למה ילדים שואלים הרבה שאלות, ומה כדאי לענות להם?

ילד שמחפש תשובה ונותר ללא מענה ימציא הסבר דמיוני, שעשוי להיות קשה מהאמת. איך מתווכים מצבים מורכבים לילדים סקרנים, ומה הגבול לכמות המידע שכדאי לנדב להם?

נופר לוטווין
נופר לוטווין
ילדה שואלת שאלות
כשילד שואל שאלות בנושא משמעותי שמטריד אותו חשוב מאד לענות לו תשובות שיניחו את דעתוקרדיט: iStock

"איך מביאים תינוקות לעולם?", "גם אתה תמות כמו סבא?", "מה זה פיגוע טרור?" , "למה סבא לא גר עם סבתא?" שאלות כאלה ודומות להן נשאלות בהרבה בתים על ידי הרבה ילדים. רובן מעמידות את ההורים אילמים ממבוכה או מתשישות. 

ככל שילדים גדלים, הם נחשפים ליותר ויותר מצבים חדשים בעבורם והיכולות הקוגנטיביות שלהם משתכללות. זה אומר שלאט לאט הם מסוגלים להבין סיטואציות מורכבות, שהם לא היו מודעים אליהם קודם לכן. עם הזמן הם לומדים את החוקיות שיש בין סיבה לתוצאה ובין רגש לתגובה, ומחפשים הסברים להרבה אירועים שפעם לא נתנו עליהם את הדעת. ילד בן שנתיים יכול לצפות בגשם מטפטף וליהנות מהמראה בלי יותר מדי שאלות. אבל ילד בן שלוש או ארבע עשוי לשאול מניין מגיעים המים לשמיים ולמה הם מטפטפים עלינו דווקא עכשיו. באופן דומה, פעוט שהוריו מתגרשים יקבל זאת ודאי כעובדה מוגמרת ולא ישאל שאלות, בניגוד לאחיו בן החמש, שיתהה מדוע הם הפסיקו לאהוב ומה גרם להם להיפרד.

צריך להבין שהרצון לחפש הסברים הוא טבעי. בני אדם, ובעיקר ילדים, לא טובים עם קצוות פתוחים. כולנו מעדיפים שדברים יהיו ברורים לנו וחותרים לדעת למה קורה כל דבר, מה נכון, מה אסור ומי צודק. לכן, כשנתקלים במציאות שלא מתיישבת עם הידע שיש לנו בראש, אנחנו מנסים בכל דרך להסביר אותה. הדרך הקלה לעשות זאת בגיל הרך היא שאילת שאלות  - אותו "למה?" שמוכר לכל הורה.

חשוב לענות כדי שלתשובה לא יצמחו קרניים

כשילד שואל שאלות בנושא משמעותי שמטריד אותו חשוב מאד לענות לו תשובות שיניחו את דעתו. אם הוא לא יקבל תשובה, הוא עלול להמציא תשובה מהדמיון וזו עשויה להיות גרועה בהרבה מהאמת, קשה ככל שתהיה. אב אחד, שהתייעץ איתי איך לספר לבנו על מות סבתו, היסס אם בכלל לדבר על זה או לחכות שהילד יבין לבד. בעודו מתלבט, הוא שמע את הילד משוחח עם חבריו בגינה שאמרו לו: "סבתא שלך מתה. עכשיו יש לה קרניים והיא בעננים עם כל מיני מפלצות". תפקיד המבוגר הוא לעזור לילדים להבין את המצבים שמעסיקים אותם ולא לברוח מהדיון עליהם. כשמבוגר מתפתל נוכח שאלה של ילד ומתחמק מלענות עליה זה משדר לילד מצוקה, שבעקבותיה הוא עשוי לתהות "בטח התשובה כל כך רעה שמפחדים להגיד לי אותה, מעניין מה זה יכול להיות".

מה עונים וכמה מידע צריך לנדב לילד בגיל הרך?

ואם הילד שואל, אז הוא כנראה בשל לשמוע. היצמדו לכלל הזה ואל תתרמו מידע מיותר אם הילד לא חתר לשם מיוזמתו. דוגמה: "איך נכנס לך תינוק לבטן?", אין צורך לתאר איך מבצעים יחסי מין, אבל חשוב להתייחס לשאלה עצמה. תשובה מתאימה לגיל הרך יכולה להיות: "אבא ואני אוהבים מאוד והתקרבנו מאד, אז נהיה לי בתוך הגוף עובר קטן. שם הוא יגדל עד שיהפוך יום אחד לתינוק אדם". אם הילד ימשיך וישאל עוד שאלות, ענו בהתאם לעומק שהוא מגלה בנושא. יש סיכוי גדול שתשובה כזו תספק אותו והוא לא יצטרך הסבר טכני לתהליך בשלב זה.

התאימו את צורת השיח לגיל השואל. שימו לב לאינטונציה, לסוג המטפאורות, ולכמות המידע שנמסר. בהדרכת הורים קצרה אפשר להתכונן לשיח עם ילד בנושא שהוא עתיד לשאול עליו בקרוב, או כבר מרבה להתעניין בו, וכך לגשת לזה בביטחון. 

אל תדברו באופן אבסטרקטי מדי כי לילדים יש חשיבה קונקרטית. תארו את הדברים בצורה הכי מוחשית שאפשר, והכי קרובה למציאות חייהם כך שיוכלו להבין באמת את התשובה. תשובות מלאות אנלוגיות וסימבולים רק יבלבלו את הילד.

היצמדו לאמת ככל שניתן. אפשר לעדן אותה בהתאם לגיל, אבל רצוי לא לשקר. זה חשוב כי ילד עשוי לשמוע חלקים מן האמת מהסביבה, ואז יווצרו אצלו פערי מידע שיבלבלו אותו.

אם ילד מגלה התעניינות יתרה ומטרידה בנושא מסויים זה מדליק אור אדום. חשוב לשים לב למצבי מצוקה ולשקול התערבות מקצועית בהתאם.

ככלל, סמכו על חוסנם של ילדים. הם מסוגלים להתמודד עם הרבה יותר אמיתות מכפי שנדמה לכם. טעות נפוצה של הורים היא להסתיר מילדיהם את האמת הכואבת לגבי מצבים מורכבים במטרה לגונן עליהם. העניין הוא שבכך עשויים לעשות יותר נזק מתועלת. התייחסות כנה לשאלה תשדר לילדים שהם מסוגלים להתמודד עם התשובה, שסומכים עליהם. לצד זה כמובן היו רגישים ומדודים. זכרו שיש חשיבות רבה לאופן בו אנחנו משיבים לילדים, ולכן כדאי לחשוב רגע על התשובה לפני שפולטים תשובות ספונטניות בעלות השלכות. אפשר וכדאי לתרגל זאת בליווי מקצועי. אם עד עכשיו פעלתם על טייס אוטומטי זה לא כי אתם לא יכולים אחרת, אלא כי לא עצרתם לתת על זה מספיק את הדעת.

נופר לוטווין

נופר לוטווין | הִרהוׂרים וילדים

אשת חינוך והוראה, מדריכת הורים וגננות, מדריכת שפת התינוקות ''דנסטן'', יועצת שינה וגמילה מחיתולים. מתמחה בגיל הרך בכל שלבי ההתפתחות ובאתגרים שהוא מזמן להורות המודרנית. 

לעולם ההדרכות הגעתי דרך מושא הייעוץ עצמו - הילדים. למדתי חינוך לגיל הרך בגישה הדיאלוגית ועבדתי בהנאה צרופה עם ילדי גן ובי"ס. התבקש בעיניי להשתתף בעולמו של הילד גם מצד מחנכיו העיקריים - הוריו. כך שילבתי בחיי את מקצועות הייעוץ ההורי לצד העשייה הפדגוגית. חלק ממטרותיי - להשמיע את קולם של הילדים בשיח עליהם, לסייע לגנים פרטיים להתמקצע, לזהות את הקול של כל משפחה ולשפר את היחסים בה. מטרת הבלוג לדון בנושאים שבהם אני נתקלת ביומיום, מתוך הנחה שאלו יהיו רלוונטיים להורים ואנשי חינוך רבים.

אתם מוזמנים להציע נושאים לדיון ולשאול שאלות. האזינו לפודקאסט שלי, בקרו באתר ועקבו אחריי בפייסבוק לקבלת טיפים שבועיים (התכנים נכתבים מתוך זווית ראייה אישית, ולכן יש להתייחס אליהם בעירבון מוגבל. הם אינם תחליף לייעוץ פרטני או טיפול רפואי). 

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ