ניצן ויסברג
ניצן ויסברג
Big Mouth . סדרה על בני נוער המיועדת למבוגרים בלבד
מתוך הסדרה Big Mouth. מחפשים לתת מענה אמיתי לצורך לגיטימי, גם אם הדרך בעייתית או לא רצויהצילום: Netflix
ניצן ויסברג
ניצן ויסברג

"אתגר נובמבר" הוא אחד הדברים המדוברים בקרב בני נוער ברחבי העולם בחודשים האחרונים. מה זה אומר? לפי האתגר, המשתתפים מוזמנים לאתגר את עצמם ולהימנע לחלוטין מאוננות במשך כל חודש נובמבר (No Nut November). ואז, בחודש דצמבר עליהם לאונן מספר פעמים כמספר התאריך, כלומר ב-1 בדצמבר הם מאוננים פעם אחת, ב-2 בדצמבר מאוננים פעמיים, ב-3 שלוש וכן הלאה.

התנהגויות חריגות או קיצוניות, כמו השתתפות באתגרים מיניים שכאלה (ולצורך העניין גם שקרים, גניבות, חרמות ודומיהם), מזמינים אותנו להתבונן בילד או בילדה כמי שמחפשים לתת מענה אמיתי לצורך לגיטימי שלהם, גם אם הדרך בעייתית או לא רצויה מבחינתנו. לכן, מעבר להזדמנות החשובה לנהל שיח פתוח על כך שאוננות היא פעולה טבעית, נורמלית ובריאה, אבל שההחלטה עליה היא פרטנית ולא חברתית או פומבית, ניתן לראות ב"אתגרים" הללו התנהגות מפצה שלא קשורה בהכרח למין.

לדעתי הצורך ש"אתגר נובמבר" עונה עליו מתחיל הרבה קודם לכן. ילדים להורים הליקופטרים גדלים ללא שבריר שנייה של פרטיות, לכן אך טבעי שהם יוותרו על הפרטיות שלהם "מרצונם" גם ברשתות החברתיות ויצטרפו לאתגר אוננות פומבי. 

כל מה שכדאי לקרוא על ילדים, הורות ומשפחה

חינוך לפרטיות לא יכול להתחיל פתאום בגיל ההתבגרות וגם לא יכול להיות תחום רק לעולם המיני. אם ילדים קטנים לא מקבלים הזדמנויות להיות עם עצמם בפרטיות - בין אם במשחק עצמאי, בחקר הגוף שלהם, בחקר הגוף של החברים שלהם וכדומה - למה שהם פתאום ירצו דבר כזה בגיל ההתבגרות? מי שכל דקה בחייו עוברת תחת עיניהם הבוחנות של מבוגרים, ימשיך כך גם בתחום המיני. זו עוד סיבה מיני רבות שחשוב מאוד לאפשר לילדים לשחק לבד מגיל צעיר, ללא פיקוח צמוד, ללא איסורים, בלי עזרה, בלי עידוד ולמעשה ללא כל תגובה אחרת מאדם מבוגר. פשוט שיהיו לבד עם עצמם, יתרגלו לחוש פרטיות מהי. אנחנו גדלנו ככה ונהננו מזה, אז למה שהילדים שלנו לא? 

נכון ש"אתגר נובמבר" פועל במחוזות המיניים, אבל הוא בעצם מפצה על כמה חסכים שהם בכלל לא מיניים: הראשון כאמור הוא חוסר יכולת לעשות דברים בפרטיות, אבל לצד זאת גם צורך בלתי מסופק באתגר פיזי ונפשי אמיתי, בדרישה להתמדה, בדחיית סיפוקים ובתחושה של הישג משמעותי. אין ספק שהאתגרים הללו הם דרך לא בריאה לתת מענה לצרכים הללו, אבל הצורך עצמו חשוב ולגיטימי.

כשאנחנו לא מאפשרים ולא מעודדים את הילדים שלנו, ואחר כך את המתבגרים שלנו, להתמודד עם אתגרים בעצמם, כשאנחנו מספקים להם כל חשק שיש להם עוד לפני שחוו תסכול, כשאנחנו מוחאים להם כפיים על כל שטות - אנחנו בעצם עושים להם עוול גדול. אנחנו מונעים מהם משהו שהם חייבים בשביל ההתפתחות שלהם. אם לא נספק להם אתגרים אמיתיים, הזדמנויות לדחיית סיפוקים ואפשרות להתאמץ בעצמם ולהתמיד בדבר מה שחשוב להם, הם ימצאו דרכים אחרות לחוות את הדברים החיוניים האלה, כן גם בדמות אתגרים מיניים מקוונים. חשבו על זה, אם לא היה צורך אמיתי ועמוק מאחורי האתגר הזה, הוא לא היה תופס ככה בכל העולם בקרב כל כך הרבה בני נוער.  

לכן, אם אנחנו רוצים לטפל בתופעה, עלינו לגשת לצורך הבסיסי שהיא מבקשת למלא - לא לעסוק כלל בחלק המיני, אלא בצורך בפרטיות, בעצמאות, באתגרים אמיתיים, בהתנסות בדחיית סיפוקים ובהכרה על הישגים אמיתיים, שכרוכים במתיחת גבולות אישיים והתגברות על קשיים בעצמם.  הנה ארבעה דברים שאנחנו משתדלים ליישם בבית, אולי תמצאו אותם מועילים גם לכם:

העניקו לילדים זמן לא מפוקח

בסביבות גיל ארבע, רוב הילדים כבר יודעים לשמור על עצמם גם ללא פיקוח בסביבה בטוחה כמו הבית או הגינה. הורים שרגילים לשמור על התינוק שלהם בן השנה בעודו מטפס על מגלשה בטיחותית לעילא, ימשיכו לעשות זאת גם בגיל שנתיים, שלוש, ארבע והלאה. זה לא טוב לילדים. חשוב מאוד לשחרר מתי שרק אפשר. לפעמים המשמעות של "לשחרר" היא שאחרי שעה של שקט מופתי, תמצאו את הילדים משחקים בהנאה רבה בתוך בלגן גדול. הבלגן אולי עשוי להיות מתסכל לטווח הקצר, אבל הוא כל כך חשוב לטווח הרחוק. חשבו על זה שהמחיר על סידור הבלגן הוא התנסות של ילדיכם בפרטיות ובעצמאות, כלומר בחוויה התפתחותית חיונית. אתם יכולים גם לבקש מהם שיעזרו לכם לסדר את הבלגן שעשו, גם זה חשוב להתפתחות שלהם.

אפשרו לילדים לאתגר את עצמם, אבל באמת לאתגר, פיזית ונפשית

כהורים, אנחנו הרבה פעמים רוצים למנוע מהילדים שלנו פגיעה בדמות תסכול, ואתגרים מטבעם - בין אם פיזיים, חברתיים או אקדמיים - פותחים אפשרות לכישלון ותסכול. אבל כפי שברור לנו שאי אפשר ללמוד ללכת בלי ליפול, כך גם אי אפשר לחיות בלי להיכשל. מניעת חוויית כישלון מהילדים פוגעת ביכולת שלהם להשיג הישגים משמעותיים. אפשרו להם להתנסות באתגרים וגם להיכשל בהם. אתם רק תעזרו להם.

אל תיענו לדרישות "בא לי"

כשתינוק קטן בוכה, עלינו לגשת אליו מיד להרגיע אותו. אבל כשילדים גדלים, גדלה איתם גם היכולת שלהם לדחות סיפוקים. מחקרים מראים התאמה גבוהה בין יכולת דחיית סיפוקים של ילדים לבין הצלחה במגוון תחומים בחיים. לכן, כשהילדים שלנו דורשים שנספק להם צרכים וחשקים באופן מיידי, לא חובה להיענות מיד ובכל מחיר. זה בסדר גמור שילדים יחכו עד יום ההולדת כדי לקבל משהו שהם מאוד רוצים, או שיעשו משהו קשה ומאתגר בעבור המתנה שהם חולמים עליה, או שיתאמצו להשיג את החוג שהם מאוד רוצים להירשם אליו. כשהם יקבלו את הסיפוק לאחר עבודה קשה, הוא יישמר לאורך זמן ויהיה הרבה יותר משמעותי בעבורם. 

עודדו התמדה

קשה לנו לראות את הילדים שלנו מתוסכלים. ברור שיותר נוח לנו במקרים רבים לעשות את הפעולה בשבילם, במקום לראות אותם נאבקים ומתרגזים מחוסר ההצלחה שלהם. גם אין ספק שלא כל דבר מצדיק התמדה בכל מחיר. ובכל זאת, אם יש משהו שחשוב לילדים שלכם וקשה להם להתמיד בו, התפקיד שלכם הוא לעזור להם לצלוח את הרצון להרים ידיים. הורים לילדים עם צרכים מיוחדים או קשיי למידה יודעים היטב שהילדים הללו זקוקים להורה שמאמין עמוקות ביכולת שלהם להתגבר על הקשיים ולהצליח. אותו הדבר נכון לכל ילד לגבי כל אתגר. ילדים שההורים שלהם מאמינים בהם שהם יכולים יותר ומעודדים אותם (ברגישות) להשיג יותר, מוצאים שהילדים שלהם אכן מצליחים להגיע להישגים גבוהים יותר.

דרך טובה לטפח התמדה היא על ידי שיתוף סיפורים אישיים של התמדה והתגברות על קשיים ומהמורות. גם סיפורי ביוגרפיה של נשים וגברים שהגיעו להישגים מרשימים יכולים לעזור. אף אחד לא הצליח בלי להיכשל ובלי להתגבר על קשיים בדרך, ילדים תמיד מופתעים לגלות שגם אחרים התקשו, פחדו ונכשלו, אבל לא הרימו ידיים. זה מעניק להם כוחות והשראה. נסו והיווכחו. 

״אתגר נובמבר״ איפוא מזמן התייחסות נקודתית לסוגיה של אוננות ומיניות בריאה בקרב בני נוער, אפשר ורצוי לדבר איתם על זה כמובן, אבל העובדה שבני נוער נמשכים להשתתף באתגר שכזה מעידה על צורך עמוק יותר מהאריזה המינית, חסך שאינו מסופק. אתם יכולים לעזור להם, ויפה שעה אחת קודם.

ניצן ויסברג

ניצן ויסברג | |דברים שלמדתי מילדיי

ניצן ויסברג היא מרצה ויועצת לחדשנות עיצובית

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ