הילדים שלכם מקנאים? לא צריך לעשות מזה עניין

כמעט לכל הורה יש משאלה כמוסה: שילדיו לא יקנאו, שלא יהיו עצובים, שלא ייעלבו או יחושו מקופחים. אלא שהתחושות האלה הן חלק מהחיים בכל גיל, ותפקידכם אינו למנוע את הופעתן אלא ללמד את הילדים להתמודד איתן

נופר לוטווין
נופר לוטווין
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אח ואחות רבים
אחים במשפחה. לילדים שונים יש צרכים שונים שההורים יכולים למלא קרדיט: Getty Images IL
נופר לוטווין
נופר לוטווין

שעת צהריים, שני ילדים יושבים ליד השולחן וממתינים שאמא תחלק את האוכל לצלחות. האם מעבירה מנה עיקרית ותוספת אלא שאז אחד הבנים הופך את הצלחת בכעס: "למה נתת לו שלושה שניצלונים ולי רק שניים?!", הוא רושף.

לחלקכם זה יישמע מוגזם אבל מקרים כאלה שכיחים בבתים רבים. זו דוגמה אחת מני רבות למה שקורה בחיי היומיום של האם הזו. "אני עושה הכול בשביל שלא יהיו ביניהם הבדלים והם עדיין מחפשים מה יש לאחד שאין לאחר. לשניהם צלחות זהות, הן באותם הצבעים ובאותו הגודל. כשאני קונה מתנה לאחד אני תמיד מביאה גם לשני, וכשאני מחמיאה לאחד אני מיד זורקת מחמאה גם לאחיו. למרות המאמצים האלה הם מרגישים מקופחים ואני לא יודעת מה הבעיה".

תופעה זו מוכרת לא רק בין אחים אלא גם בין חברים: ילד שמשתטח על הרצפה מזעם מפני שלא הספיק להגיע ראשון למגלשה, ילדה שבוכה אחרי שכל הבובות בפינת הדרמה בגן נתפסו בידי ילדים אחרים. אלה ילדים מקנאים, מתוסכלים ומאוכזבים. מה עושים המבוגרים? ברוב המקרים הם ממהרים להוכיח לילדים שלא קרה דבר ושאין הבדלים בינם לבין האחרים. המבוגרים מטשטשים את הסיבה שהעלתה בילדים את התסכול, מחלקים שווה בשווה את החפצים שגרמו לקנאה ומתקנים עבורם את המצב כדי שלא יחושו מאוכזבים.

זו בדיוק הבעיה: מה שאתם עושים הוא עיוות של המציאות שאינו מיטיב עם הילדים אלא רק הופך אותם לתחרותיים יותר, קטנוניים וחסרי יכולת להתמודד עם קושי. גם ההורים מצויים במצב לא נוח ולא טבעי - הם צריכים להצטדק ולהתנצל אם בטעות לא התייחסו לילדיהם בדיוק באותו האופן. אלא שבשום מצב נורמלי דברים אינם מתחלקים בצורה מדויקת לשניים, ובאף מקום עבודה בעולם לא סופרים מילות פרגון או מחלקים אותן שווה בשווה בין כל העובדים. אז למה אנחנו מלמדים ילדים לצפות שכך יהיה?

התשובה היא שהתרגלנו לחשוב שחלוקה שווה של חומר משקפת חלוקה שווה של אהבה. כשזה לא כך, לבנו יוצא אל הילד המקנא. אנחנו מרחמים עליו ולכן מכבים את השריפה שגרמה לו לחוש רע ולהתנהג כאילו לא קרתה. אולי זה משום שלנו בעצמנו אין כלים להתמודד עם קנאה, וגדלנו לחשוב שכל הבדל הוא אפליה?  

לעתים נדמה לי שהורים מתבלבלים וחושבים שמהות תפקידם היא לדאוג שלילדיהם יהיה כיף כל הזמן. כל מצב שאינו מתיישב עם המשימה הזו ממוגר במהירות. כשחושבים על זה, אפשר להסכים שתפקידם של ההורים גדול בהרבה מזה, והרי אי אפשר לגרום לילדים להיות מאושרים בכל רגע נתון. מה שאפשר ואף רצוי הוא לצייד אותם בכלים ובמיומנויות שיסייעו להם להתמודד בקלות יחסית עם מצבים מתסכלים. אני לא מתכוונת שאתם צריכים לייצר בכוונה מצבים שמתסכלים את הילד אלא שלא תיבהלו אם הם קורים באופן טבעי.

הורים מתכוונים לטוב אבל יוצרים עבור ילדיהם מציאות מדומה שבה הם לעולם אינם סובלים מקיפוח. תפיסה כזו אינה מכינה אותם לחיים הבוגרים, אינה מחשלת אותם ואף מנציחה את הבעיה. ילדים שהתרגלו לשמוע דיבורים על שוויון, וכל חפץ שאחיהם מקבלים הם דורשים מיד לעצמם (אפילו אם אינם זקוקים לאותו הדבר), גדלים להיות ילדים שעוסקים כל הזמן במדידות ובהשוואות. ברגע שייקלעו למצב שבו לא ייתנו להם  מה שיש לאחרים הם יחושו מופלים לרעה, מסכנים ושנואים. זה קורה משום שהם אינם מכירים מצבים שבהם הם מקבלים מה שהם צריכים ולא מה שיש לאחרים.

חשוב להבין שהאופן שבו אנחנו נוהגים כלפי לילדינו תורם רבות לעיצוב אישיותם ולהתנהלותם בחברה בעתיד. לכן, כדאי לשים לב לתגובה כלפי עניינים כאלה: אם בתך מורדת רק משום שלא הייתה הראשונה במשחק הטאקי, אל תמהרי לשנות את הסבב כדי לרצות אותה. היא לומדת שהיא אומללה מפני שלא זכתה להתחיל. זה חבל, כי אפשר ליהנות ממשחק גם אם מקומך שני בתור. הגנת היתר הזו עושה יותר נזק מתועלת.

זה תקף לכל אירוע אחר בחיי הילדים: ביום ההולדת של אח אחד אין צורך לבקש מהמשפחה לקנות מתנות כפולות רק כדי למנוע קנאה בין האחים. למען האמת, זה אפילו לא הוגן כלפי חתן יום ההולדת - היום הזה שלו ואין סיבה לחלוק בתשומת הלב שמוענקת בו. אם יש אח שמקנא אפשר להסביר לו שבימי הולדת מי שמקבל מתנות הוא בעל השמחה וכשמועד יום ההולדת שלו יגיע גם הוא יקבל מתנות. אני לא מבטיחה לכם שהוא לא יקנא, אבל אני מבטיחה לכם שבזכות מקרים כאלה הוא ילמד להתמודד עם התחושה הטבעית הזו ואף ישמח שבביתו יש יחס מיוחד לחוגג, שבפעם הבאה יהיה זה הוא.

גלו חיבה ורגישות כלפי הילדים הפגועים, הגיבו בצורה עניינית והמשיכו הלאה. סמכו על חוסנם. אתם יכולים להציע דרכי התמודדות אבל אל תעוותו את המציאות. אל תחטאו לחשוב שדמיון הוא שוויון וחדלו מהמאמץ לטשטש הבדלים בין הילדים. חנכו את הילדים לרעיון שלהיות שווי ערך אין פירושו להיות זהים בהכרח. בבית אחד יכולים לגדול שני אחים שווים לחלוטין בערכם אבל שונים מאוד בצרכים שלהם. עצם ההבדלה ביניהם מביאה איתה בשורה הגיונית, אמיתית, בוגרת ואוהבת: אצלנו רואים כל אחד ואחד ומשתדלים לספק לו את מה שהוא זקוק לו. כך ילדיכם יגדלו להיות אנשים שמפרגנים לאחרים, מודעים למה שהם זקוקים לו באמת ולא חרדים שיחסר להם משהו. יש תקופות שבהן הבכור זקוק ליותר זמן איכות עם אמא ועליה לספק לו את זה בלי לחשוש שהצעיר יסרב לקבל זאת בברכה.

בתחילת הרשימה הזו סיפרתי על ילד שרצה עוד שניצל רק מפני שלאחיו יש יותר. אם אתם נתקלים בהתנהגות דומה אני מציעה להשיב: "אני מבינה שאתה רעב ואתה יכול לקחת אפילו ארבעה שניצלונים. כמה אתה חושב שבאמת תרצה לאכול?". זוהי תשובה שאינה מתרכזת בהשוואה אלא בצורך. 

האחריות לשנות משהו בבית היא בידיכם, והיכולת לעשות זאת קיימת. רק צריך לעצור לחשוב על זה רגע, לנתח נכון את המצב ולהחליט מה לעשות מעתה והלאה. החלק הקשה הוא היישום וההתמדה, ובשביל זה אפשר לפנות לליווי מקצועי. אבל גם בלעדיו זה אפשרי - זכרו שאם עד עכשיו פעלתם על טייס אוטומטי זה לא כי אתם לא יכולים אחרת, אלא כי לא נתתם על כך מספיק את הדעת.

נופר לוטווין

נופר לוטווין | | הִרהוׂרים וילדים

אשת חינוך והוראה, מדריכת הורים ויועצת שינה. מתמחה בגיל הרך בכל שלבי ההתפתחות ובאתגרים שהוא מזמן להורות המודרנית. לעולם הדרכות ההורים הגעתי דרך מושא הייעוץ עצמו - הילדים. למדתי חינוך והוראה לגיל הרך בגישה הדיאלוגית ועבדתי בהנאה צרופה עם ילדי גן ובית ספר. התבקש בעיניי להשתתף בעולמו של הילד גם מצד מחנכיו העיקריים – הוריו. כך שילבתי בחיי את מקצועות הייעוץ ההורי ואת תחום השינה. חלק ממטרותיי - להשמיע את קולם של הילדים בשיח עליהם, לזהות את הקול ההורי של כל משפחה, ולשפר את היחסים בה. מטרת הבלוג לדון בנושאים שבהם אני נתקלת ביומיום, מתוך הנחה שאלו יהיו רלוונטיים להורים רבים. אתם מוזמנים להאזין לפודקאסט שלי ולהגיב, להציע נושאים לדיון, ולשאול שאלות בבלוג, באתר ובפייסבוק. יש לציין כי התכנים נכתבים מתוך זווית ראייה אישית, ויש להתייחס אליהם בעירבון מוגבל ולא כתחליף לייעוץ פרטני או טיפול רפואי.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ