12 שנות לימוד בלי מילה על אבולוציה זה לא נורמלי

בישראל ילדים יכולים לסיים בגרות בהצטיינות בלי הבנה בסיסית בתיאוריה המקיפה והמרכזית ביותר במדע. נדרש מנגנון משוכלל כדי להסתיר את החשיבה האבולוציונית מילדים, ולכן זה תפקידנו ההורים להשלים לילדינו את הפערים

ניצן ויסברג
ניצן ויסברג
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אבולוציה
כאשר ילדים לא לומדים לחשוב על מוצא המינים לאור ערכי תנועת הנאורות, הם לא לומדים לחשוב על כלום לאור ערכי תנועת הנאורות וההשכלהצילום: REUTERS
ניצן ויסברג
ניצן ויסברג

ילדים ישראלים עשויים לסיים 12 שנות לימוד עם בגרות מצויינת וללא הבנה בסיסית בתיאוריה המקיפה והמרכזית ביותר במדע, האבולוציה.

הילדים שלנו מבלים שעות רבות מגיל הגן ועד התיכון בלימוד סיפור הבריאה המקראי (ולומדים שיש רק אחד) במסגרת שיעורי תנ״ך, מורשת ושל״ח, אך אינם לומדים כיצד לחשוב על השאלות הגדולות האלו בעזרת כלים לוגיים, לאור ערכי תנועת הנאורות וההשכלה, שביססו את המרכזיות של השיטה המדעית, שמרדו בסמכות הכנסייה ושהולידו את הדמוקרטיה והרפובליקה המודרנית וגם את מדינתנו שלנו, שהיא גם דמוקרטית בנוסף ליהדותה.

נדרשת מניפולציה משוכללת מאוד כדי להסתיר מילדים במאה ה-21 את כל מה שאנחנו יודעים על אבולוציה. הסיבה שעובדים כל כך קשה להחביא אותה היא הידיעה שכאשר ילדים לא לומדים לחשוב על מוצא המינים לאור ערכי תנועת הנאורות, הם לא לומדים לחשוב על כלום לאור ערכי תנועת הנאורות וההשכלה. לא על מדע ולא על פוליטיקה. לכן, השיעור הזה הוא עלינו, ההורים. לקראת יום צ'ארלס דארווין הבינלאומי, שחל מחר, הנה כמה עצות שימושיות כיצד לעשות זאת.

אז איך מלמדים ילדים על אבולוציה?

כמו שאי אפשר ללמד ילדים ביום בהיר אחד חשבון דיפרנציאלי ואינטרגלי, או לנגן ללא הכנה מוקדמת את הסונטה לאור ירח של בטהובן, כך אי אפשר ללמד ילדים אבולוציה ביום אחד וככה סתם. יותר משזו תיאוריה מדעית, אבולוציה היא דרך לחשוב ולהבין את העולם. זה דבר שבונים יחד עם ילדים בהדרגה, תוך התבססות על הסקרנות הטבעית שלהם וטיפוח חוויית הפליאה.

צ׳ארלס דארווין היה בכלל גיאולוג. הוא הצטרף למסע חקר בן חמש שנים על ספינת הביגל ב-1831 כגיאולוג, ואסף לאורך הדרך דוגמיות של אבנים ומאובנים כמו גם דוגמיות מן החי. עניין האיסוף והקיטלוג של אוספים היה מאפיין מרכזי של תנועת הנאורות עוד מהמאה ה-18. בתקופה הוויקטוריאנית ילדים קטנים לא אספו קלפי כדורגל או פוקימון, הם אספו חיפושיות. בני אצולה היו נוסעים ל״מסע קלאסי״ ואוספים מטבעות עתיקות. זו גם התקופה של "מוזיאוני האוסף", שמציגים אוספים בפני הציבור הרחב. לכן, אין זה מפתיע שדארווין והקולגות שלו עסקו באיסוף.

דרווין
צ׳ארלס דארווין היה בכלל גיאולוג, שאסף אבנים ומאובנים. זאת נקודת פתיחה טובה ללימודי האבולוציהצילום: REUTERS

איסוף זה דבר שילדים אוהבים לעשות

אצלנו בבית לימודי האבולוציה מתחילים בלאפשר לילדים לטייל ולאסוף דברים שמעניינים אותם לכדי אוספים, כמו ענפים ועלים ובפרט אבנים ומאובנים (מה שלא מוגן). האוסף הוא נקודת התחלה נפלאה להבין שתולדות כדור הארץ מתועדים באבנים, ותולדות החיים עלי אדמות מתועדים במאובנים. מכאן, זה מהלך טבעי לעבור ולדבר על דינוזאורים וגם על הכחדתם, על יצורים יותר קדומים, על יבשת פנג׳אה והים טטיס, ובעיקר על פרקי זמן של מאות מיליוני שנים, פרקי זמן שקשה לנו להבין ביחס לעצמנו וגופנו, אבל קל יותר לחשוב עליהם כאשר מדמיינים כמה זמן לוקח ליבשות לנדוד או למכתש להיווצר. בלי ההבנה של שינויים לאורך מיליוני שנים, אי אפשר להבין אבולוציה.

במקביל, אנחנו בית שתמיד סקרנים בו לגבי חיות וצמחים. מינקות, הילדים יכולים לדפדף בספרים על חיות וצמחים, ואנחנו מטיילים ומתבוננים בחיות ובצמחים. ואנחנו שואלים שאלות על חיות וצמחים, כמו למה הם נראים כמו שהם נראים, למה הם מתנהגים כמו שהם מתנהגים, ומה הקשר בין חיות וצמחים. בין טיולים, שיחות, ספרים וסרטים לאט לאט נבנה הרעיון שיש לחיות וצמחים מנגנוני הישרדות שונים ומיוחדים, שהופכים אותם למה שהם. עם הזמן הילדים מסוגלים להבין בעצמם איך תכונות של חיה או צמח מגינות עליו, או עוזרות לו למצוא אוכל ולהתרבות. שימו לב, לוקח לילדים זמן להבין איך עובדת רביה מינית. אין טעם להסביר אבולוציה לפני שהם מבינים את זה.

אז הפכתם לגיאולוגים, זואולוגים, פלאנטולוגים ואספנים, מתי כבר אפשר לדבר על אבולוציה?

הפסיכולוג והפילוסוף האמריקאי וויליאם ג׳יימס אמר שאפשר לתת לכל דבר ערך הומניסטי אם מלמדים אותו באופן היסטורי. אנחנו חשבנו שנכון ללמד אבולוציה כך, ולכן התחלנו מהביוגרפיה של דארווין. יש אחת מוצלחת לילדים בעברית. אנחנו הגדלנו ראש (ברור שאפשר גם בלי זה) ואפילו נסענו בחופש הגדול לבקר בביתו, בית דאון, השוכן כשעה מחוץ ללונדון (מומלץ מאוד!).

למה דווקא אבולוציה?

כי כך יש לילדים אפשרות לעקוב אחר ההתפתחות של השאלה המדעית והדרך המדהימה אל התשובה. ובדרך הזו הם יכולים להרגיש שיש להם מקום בתוך הסיפור המתהווה של החקר המדעי הרבה יותר מאשר מי ששואל שאלה ומקבל מן המוכן תשובה.

בת החמש נמצאת בשלב האוספים והסקרנות לגבי חיות. היא מתמודדת עם הרעיון שהדינוזאורים נכחדו ומה ההבדל בין הכחדות ומוות.

בת השבע כבר מומחית גדולה לחיות, ומכירה את הביוגרפיה של דארווין ומסוגלת לשאול שאלות דומות לאלה שדארווין שאל לגבי למה יצורים חיים מתאפיינים בתכונות כאלו ולא אחרות.

בת ה-10 ובן ה-13 מבינים כל אחד ברמה שלו את עקרונות האבולוציה. בת ה-10 מבינה שההבדל הגנטי בין אדם ובין שימפנזה קטן מההבדל הגנטי בין סוס לזברה. 

בן ה-13 יודע שיש לנו גנים של האדם הניאנדרטלי ומבין שהמשמעות של זה היא שבעבר הומו-ספיינס וניאנדרטלים התרבו.

להבנות האלו, לדרך החשיבה הזו, יש גם השלכות פוליטיות. מי שמבין שמבחינה גנטית אנחנו מאוד דומים לשימפנזות, מבין שגם הבדלים אתניים בין בני האדם הם זניחים (לא תרבותית, אלא מבחינה פיזית, קוגניטיבית וכו'). מי שמבין שאנחנו תוצר של נדידות זני הומינינם בין יבשות, יכול לזהות את ההגירה ההמונית מאפריקה לאירופה לא כ"סוגיית הפליטים", אלא כחזרה של הפרה-היסטוריה. מי שמבין אבולוציה מבין שכל החיים עלי אדמות מחוברים זה לזה, ומבין שאין היררכיה ערכית בתוך החיים.

מערכת החינוך בישראל מסתירה לא רק את התיאוריה המדעית המקיפה שהיא אבולוציה, אלא מונעת מילדנו לעבור חיברות (סוציאליזציה) ברוח ערכי תנועת הנאורות וההשכלה. לכן, חשוב להניח את התשתית הזו בבית.

ניצן ויסברג

ניצן ויסברג | |דברים שלמדתי מילדיי

ניצן ויסברג היא מרצה ויועצת לחדשנות עיצובית

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ