כולם משלמים מחיר על ציונים, גם ילדים מצטיינים וגם המתקשים

בתי הספר הרגילים משולים לכיתה שבה לומדים יחד סנאי, קוף ודג, שנדרשים ללמוד לטפס על עץ. הדג נידון מראש לכישלון, אבל גם הסנאי, שמצטיין בטיפוס, עשוי לא לממש את מלוא הפוטנציאל שלו כשהוא מקבל על כך ציונים. מדריך להורים כיצד להגיב לציונים

נופר לוטווין
נופר לוטווין
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
כיתת בית ספר ירושלים
בית הספר הוא לעיתים פספוס של פוטנציאלים אדיריםצילום: משה מילנר / לעמ
נופר לוטווין
נופר לוטווין

זה חלף כל כך מהר, אבל עוד רגע מגיעה אל קצה מחצית שנת הלימודים הראשונה והילדים שלנו יקבלו מדד כלשהו, בין אם ציון מספרי ובין אם מילולי, המסכם את הישגיהם עד כה. אם טרם זומנתם ליום הורים, זה ודאח יקרה בקרוב, ואחריו יגיע יום חלוקת התעודות.

האמת היא שכולם מתרגשים מהיום הזה, גם מי שנדמים אדישים כלפיו, גם ילדים השואפים להצטיין וגם כאלה שפחות. וכאן טמונה הבעיה. נתחיל במוצלחי הכיתה, שמחכים בכליון עיניים להציג בפני הוריהם את הישגיהם הגבוהים. חלקם אולי יקבלו על כך פרס חומרי וחסר תכלית כדי לעודד אותם להמשיך להצטיין. על פניו - אושר גדול, רק שאנחנו מפספסים את העובדה שחלק גדול מהילדים האלה משלם מחיר על ההישגיות שלהם. הם מקדישים את חלק הארי מילדותם להשגת ציונים, ויש בהחלט  מקום לתהות איזה מקום היא באמת ראויה לתפוס.

מחיר מסוים משלמים גם הילדים שהתעודה שלהם פחות זוהרת, אלה שיום ההורים הוא עבורם יום הדין. אלה שנמאס להם לאכזב, לשמוע כמה הם לא מוצלחים, אלה שיודעים טוב מאוד כמה ביקורת יש למורה עליהם ומתפללים שהפעם הוריהם לא ילבינו מבושה כשישמעו אותה מנמקת את דבריה.

נחמץ ליבי על אלה ועל אלה, ולא כי אני רחומה יותר מכם, או אנטי ממסדית שקוראת לכולכם לשחרר כל ציפייה מילדים, אלא בגלל שאני רואה בכך פספוס של פוטנציאלים אדירים, שרק בגלל שהמערכת לא מותאמת להם אנחנו עשויים לגרום להם לא לממש את עצמם. אני רואה איך ממשיכים להנהיג במרבית החינוך הממלכתי נהלים עתיקים, שמזמן כבר הוכיחו את עצמם כלא יעילים וכיצד הורים משתפים עם זה פעולה בעל כורחם (בין השאר כי הם בעצמם גדלו לתוך מערכת דומה ומספרים לעצמם את המשפט הקבוע "אנחנו גדלנו ככה ויצאנו בסדר").

וכל עוד המערכת לא משתנה, דיינו אם אצליח להשפיע מעט על אופן ההתייחסות שלכם לעניין, ושלפחות בחלקת האלוהים שלכם דברים יתנהלו מעט אחרת, וימוזערו כך נזקים.

אז איך מגיבים לתעודה גרועה או לתלונות של צוות הגן?

לא צריך להעמיד פנים שלא מעניין אותנו מה אומר הצוות החינוכי, או מה כתוב בגליון הציונים של הילדים, אם זה כן מעניין אותנו. אבל אל תעשו זאת בסמוך למועד חשיפת התעודה. הרגע הזה גם ככה טעון רגשית, ואין בו מקום להטפות. אם יש בעיה או קושי שצריך לברר עם הילד בעניין הישגיו בדיסציפלינה מסויימת, או לגבי התנהוגותו בגן, אל תעשו זאת מיד כשיוצאים מדלת הכיתה אחרי שיחה עם המורה ובטח שלא מולה. שם רק חבקו את הילדים והזכירו להם שאתם אוהבים אותם. בערב או למחרת דברו על השאר.

צריך לזכור שכל ילד ביסודו רוצה להצליח, גם אם לכאורה נראה שלא. אף ילד לא שמח לקבל הערכה נמוכה מסביבתו. לכן, אין טעם לזרות לו מלח על ציון, שגם ככה שורף לו בלב. הוא כבר הושפל כשהושווה לשאר חבריו לכיתה וכשכשל בהכנת שיעורי הבית. הוא כבר יודע שהוא העקב-אכילס של הגן. הוא מזכיר לעצמו את זה בכל מפגש שבו הוא מתקשה לשבת.

לפני שתענו "אבל זו אשמתו. הוא בוחר לא לממש את הפוטנציאל שלו", הרשו לי להבהיר מה הוא בכלל פוטנציאל: פוטנציאל הוא היכולת או הכוח שגלומים באדם אבל טרם יצאו אל הפועל. אם הם לא באו לידי ביטוי יש לכך סיבות, והאחרון שאשם בהן הוא הילד. זה יכול לקרות בגלל לקות למידה, מורה גרוע, תנאים סוציאלים לא מיטיבים בהם חי הילד, היעדר פניות רגשית, ניסיונו הקודם שהוריד לו את המוטיבציה, ערך עצמי נמוך, קושי חברתי או חושי שמסיח את דעתו, התאהבות, חוסר עניין, ועוד אינספור משתנים שקובעים כמה פנוי הוא ללמידה. אני לא מתרצת את ה"נכשל" שהוא הוציא, או מצדיקה אותו, רק מציעה לכם להסיט את הפוקוס מהציון לראייה יותר הוליסטית של הילד.

הדברים שמודדים במסגרת החינוכית הם בדרך כלל מאוד צרים
הדברים שמודדים במסגרת החינוכית הם בדרך כלל מאוד צריםצילום: GettyImages

גם לציונים טובים צריך ללמוד להגיב נכון

יש ילדים שזוכים לביקורת טובה מהגננת. הם מצטיינים בספירה, בזיהוי אותיות, באחיזת עיפרון ונשמעים להוראות. סביר להניח שאותם ילדים יקבלו גם ציונים טובים בבית הספר וביום חלוקת התעודות תרצו לשבח אותם בלי הרף. היזהרו מזה.

משפטים כמו: "תמיד ידעתי שאתה גאון", "איזו ילדה מבריק!", "אתם קוראים הכי טוב בכיתה" כמובן באים ממקום מאוד גאה ומסופק שלכם, אבל טמונה בהם בעיה. הם מאדירים את התוצאה בלי להתייחס לתהליך, ובכך מתווכים שרק התוצאה חשובה. משפטים כאלה זורעים מחשבות תחרותיות וריצוי בגלל שהם נאמרים בסמוך להישג מאוד ספציפי. ילדים עשויים להבין מזה שאם הם לא יצליחו, הם יהיו פחות נהדרים בעיניכם. זו מחשבה מבהילה וכמובן שגויה כי הם הרי ילדים מקסימים לא משום שהצליחו בחשבון אלא גם כי הם נדיבים, מצחיקים וחברים טובים.

לכן החליפו שבחים בעידוד. נסחו משפטים פחות כלליים ונמקו בדיוק את מה שהייתם רוצים לחזק: "אני כל כך שמחה בשבילך, רואים שהשתלם לך להשקיע בחשבון, תראי איזה ציון השגת, את בטח גאה בעצמך", ולא "את כוכבת, ידעתי". 

לא הוגן לשפוט דג על פי היכולת שלו לטפס על עץ

הדברים שמודדים במסגרת החינוכית הם בדרך כלל מאוד צרים. מתייחסים שם ליכולת של ילדים למלא משימות כתובות ולמסוגלות שלהם לשבת מרוכזים בזמן שיעור. גם אם כל אלה חשובים, הם לא כל מהותם של ילדים ואת זה חשוב לזכור. תעודות עם ציונים לא מייצגות תמונה מהימנה של כישורי הילדים ואופיים. הן לא לוקחות בחשבון כמה אדיבים הם, או כמה ליבם טוב, כמה הם יצירתיים ואמביציוזים, ואיזה יכולות אירגון ומנהיגות יש להם. הציון משקף משהו מאוד נקודתי שאינו רלוונטי לכולם.

תארו לכם שדג היה לומד באותה כיתה עם קוף וסנאי, ונדרש משלושתם לטפס על עץ. ברור שהדג היה נכשל אפילו אם היו מצמידים לו מורה פרטי. בהפסקות הוא היה שוחה, אבל במהלך השיעורים נחשב כסורר בעיני המערכת. כשמודדים ילדים לפי טיפוס על עצים, בזמן שהם בכלל נולדו לשחות, מפספסים אותם ואת הכישרונות שלהם ומעבירים להם מסר שהם חסרי ערך. לכן כאשת חינוך, אני תומכת ברעיונות שמעודדים למידה פרוייקטלית ובתנאי שתהיה רחבה ומותאמת. והעיקר שהמדידה בה לא תהיה המטרה, אלא רק אמצעי.

אני מזמינה אנשי חינוך שמתקשים לצאת מהקופסא, ליצור איתי קשר ואציע לכם בשמחה דרכים יצירתיות לנהל יום הורים שלא מרגיש כמו משפט עבור הילדים, ועם זאת יהיה יעיל.

ומההורים שכאן אני מבקשת שתזכרו שהילדים שלכם הם עולם ומלואו, והתעודה היא רק עוד נדבך בחייהם, שאפילו לא מבטיחה להם הצלחות בעתיד. אני מכירה תלמידים מצטיינים, שלא מצאו את עצמם בחיים הבוגרים כי הכישורים החברתיים שלהם נותרו מוגבלים, או כי היכולת שלהם לנהל רגשות פחות מוצלחת מהידע שלהם במתמטיקה. לעומתם, יש בוגרים משגשגים שכילדים השיגו ציונים נמוכים מאוד.

אם חשוב לכם לחנך לחריצות, התמדה, ושקדנות - הדגימו זאת באופן שבו אתם בעצמכם מתנהלים ביומיום. בנוסף, שקפו לילדיכם את ההצלחות הקטנות שלהם לאו דווקא בהקשר של בית הספר. ככה הם בעצמם יראו מה עובד להם טוב, ויוכלו לשחזר זאת כשירצו. טפחו את הדברים שהילדים שלכם אוהבים לעשות וטובים בהם, שם יש הרבה עם מה לעבוד. אם עד עכשיו פעלתם על טייס אוטומטי זה לא כי אתם לא יכולים אחרת, אלא כי לא נתתם על זה מספיק את הדעת.

נופר לוטווין

נופר לוטווין | | הִרהוׂרים וילדים

אשת חינוך והוראה, מדריכת הורים ויועצת שינה. מתמחה בגיל הרך בכל שלבי ההתפתחות ובאתגרים שהוא מזמן להורות המודרנית. לעולם הדרכות ההורים הגעתי דרך מושא הייעוץ עצמו - הילדים. למדתי חינוך והוראה לגיל הרך בגישה הדיאלוגית ועבדתי בהנאה צרופה עם ילדי גן ובית ספר. התבקש בעיניי להשתתף בעולמו של הילד גם מצד מחנכיו העיקריים – הוריו. כך שילבתי בחיי את מקצועות הייעוץ ההורי ואת תחום השינה. חלק ממטרותיי - להשמיע את קולם של הילדים בשיח עליהם, לזהות את הקול ההורי של כל משפחה, ולשפר את היחסים בה. מטרת הבלוג לדון בנושאים שבהם אני נתקלת ביומיום, מתוך הנחה שאלו יהיו רלוונטיים להורים רבים. אתם מוזמנים להאזין לפודקאסט שלי ולהגיב, להציע נושאים לדיון, ולשאול שאלות בבלוג, באתר ובפייסבוק. יש לציין כי התכנים נכתבים מתוך זווית ראייה אישית, ויש להתייחס אליהם בעירבון מוגבל ולא כתחליף לייעוץ פרטני או טיפול רפואי.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ