למה ילדים בטלנים מוציאים אותנו מדעתנו?

הילדים שרועים על הספה באפס מעשה או בוהים במסך במשך שעות? אתם תוהים איפה טעיתם ומתפללים שהם לא יגדלו להיות מבוגרים עצלים ועלובים? ובכן, שחררו. הכל בסדר עם הילדים שלכם, הבעיה אצלכם

אסנת גרתי
אסנת גרתי
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ילדה משועממת
גם אנחנו ההורים למעשה בטלנים סמויים. אנחנו עסוקים כל היום רק כי אין לנו ברירה, אבל בעצם גם אנחנו מחפשים הזדמנויות לבלות ולנוחקרדיט: mamahoohooba
אסנת גרתי
אסנת גרתי

"אבי היה אומר שבחיים לא ראה ילד שיכול להספיק כל כך מעט בכל כך הרבה זמן. בטלה הייתה תמיד הצד החזק שלי. אני לא זוקף זאת לזכותי – זהו כישרון טבעי. מעטים ניחנו בו! יש המון אנשים עצלים והמון איטיים, אבל בטלן אמיתי הוא תופעה נדירה. הוא לא אדם שמתהלך כשידיו בכיסיו. נהפוך הוא, מה שמדהים לגביו – זה שהוא תמיד עסוק עד מאוד"

מתוך הקובץ "מחשבות בטלות של איש בטל" מאת ג'רום ק. ג'רום

חופש גדול. הילדים שרועים על הספות, מעולפים מחום ושעמום. נראה שאותם זה לא ממש מטריד, אבל מבחינתנו מדובר בלא פחות ממפלצת שעמום המאיימת לבלוע את הילדים שלנו ולדרדר אותם לתהומות הכלום. למה כל כך קשה לנו כהורים לשאת חוסר מעש אצל הילדים שלנו?

כל מה שכדאי לקרוא על ילדים, הורות ומשפחה

הורים מספרים לי שכשהילדים שלהם שרועים על הספה, בוהים בחלל או במסך ו"פשוט לא עושים כלום", הם יוצאים מדעתם. חלקם חושבים על כל הדברים המועילים שאפשר היה לעשות בזמן הזה. חלקם מודאגים וחוששים שילדיהם יגדלו להיות מבוגרים חסרי אחריות או עצלים. חלקם תוהים אם זה קורה בגללם וסבורים שמשהו השתבש בחינוך ילדיהם, וחלקם לא מבינים איך להורים כל כך משימתיים יצאו ילדים כה בטלנים (האם זאת לא תכונה גנטית?). אגב, גם הורים לילדים פעילים ועמוסים, שיש להם חוגים ופעילויות חברתיות מרובות, עשויים לחוות את זמן הפנאי הריק של ילדיהם כזמן מבוזבז. 

ובכן, ישנם כמה גורמים שמסבירים מדוע הילדים שלנו אוהבים לא לעשות כלום, ומדוע אותנו ההורים זה מעצבן ומטריד. קודם כל, ישנם הבדלים מהותיים בין מבוגרים לבין ילדים ובני נוער לגבי תפיסת זמן. מבוגרים כמעט תמיד עסוקים, רובם מתכננים את זמנם בקפידה ומיישרים קו עם נורמות תרבותיות וחברתיות לגבי הצורך להיות פעילים, חרוצים ומכווני מטרה. ילדים אינם חושבים באופן הזה ועל כן הם קשובים יותר לגופם, למצב רוחם ולמה ש"בא להם" עכשיו. זה יכול להטריף, אבל יש בזה גם אותנטיות רגשית וזרימה יותר טבעית ונינוחה שהיה טוב לו מבוגרים היו מצליחים לשמר משהו ממנה. 

היומיום בבית הספר, ולעיתים גם אחר הצהריים, עמוס גירויים ודרישות חברתיות ולימודיות. ילדים מתעייפים במסגרות החינוכיות ברמה שקשה לנו המבוגרים להבין. הם נדרשים למצוא את מקומם החברתי, להקשיב בשיעורים, להבין את החומר, להיות עם חברים הרבה שעות, ולהתמודד עם דילמות וקונפליקטים בין-אישיים תכופים. הכנת שיעורי בית וחוגים אחר הצהריים מגדילים את תחושת העומס. כשהם באים הביתה ולא רוצים לעשות כלום, הם בעצם מאותתים לנו שהם זקוקים למנוחה, ואינם יכולים להכיל דרישות וגירויים נוספים.

החופש הגדול הוא הזדמנות ממושכת יותר בעבורם לפורקן מתחים ומנוחה מהעומסים המלווים אותם בשאר ימות השנה. הרשו להם לישון, לאכול לא בריא לבהות קצת במסכים. אחרי הכל הם הרוויחו את זה בעבודה קשה. עלינו לראות את התמונה הרחבה יותר ולהבין שהמנוחה הזאת נדרשת כדי שיאזרו כוחות לעוד שנה מלאת אתגרים.   

הורים רבים מספרים שיש להם ציפיות שילדיהם ישלבו בשעות הפנאי שלהם גם קריאה, אימוני נגינה, למידה למבחנים, הכנת שיעורים ופגישות עם חברים. בפועל מעט מאוד ילדים רוצים לעשות את כל הדברים האלה אחרי שעות בית הספר, וגם אם הרבה מהם רוצים - הם מתקשים לגייס כוחות וריכוז במשך כל כך הרבה שעות ביום. פעמים רבות ההורים יודעים שציפיותיהם אינן ריאליות או בהתאם לכוחותיו של הילד, או למצבה הנוכחי העייף, אך עדיין רוצים ללמד את ילדיהם להשתמש נכון יותר בשעות הפנאי שלהם.

בענייני שעמום ופנאי, ניתן לעשות הבחנה כללית בין שני סוגי ילדים: ילדים עסוקים ופעילים, שבשעות הפנאי שלהם הולכים לחוגים, פגישות עם חברים ופעילויות שונות, ושחייהם מלאים ומגוונים. להורים לילדים כאלה אני ממליצה לא להתערב יותר מדי בשעות הפנאי של הילדים ולאפשר להם זמן מנוחה ובטלה. במילים אחרות, שחררו.

לעומתם, ילדים שיש להם מעט פעילויות אחרי שעות הלימודים ומאופיינים בפסיביות כללית, זקוקים ליותר עזרה ותיווך מאיתנו ההורים. כשילדים מהזן הזה בגיל בית ספר יסודי, מומלץ לעודד לבחור לפחות חוג או פעילות מובנית אחת בשבוע, להציע בנוסף לחוג גם בילוי משותף אחת לשבוע עם ההורה, ולבדוק גם דרכים לעידוד הילד להזמין חברים. אם יש קשיים חברתיים בבית הספר, אפשר לחפש מסגרות לפעילות אחר הצהריים, כמו חוג בתחום עניין מסוים (רובוקטיקה, מחול וכן הלאה), שם יוכלו למצוא חברים חדשים בעלי אותו עניין, שאינם מהכיתה.

באופן כללי, אפשר לשבת לשיחה עם כל ילדי הבית - גם במהלך השנה וגם בתחילת החופש הגדול - ולבנות לכל אחד את מערכת הפעילויות השבועיות האישית שלו. אפשר, למשל, לסכם שהמערכת של כל ילד כוללת מפגש חברתי אחד בשבוע, חוג אחד, וזמן מסוים ביום שמוקדש להכנת שיעורי בית. אם הצעותיכם התקבלו באופן סביר, מומלץ להבנות בלוח השבועי גם זמן מנוחה, שבמהלכו לא עושים כלום בלי רגשות אשם (זמן סתלב'ט), וגם "זמני מסך" אותם אתם מפרגנים לילדים ללא הערות ועיקום פרצוף.   

אם ילדיכם אוהבים להיות בבית תכננו איתם גם זמן בית משותף, שבו אפשר לצפות יחד בסרט, לבשל בצוותא, לשחק במשחקים משפחתיים או לעשות כל דבר מהנה אחר יחד בבית. הצטיידו בחומרי יצירה, אביזרי ספורט ובמשחקים ופעילויות מאתגרות ומעניינות שיעסיקו אותם בשעות הפנאי. הגזמתי קצת? טוב אז אל תצטיידו בכל אלה, רק חשבו על דרכים נחמדות ונגישות לבלות זמן בית משותף אחת לכמה זמן .

נסו לגלות סובלנות לבחירות של הילדים לגבי בילוי בזמנם הפנוי. הרי גם אנחנו ההורים בטלנים סמויים, שעסוקים כל היום רק כי אין לנו ממש ברירה, אבל בעצם גם אנחנו מחפשים כל הזמן הזדמנויות לבלות ולנוח. זכרו שזמן הבטלה הזה מטעין את הילדים בכוחות לעשות דברים (גם אם באותו רגע יש לכם הרגשה חזקה שיש דברים הכרחיים מאוד שהילד שלכם חייב לעשות במיידי), ושהבניית-יתר והפעלת לחץ על הילדים לעשות דברים שאינם רוצים אינה תורמת להם, אלא רק מלחיצה ומעוררת אנטגוניזם.

עזרו להם להתנסות בכל מיני סוגים של פעילויות, לבחור מה הם אוהבים לעשות, ומה עושה להם טוב. השקיעו זמן ומחשבה בהצבת מטרות ובהבניה משותפת של שעות הפנאי, והיו נכונים לחפש ולמצוא איתם את הפעילויות והחוגים שהם אוהבים. אם הם מתנגדים, כדאי לחשוב למה. האם הם עמוסים מדי? עייפים כי אינם ישנים מספיק? נמנעים מסוג פעילות מסויים כי הוא קשה להם (למשל: ספורט)? או אולי מתקשים בקיום קשרים חברתיים ולכן נמצאים בבית?

האתגר הוא למצוא את  שביל הזהב הנכון לכם ולילדיכם בין קבלה של המנוחה ואי-העשיה, מתוך הבנה שהם חיוניים לנפש, לבין עידוד לא להתעצל ולהתנסות בדברים שמטעינים אותם בכוחות, מעשירים אותם, ועושים להם טוב. אתגר קשה, אני יודעת. גם אני באופן אישי עדיין מחפשת את נתיב האמצע החמקמק הזה. אבל העיקר: היו סלחנים. הרי גם אנחנו ההורים לא מושלמים, מבזבזים לעיתים קרובות זמן יקר, ודוחים בקביעות את מה שהיינו יכולים לעשות כבר אתמול.

אסנת גרתי

אסנת גרתי | |אמא טובה (דיה)

אני פסיכולוגית קלינית לילדים ונוער, ומנהלת מרכז גרתי לטיפול רגשי בילדים ונוער ברעננה.

ההורות מסקרנת ומעסיקה אותי נון-סטופ בחיי האישיים, בעבודה ובכתיבה. אחרי שנות ניסיון רבות כאם וכמטפלת, אני עדיין בחיפוש מתמיד אחר האיזונים הנכונים בין צחוק ובכי, רכות ונוקשות, קריירה ובית, בישולים והזמנת פיצה.

כאן אדבר על הורות מזווית אישית ומקצועית.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ