זה הסרטון המזעזע שראיתי בחיי, וזה בטיקטוק של הילדים

ילדים ישראלים מקבלים טלפונים חכמים הרבה לפני מקביליהם בעולם, וחשופים בגיל צעיר לתכנים לא הולמים. הגיע הזמן להשיב את הסמכות ההורית גם בעולם המקוון, כי כרגע יוצרי טיקטוק מגדלים את הילדים שלנו במקומנו

ניצן ויסברג
ניצן ויסברג
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
סרטון סנאף בטיקטוק
מתוך הסרטון המדובר. אם פעם היה צריך לחפש סרטי סנאף במחתרת, היום הם מגיעים קודם כל לילדי בית ספר יסודי בטיקטוקקרדיט: צילום מסך מתוך טיקטוק
ניצן ויסברג
ניצן ויסברג

בשעות הבוקר המאוחרות, באחד מימי שבוע שעבר, רץ בקבוצת הוואטסאפ של הורי הכיתה מה שתואר כ"סרטון מזעזע מהטיקטוק... שימו לב למשחק מסוכן שרץ בטיקטוק".

אומנם הילדים שלי לא מקבלים טלפון סלולארי עד גיל 12, אבל בכל זאת רציתי לראות מה הולך אצל החברים של ילדי . היה כתוב "מזעזע", אבל גם המילה הזאת לא הכינה אותי בשום צורה למידת הזעזוע של הסרטון הזה, למעשה זה היה אחד הסרטונים הנוראיים שראיתי בחיי.

זה סרטון קצרצר, שבו עומדים שלושה גברים. אחד קופץ אחורה, נוחת על גבו, שובר את המפרקת ומת על המקום. החברים הדפוקים שלו צוחקים וגוררים את גופתו הטרייה על הרצפה. אם פעם היה צריך לחפש סרטי סנאף במחתרת, היום הם מגיעים קודם כל לילדי בית ספר יסודי בטיקטוק, ומשם מופצים להורים בוואטסאפ. 

מאותו רגע התחילה פעילות ערנית של זעזוע בקבוצת הוואטסאפ של ההורים. בין השאר עברו בה קישורים למומחים שונים בנושא וגם כתבה על ילד שניסה בשבוע שעבר את "אתגר הטיקטוק", שכולל קפיצה אחורה ונפילה כמו בסרטון הסנאף המתואר לעיל. על פי הכתבה, הוא הגיע עם פרכוסים לחדר מיון. עבר בקבוצה גם מכתב מטעם השירות הפסיכולוגי-ייעוצי במשרד החינוך ובו מספר טלפון של מוקד, אליו אפשר לפנות במידה שהילדים נחשפים לאתגרים מסוכנים ברשת.

יום למחרת, הוואטסאפ כבר עבר לעסוק בט"ו בשבט ובתעודות שהילדים יקבלו. כאילו כלום לא קרה. למרות שטיקטוק היא אפליקציה המותרת לשימוש רק מגיל 13, לא שמעי על אף הורה שמודיע שעכשיו, כשהוא מבין מה הולך שם, הוא יוריד את האפליקציה מהסלולארי של הילדים שלו.

טיקטוק
כשאנחנו לא שמים גבולות ולא מעורבים, אנחנו למעשה מאפשרים ליוצרים של טיקטוק לגדל לנו את הילדיםצילום: DADO RUVIC/רויטרס

בכיתה שלנו היו פופולריות בעבר, בין השאר, אפליקציות שמנבאות את יום המוות שלך, הקליפ הפורנוגרפי של דודו פארוק ועכשיו זה. ילדים בני תשע נחשפים לתכנים, שהם לא רק לא תואמי גיל, אלא גם לא תואמים ערכים אנושיים באופן כללי. מומחי רשתות שונים אומרים גם שהרשתות החברתיות הגדילו מאוד גם את מספר המקרים של ניצול פדופילי באמצעותן.

ומה הורים עושים? 

אם הילד או הילדה שלנו היו באים ואומרים לנו שכל הילדים בכיתה מסניפים קוקאין, הולכים לאישה בזנות, עושים מרוצים עם הרכב, משתכרים בכל יום שישי ומשתתפים באורגיה, ושואלים אותנו אם אפשר בבבקשה בבקשה גם לקחת בזה חלק, נדמה לי שמרבית ההורים היו מסוגלים לומר לילדיהם "עד כאן". אז למה כשזה מגיע לטכנולוגיה, ובפרט לאפליקציה שהיא 100% הדוניזם ניהליסטי ממכר ומסוכן כמו טיקטוק, הורים לא מעזים לשים גבול?

למה אלכוהול הוא משהו שברור להורים שצריך לשים גבול לצריכה שלו בקרב ילדים ובני נוער, ולא ברור להם אותו הדבר לגבי טכנולוגיה משכרת יותר? אינספור מאמרים מדעיים הוכיחו מחקרית את הנזק של חשיפה לתכנים לא הולמים על גבי מסך קטן למוחם ונפשם של ילדים. ובכן, המחקרים האלה לא מספיק אפקטיבים כנראה. כפי שידענו במשך שנים שעישון מסכן אותנו בסרטן ריאות, בסוף מה ששינה את ההרגלים שלנו היו שילוב של רגולציה, חקיקה ושיימינג סביב עישון פסיבי. רק כאשר הוצמדה סטיגמה חוקית וחברתית שלילית לעישון, משהו השתנה. 

כך עלינו גם לראות שימוש מופרז בנייד בקרב ילדים ובני נוער כתופעה חברתית שלילית שמשפיעה לרעה על הסביבה. מדוע אני, שטורחת להגביל את השימוש המופרז בטכנולוגיה בקרב ילדיי שלי, צריכה שהחברים של הילדים שלי ישפיעו עליהם לרעה כי הם רואים פורנוגרפיה ועוסקים באתגרים מסכני חיים? למה הילדים שלי צריכים להיפגע מצריכה פסיבית של תכנים לא מתווכים על ידי חבריהם לכיתה?

חשוב להבהיר משהו: ישראל היא סמן קיצוני של הפקרות מסכים בקרב ילדים. הילדים שלנו מקבלים טלפון חכם בגיל הרבה יותר צעיר מילדים אחרים בעולם, ומבלים איתו שעות רבות יותר מילדים אחרים בעולם. וכל זה ללא פיקוח. כל מי שרצה להאמין ששימוש מוקדם ותכוף במסכים יעניק לילדים שלו איזשהו יתרון בהקשרים חברתיים או בהקשר של "כישורי המאה ה-21" צריך להסתכל על תוצאות מבחן פיז"ה, שבודק מיומנויות שונות. הציונים של ילדים ישראלים נמוכים מאוד.

בואו נודה באמת: מסכים הם הבייביסיטר הלאומי של ציבור ההורים, שעובדים הכי הרבה שעות בעולם המערבי. הסוד המטונף של הכלכלה הישראלית הוא שהיא מתקיימת על חשבון הפקרות הורית בלתי רצונית. המתירנות הטכנולוגית הקיצונית בישראל היא לא השקפה חינוכית, אלא אילוץ רע שהתקבע כנורמה. 

אבל הנורמה הזאת מסוכנת וחולנית. אז מה עושים?

לוקחים בחזרה את הסמכות ההורית. נזכרים שיש לנו זכות, ואף חובה מוסרית, להטיל וטו כאשר מדובר בהגנה על שלומם ובריאותם הנפשית של ילדינו. אם הילדים מתחת לגיל 13, הסירו לאלתר את אפליקיית טיקטוק מהסלולרי שלהם, ובדקו אם הם זייפו את הגיל שלהם גם באפקליציות אחרות. אם כן, הסירו גם אותן. והכי טוב, לא לתת להם טלפון חכם בגיל צעיר, יש היום אלטרנטיבה יעילה ונוחה מאוד בדמות טלפונים שמתאימים במיוחד לילדים. הילדים אולי יתלוננו, אבל אתם יודעים שאתם עושים את זה לטובתם. כפי שלא תיתנו להם לנהוג ברכב שלכם לפני שהם קיבלו רישיון, כך עליכם להגן עליהם בעולם המקוון. 

כמו שאנחנו שואלים את הילדים איך היה בחוג או בבית הספר, התחילו להתעניין גם בחיי האונליין של ילדיכם. היו מעורבים. שאלו מה חדש היום באפליקציות השונות שהם משתמשים בהן. מה הם העלו לרשת, מי עשה להם לייקים, האם הם מכירים את כל החברים שלהם ברשת החברתית התורנית, כמה שעות הם בילו באפליקציה. פתחו ערוץ שיחה. זו הדרך הכי טובה ללמד אותם שיש גבולות גם כאן, ולוודא שהם ירגישו בנוח לפנות אליכם אם פוגעים בהם, או הם חשים בסכנה.

במרבית העולם נהוג לחכות עד גיל 12 לפני שמעניקים לילד גישה לכל הפורנוגרפיה, הפדופיליה, סרטי הסנאף והאתגרים הקטלניים האחרים שהרשת מציעה. זה הרי ממכר כמו סם, וכדאי שהילדים יקבלו בסיס יציב לפני שייתקלו בזה. זה נכון שהרשת והניידים הם חזית חדשה מבחינה חינוכית. אין לנו רפרנס אינטואיטיבי כי אנחנו לא גדלנו ככה. לכן, מי שקובע כרגע את החוקים במערב הפרוע הטכנולוגי הזה הם לא אנחנו, המבוגרים האחראיים על הילדים, אלא מעצבי האפליקציות והמודלים העסקיים שלהם. 

יש דברים נפלאים ברשת, אבל לצד הדברים הנפלאים אנחנו גם במצב שבו מעולם לא היה בכף היד של ילדים כה צעירים גישה כה חופשית לכל כך הרבה חולי ועיוות. כשאנחנו לא שמים גבולות ולא מעורבים, אנחנו למעשה מאפשרים ליוצרים של טיקטוק לגדל לנו את הילדים. 

ניצן ויסברג

ניצן ויסברג | |דברים שלמדתי מילדיי

ניצן ויסברג היא מרצה ויועצת לחדשנות עיצובית

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ