישיר של אותה הגישה. פעמים רבות גננות נותנות תחושה שההורים "רק מפריעים" לפרידה, ושהדבר הנכון לעשות הוא להציב בפני הורים וילדים את הפרידה כעובדה קולקטיבית נוקשה. במרבית הגנים מאפשרים שההורים ייכנסו לגן רק ביום או ביומיים הראשונים וגם זה לזמן קצר, ואחר כך הפרידה חייבת להיעשות בשער הגן, לא בפנים.

היחס לפרידת הבוקר ולכאב הכרוך בה הוא כאל "בעיה" שיש לפתור במהירות וביעילות. זו גישה שגויה והרסנית. ילדים בגילאי גן סקרנים לגלות את העולם מעבר לחיק המשפחה המוכר. הם באופן טבעי סקרנים ונמשכים לגילויים החברתיים והפיזיים שמעניק להם הגן, אבל הם גם חסרי ניסיון חיים כשל מבוגרים, ולכן לא בהכרח יודעים או מבינים ש"אוטוטו הם יתרגלו וזה יהיה בסדר", גם אם אמרנו להם את זה. בעבורם, מקום חדש הוא מאוד מאוד חדש, על גבול הלא נודע. ילדים גם תלויים במבוגרים שוחרי טוב, ובגן חדש הם עוד לא מכירים את המבוגרים האחראים עליהם ולא יודעים שהם יכולים לבטוח בהם. 

כך יוצא שמצד אחד ילדים נמשכים לחוויות שהגן מזמן, אבל מצד שני לא חשים מיד בטוחים ללא הוריהם. ילדים שונים זקוקים לזמני הסתגלות שונים כדי לחוש בטוחים בגן חדש. לכל אחד משך הזמן שלו לפרידה בריאה ומטיבה, לכן כפיית הליך פרידה גורף על כל הילדים באשר הם מזיקה לחלקם. 

גן ילדים
לגן המצולם אין קשר לכתבה. נפרדנו מארבעה ילדים בגנים שונים, זה מה שלמדנו על פרידה בריאה ובונהצילום: אייל טואג

אנחנו נפרדנו מארבעה ילדים בגנים שונים, זה מה שלמדנו על פרידה בריאה ובונה:

1. ילדים צריכים להרגיש שליטה. כשהילדים חשים שההורים ממהרים ולחוצים לעזוב אותם, הם מאבדים שליטה. אם אנחנו לא רגועים ופנויים רגשית לאפשר להם פרידה בקצב שלהם, הפרידה עלולה להפוך למאבק על שליטה. פנו זמן לפרידה והגיעו עם הידיעה שהילדים הם אלה שמובילים אותה. הענקת השליטה הזאת לילדים לא צריכה לאיים על הורים או אנשי חינוך, להיפך. אפשר להיות סמוכים שבאופן הזה ברגע שהם ירגישו בטוחים, הם ישחררו.

2. ביטחון נבנה בשלבים. כשנכנסים לגן, יש ילדים שייצמדו חזק להוריהם ואחרים ירוצו לשחק ואז ייזכרו להידבק להורים. זה שלב שבו הכל חדש לילדים, והם זקוקים לכם שתנחו אותם ותאשרו להם שזה אכן מקום בטוח. איך עושים זאת?

בשלב הראשון מומלץ לברך את צוות הגן בחום מבלי לדרוש מהילדים לעשות זאת. זה נועד להדגיש לילדים שאתם בוטחים במבוגרים האחראיים כאן. אחר כך תתמקמו בחלל בנוחיות, עדיף על הרצפה כמו הילדים, ותשחקו עם ילדיכם במשהו שהם בוחרים עם התכוונות ובלי ניידים. אם אתם משחקים בנינוחות ובהנאה יחד בגן, עברתם בהצלחה את השלב הראשון. 

בשלב השני, אחרי בניית הביטחון הראשונית, הילדים יתחילו להתרחק מכם פיזית. אולי בכדי להביא צעצוע אחר מאחד המדפים. אפשרו להם את זה. ככל שיצברו ביטחון, רדיוס הגילוי יגדל. הישארו במקומכם, אבל הצניעו את עצמכם. תראו להם שאתם עסוקים במשהו (לא בנייד!), הזיזו את עצמכם מעט הצידה, מבלי להיעלם. הילדים יבדקו אם אתם שם, אבל ירגישו בנוח להגדיל את טווח הגילוי.

השלב השלישי מכיל אינטראציות חבריות עם הילדים האחרים. זה יכול להיות צעד קטן כמו להתבונן בילד אחר משחק או אינטראקציה יותר משמעותית כמו שיחה עם ילדה או קבוצת ילדים. זה אומר שהילדים מגלים את המרחב החברתי, וזה סימן שהם חשים בטוחים. ועדיין, זה לא הזמן להיעלם לילדיכם. 

השלב הרביעי מתרחש כשהילדים מרגישים בטוחים מספיק במרחב הפיזי והחברתי, וחשים שיש מי ששומר עליהם שם, רואה אותם ודואג לצרכים שלהם. ילדים יהיו בשלים לפרידה כשהם מאותתים לנו שהם בוטחים בצוות הגן (אולי רק באחד מהם בשלב זה) לדאוג לצרכיו. זה יכול לבוא לידי ביטוי בכך שהם יגשו לגננת לבקש עזרה, או ביצירת מגע איתה. גננת טובה תשים לב לילדים שהגיעו לבשלות הזאת ותיצור קשר עין או הזמנה לאינטראקציה משותפת. כאשר ילדים נענים לקשר הזה, סימן שהם בשלים לפרידה. 

3. בשלות וביטחון לא אומרים שאין דמעות. אם אנחנו רואים שילדינו מסתובבים במרחב הגן בחופשיות, יוצרים קשרים חברתיים עם ילדים אחרים וקשר מסוים עם הגננת - ושכל זה קרה בקצב שלהם ובהובלתם - זה הזמן להודיע שאתם הולכים, ופשוט ללכת. יתכן שיהיה בכי. זה בסדר, בכי הוא דרך לפרוק מתח. גם אנחנו וגם הצוות צריכים להכיל בכי כביטוי לגיטימי של רגש לגיטימי. בשלב זה, כשאנחנו יודעים שהילדים שלנו חשים בטוחים, הפרידה עצמה צריכה להיעשות בביטחון. היסוס ומריחה מצידנו מאותתים לילדים שאנחנו לא בטוחים שהם בטוחים. לכן, חשוב שכאשר מזהים שהילדים בשלים, הולכים וסומכים על הצוות. 

4. הסתגלות הדרגתית לשהות ממושכת בגן. חלק מהליך הפרידה בגן כולל גם את האיסוף. ילדים קטנים לא תמיד מודעים לכך שנבוא לאסוף אותם בסוף היום. לכן בהתחלה יש לבנות גם את הביטחון שאנחנו אכן נחזור. בימים הראשונים רצוי לאסוף ילדים קטנים מוקדם, ורצוי שמי שנפרד בבוקר יהיה גם מי שאוסף. זה מאפשר לילדים להתרגל לחוויה האינטנסיבית של השהות הממושכת בגן בהדרגה, וגם בונה בקרבם ביטחון וציפייה לשגרה יומיומית, שבסופה תמיד תמיד באים לאסוף אותם. 

המטרה של פרידה בגן בבוקר היא לא לשחרר אותנו כמה שיותר מהר ועם כמה שפחות רגשות אשם לעבודה, אלא מהווה חלק חשוב בכישורי ההורות שלנו. עלינו להתעקש שיאפשרו לנו להיות הורים לילדינו במלוא מובן המילה. התפיסה הרווחת בישראל לפרידות הבוקר בגן שוללת מילדים והורים הזדמנות חינוכית חשובה, רכיב עמוק בבניית מערכת היחסים שלהם. היכולת להיפרד בונה בין השאר את הביטחון שלנו להתנהל כבני אדם חופשיים, יצירתיים, סקרנים ואמפתיים בעולם. 

ניצן ויסברג

ניצן ויסברג | דברים שלמדתי מילדיי

ניצן ויסברג היא מרצה ויועצת לחדשנות עיצובית

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ