אפשרו לעצמכם ולילדיכם לקנא, זה בריא

בתרבות שלנו אסור לקנא, זה מעורר בושה. אבל זו פספוס של רגש שהוא בית ספר מצוין לרגשות. כך תמנפו את הקנאה שלכם ושל ילדיכם לקבלת מלוא היתרונות

אסנת גרתי
אסנת גרתי
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
קנאה
הקנאה היא רגש בסיסי וחזק אצל ילדים, שנבנה ומתפתח ברמה הראשונית בתוך המשפחה הגרעינית מול ההורים והאחיםקרדיט: Hakan Kiziltan for Getty
אסנת גרתי
אסנת גרתי

"הקנאה היא הכלא המייאש ביותר בעולם כולו, וזאת מפני שבכלא הזה האסיר כולא את עצמו מרצונו. איש לא הכניס אותו לשם בכוח. הוא נכנס בעצמו, נעל את עצמו מבפנים, ואת המפתח השליך אל מחוץ לכלוב הברזל. ושום אדם בעולם כולו לא ידע שהוא אסור שם. כמובן, ברגע שהאסיר יחליט לצאת משם הוא יכול לצאת. שהרי הכלא הזה נמצא בתוך ליבו, אבל את ההחלטה עצמה הוא אינו מסוגל לבצע. ליבו נהיה קשה כאבן. זוהי, יותר מכל, תמצית הקנאה" ("צקוּרוּ טזאקי" מאת הרוקי מורקמי)


בתרבות שלנו אסור לקנא, זה מעורר בושה. אבל כשאנחנו מלמדים את הילדים שלנו להכחיש את הרגש הזה, אנחנו מפספסים רגש חשוב, שדרכו ילדים לומדים לקבל את עצמם ולווסת את הרגשות שלהם. מאחר שהושרש הנרטיב לפיו אסור לקנא, כי מדובר ברגש בזוי, אז כשאנחנו מזהים קנאה אצל אחרים, למשל בקרב ילדינו, אנחנו ממהרים למגר אותה על ידי הסבר (לא בדיוק משכנע) שאין להם במה לקנא כי יש להם הכל.

לפעמים אני מדמיינת שהקנאה עצמה מקנאה ברגשות אחרים, שהם כן לגיטימיים, ואילו אותה משמיצים ומאשימים אותה בתחלואי האנושות. על כן, במאמר זה אנסה להבין את הקנאה ולראות את הצדדים החיוביים שהיא מביאה לחיינו ולחיי ילדינו. 

כל מה שכדאי לקרוא על ילדים, הורות ומשפחה

מה קורה בעצם כשמקנאים? 

רגש הקנאה מבוסס על השלכה. אנחנו משליכים על האחר את הפנטזיות שלנו לגבי חיים טובים יותר, תכונות משופרות, רכוש רב יותר, או משאבים אחרים. לא בטוח שהאחר אכן נושא את כל הדברים שאנחנו מייחסים לו, הרי גם אצלו ודאי מתקיימים קשיים ומהמורות, אבל אנחנו "מלבישים" עליו את החליפה שיצרנו בדימיוננו כדי שיהווה עבורנו נקודת התייחסות ויאפשר לנו לכעוס על מה שאין לנו, ומכאן לחוש חוסר צדק.

בשל כך, הקנאה היא בית ספר מצוין לרגשות ולהיכרות עצמית. כשילד מקנא, הוא בודק מה היכולות שלו ומה חסר לו ביחס לאחר. הוא תוהה מי אוהב אותו וכמה. הוא שואל את עצמו כמה הוא שווה. הוא לומד להכיר שמתקיימים בו גם רגשות שליליים, ומתאמן בוויסות הרגשות הללו כי הרי הוא לא באמת עומד להרוס את מושא הקנאה שלו, למרות שהיה רוצה. 

כשדואגים לילדים לתזונה מאוזנת מציעים להם חלבונים, פחמימות, ירקות ופירות בכדי שיקבלו את הנוטריינטים שהם זקוקים להם, ויגדלו. אם נרצה שלילדים שלנו תהיה תזונה נפשית טובה, עלינו לאפשר להם לאהוב, ליצור ולשמוח, אבל גם לקנא, לכעוס ולשנוא. רק כך הם יכירו את עצמם על כל החלקים שלהם, ילמדו לקבל גם את הרגשות הקשים שהם עשויים לחוש, וילמדו להבחין בין רגשות (כל רגש הוא לגיטימי), מחשבות (עולם פרוע בו מותר להם הכל) ומעשים (עולם שבו יש משמעות ותוצאות לפעולות שאנחנו בוחרים לעשות או לא לעשות).

הקנאה היא רגש בסיסי וחזק אצל ילדים, שנבנה ומתפתח ברמה הראשונית בתוך המשפחה הגרעינית מול ההורים והאחים. פעמים רבות יקנאו ילדים באנשים קרובים אליהם, ורגש זה יתערבב ברגש של אהבה ותלות. למשל: קנאה באחים, בבני דודים, בחברים קרובים, או בהורים. זה לגיטימי לחלוטין, טבעי ואפילו בריא נפשית. אל תיבהלו אם אתם חוזים ברגשי קנאה של ילדיכם, אפשרו להם להבין מה הם חשים.

איך מתמודדים עם קנאה?

כדי לווסת את הקנאה, קודם כל צריך להבחין בין קנאה המלווה בהרס של מושא הקנאה או במה שיש לו, לבין קנאה שנשארת בגדר מחשבה, רגש, תחושה ולא מתורגמת למעשים פוגעניים. ככל שאנחנו מצליחים לקבל, אבל באמת לקבל, את קיומו של הרגש הקשה הזה בעצמנו, לחיות עימו בשלום ולקחת עליו אחריות, כך פוחת הסיכוי שנתנהג באופן הרסני או פוגעני כלפי מי שאנחנו מקנאים בהם. אנחנו אנושיים, שפירושו בין השאר גם לקנא. ככל שתקבלו את האקסיומה הזאת, כך ייטב לכם ולילדיכם.

לעיתים ילדים הנוטים להתפרצויות זעם ומתקשים לווסת את רגשותיהם הם כאלה שחשים קנאה באופן עוצמתי, בלתי ניתן לריסון, ומחפשים פורקן מיידי לתחושת הזעם המתלווה לקנאה בצורת הרס האובייקט שבו הם מקנאים. זה יכול להיות הרס ממשי (שבירת חפץ השייך לילד שבו הם מקנאים) או הרס סימבולי (העלבת הילד שבו מקנאים, או בידודו מאחרים כדי להחליש אותו). דפוס זה אופייני גם לילדים שזקוקים לשליטה ובעבורם התחושה שמישהו אחר מוביל ומחליט היא בלתי נסבלת.

הדימוי העצמי של ילדים הוא אחד הפרמטרים שמגדירים את מידת הקנאה שלהם באחרים. ככל שהוא נמוך יותר, יתעורר רגש הקנאה לעיתים קרובות יותר ובעוצמה רבה יותר. ילדים מטבעם משוים את עצמם לאחרים. כשהם חשים שאינם מספיק חזקים, מוכשרים, חכמים, או יפים ביחס לסביבתם, הם יחושו קנאה וכעס כלפי אחרים אותם הם תופסים כנושאים את כל התכונות והמאפיינים שהם היו רוצים לעצמם. בגיל צעיר הם לא יודעים לנסח זאת כך, ולכן חשוב שאנחנו נתווך להם את התחושה הזאת באופן תואם גיל.

איך לדבר עם ילדים על קנאה כדי לעזור להם להתמודד איתה?

כשמבקשים לעזור לילדים להתמודד עם קנאה, העיקרון החשוב ביותר הוא ללמד אותם להבחין בין רגש לפעולה. חשוב לתת לילדים את הלגיטימציה לכל הרגשות שהם מרגישים, ללא יוצא מן הכלל. אפשר להקשיב לתוכן הדברים ולהבין מה הם מרגישים שחסר להם, ממה היו רוצים שיהיה להם יותר, ואיך הם חווים את עצמם וחייהם ביחס לאחרים. אפשר להקשיב גם לפנטזיה שלהם לקחת לאחר או להרוס לו. אם לא יבטאו את רגשות הקנאה והכעס הללו, זה עלול להוביל לתוקפנות, שתבוא לידי ביטוי בדרכים אחרות גלויות או סמויות. אבל חשוב להעביר לילדים מסר שבהחלט מותר לקנא, אבל אסור להרוס לאחר או לקחת ממנו את מה ששייך לו. 

אפשר למנף את רגש הקנאה והקיפוח לסימון מטרות עצמיות: מה הייתי רוצה שיהיה לי, מה הייתי רוצה להיות, מה חסר לי או לא מסתדר לי. כלומר, אפשר להדריך את הילדים לנתב את רגשות הקנאה להגדרת מטרות, לשינוי דברים בעצמנו או בחיינו, או דווקא קבלה עמוקה של מה שיש לנו. ביטויי קנאה של ילדים מקנים הזדמנות הורית להעניק להם מודל של קבלה עצמית שלנו ושל נסיבות חיינו הלא מושלמות, והבנה שלא על הכל יש לנו שליטה, ושיש יתרונות וחסרונות בכל מצב נתון, שלנו ושל אחרים.

אסנת גרתי

אסנת גרתי | |אמא טובה (דיה)

אני פסיכולוגית קלינית לילדים ונוער, ומנהלת מרכז גרתי לטיפול רגשי בילדים ונוער ברעננה.

ההורות מסקרנת ומעסיקה אותי נון-סטופ בחיי האישיים, בעבודה ובכתיבה. אחרי שנות ניסיון רבות כאם וכמטפלת, אני עדיין בחיפוש מתמיד אחר האיזונים הנכונים בין צחוק ובכי, רכות ונוקשות, קריירה ובית, בישולים והזמנת פיצה.

כאן אדבר על הורות מזווית אישית ומקצועית.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ