ניצן ויסברג
ניצן ויסברג
חיתוך סלט
הילדים הגיעו לגן עדן של תענוגות, בזמן שההורים עובדים בפרךקרדיט: ניצן ויסברג
ניצן ויסברג
ניצן ויסברג

במהלך החג, עשינו קמפינג בחורשת טל. השהייה לצד משפחות אחרות מאפשרת התבוננות בהן מתנהלות ברגעים יומיומיים, שבדרך כלל אינם פומביים כמו צחצוח שיניים, הכנת ארוחות, שטיפת כלים, מקלחות ואפילו סתם ביקור בשירותים. אט אט גילינו שעל רקע עצי האלון העתיקים והמים הזורמים, בתוך הפסטורליה של ילדים משכשכים או שרועים על מדשאות בין אוהלים משפחתיים, מתפעל את כל העסק מעמד של הורים-עבדים מותשים ומרוטי עצבים.

הילדים הגיעו לגן עדן של תענוגות, בזמן שההורים עובדים בפרך בהרמת אוהלים, ניקוי שולחנות, פריסת מפות, חיתוך ירקות, נפנוף על גחלים, פינוי כלים ושטיפתם, חפיפת ראשים וליווי צמוד של כל ילד וילד, לא משנה באיזה גיל, לשירותים. הילדים, שבמבט ראשון נראו כמו האקלברי פין בזמן שהוא משיט עלים במורד המים, התגלו בהתבוננות מעמיקה יותר כיצורים שלא משים מההורים שלהם. אפילו המתבגרים שבהם, שממש לא צריכים השגחה ליד מקור מים, נשארו צמודים למבוגרים.

״אתה משגע אותי!״, הדהד לבסוף קולה של אמא אחת מתוך המקלחות המשותפות. היא באמת התאפקה הרבה זמן בזמן שקילחה שלושה ילדים בגילאי יסודי. ״טוב, אני כבר אביא לך את המגבת״, אמר אב שהתיישב לרגע אחד על ספסל כדי לנוח אחרי יום טיול ממושך, הוא אמר את זה בהטעמה של יאוש וזעם כבוש לבת העשרה שלו שלא מצאה את המגבת שלה בתוך האוהל. ״אני רוצה את אמא!״, בכה ילד שהלך לצחצח שיניים עם אבא, שניסה בהומור, כעס, התעלמות, הזדהות ובסוף הרגעה לגרום לילד שלו לצחצח שיניים. לבסוף, הוא נכנע והלך להביא את אמא.

התבוננתי בחמלה בהורים-שפוטים הללו, שכל חטאם היה לצאת לנופש משפחתי בחיק הטבע והנחתי שבימים כתיקונם הם נהנים לפחות מיחס סביר במקום העבודה שלהם. עד שקלטתי - גם אנחנו כאלה. ואז קלטתי עוד משהו - אחת הסיבות שהורים בישראל מותשים היא בגלל שהילדים שלנו לא עצמאים.

אלה לא רק ילדים ישראלים כמובן, אלא גם בארה״ב הורים במעמד ביניים מתפקדים כנהגים, טבחים, חדרניות, כובסים, קהל אוהד, צלמים וכספומט של ילדיהם. אבל איכשהו השילוב של ילדים לא עצמאיים עם החיים האינטנסיביים בישראל - מהשיח הפוליטי האלים ועד יוקר המחייה - הופכים את ילדי ישראל למעמסה עוד יותר גדולה ואת חיי ההורות לשחיקה ארוכה. אחרי חופשה עם הילדים, הורים בשיא הרצינות חולמים על חזרה לעבודה כדי לנוח מהחופשה.

בדרך חזרה מהצפון חשבתי שבין שני סבבי הבחירות, הלחץ והעומס בעבודה, התרחקנו בלי משים מעוגן של שפיות במשפחה, מטיפוח מתמיד של עצמאות הילדים שלנו, שזו השקעה שמחזירה את עצמה בצורה של עזרה אמיתית ונחוצה בבית ובכלל. למזלנו, ולמזלו של כל הורה שרוצה להעניק לילדיו בטחון ותחושת שייכות ועל הדרך גם ליהנות מעזרה, ילדים מטבעם רוצים להיות נחוצים ומועצמים ומתמסרים בשמחה כאשר אנחנו מפקידים בידיהם אחריות אמיתית. אבל איך עושים את זה בתכל'ס?

הנה מה שאנחנו למדנו מהילדים שלנו על האופן שבו אפשר לעזור להם להיות עצמאיים בארבעה שלבים קצרים (ומניסיון, זה גם עובד טוב אחרי תקופה של הזנחה):

שלב ראשון: הראו לילדים איך אתם מבצעים את המטלה

לילדים קטנים חשוב במיוחד לפרק מטלות שונות לשלבים השונים. למשל, אל תבקשו מהם להכין סלט, אלא הראו להם קודם כל איך מוציאים מהמקרר מלפפונים, ואז איך שוטפים אותם ולבסוף כיצד חותכים. אותו הדבר לגבי עגבניות, וכן הלאה.

היכולת לתכנן מטלות מראש ולהתארגן לקראתן היא יכולת קוגניטיבית שנכללת תחת מה שמכונה executive function, והיא מבשילה בשלבים. זכרו גם שביצוע משימות ״מורכבות״, כמו חיתוך סלט, עוזרות לתרגל ולשפר את היכולות הקוגניטיביות הללו. חשוב להדגיש שהסוד הראשון לטיפוח עצמאות הוא הצבת יעדים מאתגרים, אבל אפשריים.

אין לצפות מילדים קטנים להצליח להבין מטלה מורכבת בעצמם תוך רגע, אלא לעשות זאת תוך כדי הדגמה ופירוק של הפעולה. גם ילדים גדולים ומתבגרים זקוקים להדגמות של פעולות. בתוך ההדגמה אפשר לציין מה ההעדפות והטריקים שלכם לביצוע המשימה, אבל להדגיש שהם מוזמנים לפתח דרכים שנוחות להם.

שלב שני: בצעו יחד את המטלה

אחרי שהדגמתם לילדים מה לעשות, עשו זאת יחד איתם. למשל, אחרי שהראיתם להם איך מקפלים כביסה, שבו לידם וקפלו יחד איתם את הכביסה. ילדים רוצים לעשות דברים יחד עם ההורים. העשייה יחד מחזקת את הבטחון שלהם והופכת את המטלה לפעילות משמעותית עם משקע רגשי חיובי. זה שונה מהמצב שרובנו נקלעים אליו, שבו הדרישה לעזור מלווה בצעקות.

שלב שלישי: צפו בילדיכם עושים את המטלה בעצמם

הם כבר ראו איך לשטוף כלים או לרוקן את המדיח, ועכשיו אתם מתבוננים בהם עושים את זה ומשבחים אותם בצורה קונקרטית על העצמאות שלהם.

שלב רביעי: העבירו אליהם את האחריות

תנו להם להכין ולארוז את ארוחת העשר שלהם לבית הספר בעצמם, אפשרו להם להכין לעצמם חביתה וסלט לארוחת ערב. קבעו איתם שהם שוטפים הפעם את הכלים, ואז קבלו בסלחנות את שלוליות המים שנותרו על הרצפה. בהזדמנות, על פי ארבעת השלבים, למדו אותם איך מנגבים את המים מהרצפה.

ארבעת השלבים יכולים להימשך כמה דקות או יום-יומיים, אבל התוצאות מהירות. מניסיוננו, גם ילדים בני שלוש יכולים לחתוך סלט עם סכין. ילדים בני ארבע יודעים לשטוף כלים (כן, גם שבירים) ולהצמיד גרביים נקיות זו לזו. ילדים בכיתות הנמוכות מסוגלים לעשות כמעט כל מטלה בבית. וילדים גדולים יותר עוזרים לאחים הקטנים שלהם בשיעורים, אם רק מסבירים להם כיצד. מעבר ליתרונות הברורים של ניהול משק הבית במשותף, התרגול היומיומי מתרגם את הבטחון של הילדים ביכולות ובמסוגלות שלהם גם לתחומים אחרים, עכשיו ולהמשך החיים.

בתקופות של לחץ, יש נטייה לקחת הכול על עצמנו, מה שדוחק את הילדים הצידה, והופך אותם לאורך זמן ליותר ויותר חסרי אונים, ואותנו ליותר ויותר מותשים. זה חבל, כי בהשקעה קטנה של זמן ובעיקר רק באמצעות שינוי תודעתי, אפשר להעצים את הילדים שלנו להיות עצמאיים. וכמה שזה חשוב, לנו להם ולעולם. 

ניצן ויסברג

ניצן ויסברג | |דברים שלמדתי מילדיי

ניצן ויסברג היא מרצה ויועצת לחדשנות עיצובית

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ