ילדים לא כועסים סתם, כך תפענחו את הסיבה

שפת הרגש של ילדים היא כמו צופן, וכמבוגרים הצופן לא תמיד ברור לנו. ובכל זאת, חשוב שנתאמץ להבין אותו כדי שנוכל לתמוך בילדים שלנו לבטא את הרגשות שלהם ולהיות אותנטיים לעצמם. כך תעשו זאת

אסנת גרתי
אסנת גרתי
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ילדים בים
למצולמים אין קשר לכתבה. ישנו סיפור רגשי שלם מאחורי התנהגות של ילדיםקרדיט: Jens Meyer / AP
אסנת גרתי
אסנת גרתי

כחלק מהשגרה העמוסה, שבה איננו פנויים כהורים לכל ניואנס רגשי שמביעים ילדינו, ומתנהגים פעמים רבות באופן "משימתי" כי אנחנו פשוט ממהרים למשימה הבאה - ההתנהגות של ילדינו לא תמיד נהירה לנו, נדמית תכופות לא רציונליות או "דווקאית" ובוודאי שאיננו עוצרים רגע לתהות אילו רגשות עומדים מאחוריה. ובכל זאת, שווה להתאמץ להבין את הרגשות של ילדינו כי הפרשנות המדויקת של המניעים והרגשות העמוקים של הילדים עוזרת להם לחוש שהוריהם (לכל הפחות) רואים אותם ומבינים אותם, וגם מובילה לפתרונות יעילים יותר. 

שפת הרגש של ילדים היא כמו צופן, וכמבוגרים הצופן לא תמיד ברור לנו. אנחנו רואים התנהגות מסויימת אצל ילדינו, מנתחים אותה בשפת המבוגרים, ופועלים בהתאם, כשלעתים אנחנו מפספסים את נקודת המבט הילדית. הילדים שלנו הם בתהליך התפתחות מתמיד, ובכל נקודת זמן יש להם יכולות אחרות להבנה, ניתוח ופעולה במציאות המוכתבת לרוב על ידי מבוגרים. למשל, כשהילד שלנו מכה את אחותו ומסרב לעשות מה שאנחנו מבקשים ממנו, נתמקד בהתנהגותו הכוחנית והמעצבנת, ולא תמיד נהיה פנויים לחשוב על ה"סיפור" הרגשי העומד מאחורי ההתנהגות שלו. בלהט הכעס, המוצדק, נתקשה לחשוב על מושגים כמו קנאה, על תפקיד כל ילד במשפחה, או על כך שהילד בתקופה קשה עם החברים שלו בבית הספר ולכן עצבני יותר מהרגיל.

כשהילדים שלנו תוקפנים, כעוסים, מתפרצים או מסתגרים ישנו סיפור רגשי שלם מאחורי התנהגותם. מאחורי התנהגות כועסת, תובענית או תוקפנית של ילדים מסתתרות לעיתים תחושות כאב, עצב וחולשה, על אף שההתנהגות הנראית עין מצביעה כביכול על חוזק וביטחון. בכדי "להיכנס" לראש של ילדים ולעזור להם, צריך להתאמץ ולהבין מה פשר ההתנהגות, מה החוויה של הילד שלנו בעולם בימים אלו, ובאיזה אופן הוא חושב ומנתח את הדברים. לשם כך נזדקק לכל הידע שיש לנו על הילד שלנו, על אופן החשיבה שלו, ועל הקונפליקטים בחייו.

כל מה שכדאי לקרוא על ילדים, הורות ומשפחה

עבודת פענוח חשובה

כמטפלת ילדים אני אוהבת להגדיר את עבודתי עם ההורים כ"פענוח משותף של הצופן הרגשי של ילדיהם". אני מאמינה שיש טעם להתאמץ ולהבין מה עומד מאחורי התנהגויות שליליות של ילדים. זה נכון שמחכה לנו בערב ערימת כלים בכיור, חשבונות לשלם, כביסה לקפל, חוג פילאטיס, או סתם סדרה טובה שרצינו לראות אחרי שהילדים נרדמים, ופענוח הוא הדבר האחרון שיש לנו כוח אליו. ובכל זאת, היא משתלמת. פענוח אחד מדויק יכול לשרת אתכם חודשים ארוכים עד שתידרשו לחשיבה מחודשת.

כמובן שהילדים לא תמיד עוזרים לנו במלאכת הפענוח, במיוחד כשהם נובחים עלינו בכל פעם שאנחנו מנסים לברר מה עובר עליהם, או עונים פשוט "הכל בסדר", או מורים לנו "להפסיק לחפור". ילדים רוצים להרגיש ולהיחשב בעיני אחרים כ"חזקים", כי התחושה שהם "חלשים" קשה להם. ה"פוזה" של חוזק ושליטה היא לרוב תוצר של מנגנון הגנה בכדי לא לחוש מאויימים, אשמים, או פחות טובים מאחרים.

ישנם ילדים שלא אוהבים לספר על היחסים שלהם עם החברים שלהם, או על מה שעובר עליהם בבית הספר. הם מרגישים שזה שלהם והם לא רוצים שהוריהם יתערבו או אפילו ידעו מה עובר עליהם. הם רוצים להתמודד לבד ובכך לחוש עצמאיים וחזקים. ישנם ילדים שמרגישים שהוריהם לא מסוגלים לקבל או להכיל מצוקה שלהם או רגשות שליליים, ולכן הם מעדיפים לא לבטא את הרגשות הללו. ישנם ילדים שחוששים לאכזב את ההורים ומרגישים שיש מהם ציפיות מסויימות שהם אינם עומדים בהם. ויש גם ילדים שפשוט לא אוהבים לשתף ולדבר על רגשות, כי זאת לא השפה שלהם והם נוהגים לבטא את עצמם בדרכים אחרות.

אז איך בכל זאת נוכל לעזור לילדים להיות אותנטים ולבטא יותר בקלות את הרגשות האמיתיים שלהם?

לפני הכל כדאי לעבוד על יצירת נוכחות הורית משמעותית של חוויה ועשייה יחד במצבים שונים ובאופן קבוע, ולאו דווקא נוכחות משמעותית של "שיחות נפש" וניסיון לדובב אותם כשאינם רוצים לדבר. 

כדאי כל הזמן לתת חיזוקים חיוביים על ההחלטות והבחירות שלהם. לעודד אותם להתפתח בתחומים שהם טובים בהם, ולהשתתף איתם (אפילו קצת) בתחביבים שלהם ובדברים שהם אוהבים.

כשהם כן בוחרים לשתף אותנו באכזבות, חלומות, קשיים ורצונות שלהם, עלינו להקשיב בפתיחות מלאה, בלי להיות שיפוטיים ובלי לנצל את ההזדמנות כדי לחנך, להתערב או לכוון את השיחה למקומות שנראים לנו "נכונים". הקשבה זאת הדרך הכי טובה להבין את הנרטיב של הילדים שלנו על העולם - לדלות פרטים על האופן שבו הם חווים את המציאות, להבין מה קשה להם, מה הסיפור שהם מספרים על מה שקורה להם, מה הקונפליקטים שהם מתמודדים איתם וכיצד. 

עלינו להיות יותר סבלניים למצבי הרוח שלהם, ולהבדיל בין התנהגויות הפוגעות באחרים (אותן עלינו לעצור כמובן) לבין התנהגויות שאינן פוגעות באחרים כמו - פרצוף חמוץ, גלגול עיניים, פסיביות, או הבעת רגשות שליליים (שאותן כדאי לאפשר). ננסה להעניק להם הזדמנות להרגיש במלוא העוצמה ולהיות מי שהם, לא לנסות להשפיע על מצב רוחם כדי שיהיה יותר דומה לאיך שהיינו רוצים שהם ירגישו, או כדי ש"ירגיע" אותנו ולא יגרום לנו לדאגה. כדאי להישאר רגועים גם כשהם כואבים, כועסים, או זעופים. סמכו עליהם שזה יחלוף.

מומלץ לאפשר לילדים להתנסות בקשת רחבה של פעילויות ומצבים, להפעיל את החושים, לגעת, להריח, להתלכלך. מומלץ לא להגביל יותר מדי ולהפגין שמחה כשמצטרפים אליהם לפעילויות חושיות, צבעוניות מצחיקות ופראיות, במקום למשוך אותם כל הזמן לעולם המסודר והנקי של המבוגרים. כך ירגישו חופשיים ואותנטים יותר.

אסנת גרתי

אסנת גרתי | |אמא טובה (דיה)

אני פסיכולוגית קלינית לילדים ונוער, ומנהלת מרכז גרתי לטיפול רגשי בילדים ונוער ברעננה.

ההורות מסקרנת ומעסיקה אותי נון-סטופ בחיי האישיים, בעבודה ובכתיבה. אחרי שנות ניסיון רבות כאם וכמטפלת, אני עדיין בחיפוש מתמיד אחר האיזונים הנכונים בין צחוק ובכי, רכות ונוקשות, קריירה ובית, בישולים והזמנת פיצה.

כאן אדבר על הורות מזווית אישית ומקצועית.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ