לצד הוקרת תודה לסבתא וסבא על העזרה עם הנכדים, יש בכך גם אתגרים

סבא וסבתא הם מבוגרים משמעותיים בחיי משפחות רבות. הם עוזרים באיסוף הילדים, מזמינים לארוחות משפחתיות שבועיות ומארחים את הנכדים לסופי שבוע. יש בכך יתרונות רבים לכל שלושת הדורות, אבל גם פוטנציאל למהמורות

רייצ'ל פינק
רייצ'ל פינק
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
נדב וסבא
נדב וסבא שלו. בזכות השגרה שביחסים הללו והזמן הממושך שהם מבלים יחד, זורם ביניהם קשר חזק של היכרות קרובה ונינוחותקרדיט: רייצ'ל פינק
רייצ'ל פינק
רייצ'ל פינק

משפחתי, כמו משפחות אמריקאיות רבות, פרושה ברחבי ארצות הברית. גדלתי כששתי מערכות הסבים והסבתות שלי גרים רחוק מאיתנו, אבל כל הארבעה היו אנשים חשובים בחיי, וכמה מזכרונות הילדות החביבים עלי מגיעים מבילויים משותפים איתם. אבל בגלל המרחק בינינו, הביקורים שלנו אצלם ושלהם אצלנו היו מוגבלים בעיקר לחגים ואירועים מרכזיים אחרים במחזור החיים.

כישראלים ילידי הארץ, ילדי חווים חוויה שונה. מהיום שנולדו, הוריו של בעלי נוכחים באופן קבוע בחייהם. בין אם בארוחת צהריים בכל שבת עם המשפחה המורחבת, דרך איסוף מהגן ובית הספר ובילוי משותף אחר הצהריים, ועד שינה בבית הסבא והסבתא. לא עוברים יותר מכמה ימים מבלי שזואי ונדב רואים את סבא וסבתא שלהם. יחסים כאלה בין נכדים לסבים שכיחים יותר מאשר באמריקה מאחר שהגודל הגיאוגרפי של ישראל מאפשר מגורים קרובים יחסית. לכן עבור ילדים ישראלים רבים, סבא וסבתא הם מבוגרים משמעותיים ונוכחים בחייהם.

ראיתי את ההבדל הזה בין שתי המדינות גם כמחנכת. בעשר שנות עבודתי בחינוך לגיל הרך בעיר ניו יורק, אני יכולה לספור על יד אחת את מספר המשפחות שגרו קרוב לסבא וסבתא. למעשה, הפעם היחידה שפגשתי את מרבית ההורים של ההורים הייתה בחגיגת "יום הסבא והסבתא" השנתי שלנו. וגם אז, רבים מהם גרו רחוק מכדי להגיע לניו יורק ובסופו של דבר החלפנו את השם ל"יום החבר המיוחד". בישראל, לעומת זאת, פגישה עם סבא וסבתא, הבאים לאסוף או להביא את הנכדים לגן, היא עניין שבשגרה. כאן, לעתים קרובות נשאלתי על ידי ההורים שאלות העוסקות ביחסי סבא/סבתא-נכד/ה; משהו שמעולם לא נשאלתי עליו בארצות הברית.

זואי וסבתא
זואי וסבתא. כמי שלא גדלה עם נגישות כזאת לסבא וסבתא שלה, אני בהחלט מוקירה את מזלם של ילדייצילום: רייצ'ל פינק

כל מה שכדאי לקרוא על ילדים, הורות ומשפחה

איזו משמעות יש לסבים וסבתות נוכחים כל כך בחיי נכדיהם? סוציולוגים פיתחו מונח לקשרים מסוג זה, הם מכנים זאת "סבאות וסבתאות אינטנסיבית", ורבות נכתב על היתרונות הטמונים ביחסים הללו גם לנכדים וגם לסבא והסבתא. לפי מחקר מ-2014, נכדים בוגרים שיש להם קשר הדוק עם סבא ו/או סבתא שלהם נוטים לסבול פחות מדיכאון מאשר מבוגרים נעדרי קשרים כאלה. וגם להיפך הוא נכון - מחקר מ-2016 מצא שאנשים המקיימים קשרים קרובים עם נכדיהם סובלים פחות מדיכאון ותוחלת החיים שלהם גבוהה יותר בהשוואה לסבים וסבתות שאינם מטפלים בנכדיהם או שאינם סבים וסבתות כלל.

באופן אישי אני יכולה להעיד בוודאות על הרווח הגדול לכל הצדדים. יש יופי אמיתי במערכת היחסים בין ההורים של בעלי לבין ילדינו. בזכות השגרה שביחסים הללו והזמן הממושך שהם מבלים יחד, זורם ביניהם קשר חזק של היכרות קרובה ונינוחות. הבית שלהם מרגיש כמו בית שני לילדי ואנחנו מרגישים בנוח להשאיר אותם אצל סבתא וסבא בכל מצב, בטוחים בידיעה שהם בידיים טובות. ובכל זאת, הם גם הצליחו לשמור על "סבתאותם וסבאותם". לא משנה באיזו תדירות הם רואים אותם, הילדים תמיד נרגשים לרוץ לזרועותיהם. הם נדיבים להפליא, לא רק במתנות, אלא גם בזמן ותשומת לב שהם מעניקים לנכדים. בעלי ואני אסירי תודה על כל מה שהם עושים כדי להקל על העומס, הן מבחינה לוגיסטית והן כלכלית, בכל הנוגע לטיפול בילדים. כמי שלא גדלה עם נגישות כזאת לסבא וסבתא שלה, אני בהחלט מוקירה את מזלם של ילדיי.

אבל כשסבא וסבתא הם גם דמויות מטפלות, זה לא מגיע נטול אתגרים. לעיתים גם כשהכוונות הכי טובות בעולם, עשויה להיווצר סיטואציה שבה הם עלולים להפריע, להתערב או לסתור את האופן שבו ההורים רואים לנכון לחנך את ילדיהם, לפעמים מבלי משים. הם בני דור שונה מההורים, מה שעלול להוביל לתפיסות שונות לגבי גידול ילדים. ההבדלים יכולים להתבטא בכל אספקט, החל מהנקה ותזונה, עובר במשמעת וכלה באמצעי זהירות בטיחותיים.

כשהילדים שלי היו קטנים יותר, הנחתי שהכללים שלנו יהיו גם הכללים שחלים אצל סבא וסבתא. שכשמדובר בדברים כמו זמן מסך, ממתקים ושגרה לפני השינה, שיערתי שהם יציבו את אותם הגבולות שאנחנו הצבנו. אבל עם הזמן הציפיות שלי השתנו. סבא וסבתא לא אמורים לשמש כמערך הורים נוסף לילדים. חלק ממה שהופך את יחסי הסבא והסבתא עם הנכדים למיוחדים כל כך הוא המרחב הנוסף שהם מעניקים לילדים. מה גם שברבות השנים, לומדים לבחור את הקרבות הראויים. תהליך בחירת הקרבות מסתכם בעיקרון הבא: האם מדובר בכללים שלא נורא אם הם ישתנו בין הבתים השונים, או שמא מדובר בכלל שהוא בל יעבור גם כשמישהו אחר מטפל בילדים. לדוגמה, יכול להיות שאתם חיים בשלום עם העובדה שאצל סבא וסבתא אוכלים ממתקים רבים יותר מהרגיל, אבל לא מוכנים להיכנע להתפרצויות זעם של הילדים, שזה מבחינתכם קו אדום.

זואי וסבא
זואי וסבא שלה. "סבא שלך ילמד אותך יותר ממה שאי פעם תלמדי בבית ספר"צילום: רייצ'ל פינק

אך הימנעות מסכסוך היא במובן מסוים החלק הקל. מה קורה כשחשים שקווים לגיטימיים נחצו? התמודדות עם סבים וסבתות יכולה להיות מורכבת, במיוחד כשזה מגיע לצורך לנהל שיחה עם החם או החמות. ראשית, אני ממליצה לדבר קודם כל עם בן/בת הזוג ולוודא שאתם רואים את המהמורה הזאת עין בעין ובכדי להציג חזית מאוחדת (רגועה ועדינה כמובן). וכשאתם מוכנים להעלות את הנושא בפני הסבא והסבתא, המפתח להצלחה, כמו בכל עימות, הוא תקשורת פתוחה ומכבדת. התחילו בכך שתזכירו לעצמכם שבסך הכל הכוונות שלהם טובות ושיש לכם מטרה משותפת של שמירה על מערכת יחסים טובה, ביניהם לביניכם וביניהם לבין הנכדים. התמקדו בחיובי ובכמה אתם מעריכים את עזרתם. כשמדובר בניסוח הקונפליקט, היו ספציפים לגבי מה שמפריע לכם והציעו חלופה. ייתכן שהסבא והסבתא כלל לא מודעים למה שהם עושים לא בסדר לדעתכם. 

ועכשיו, ברשותכם, אתן עצה אחת גם לסבא והסבתא: אלא אם כן נשאלתם באופן ספציפית, נסו להקטין את "הצעות הייעול" שאתם מעניקים לילדיכם לגבי נכדיכם למינימום. עצות בלתי מבוקשות כמעט תמיד נשמעות כמו ביקורת, גם אם לא לכך התכוונתם. אף אחד מאיתנו לא אוהב להרגיש שהוא נמצא תחת ביקורת או שיפוט תמידיים, בטח לא בזמן שהוא מבצע עבודה שהיא גם ככה קשה.

בחגיגות "שמחת הבת" של ילדתנו הבכורה, ערסלתי את בתי הפעוטה וקראתי לה את המילים הבאות: "התברכת בסבתא והסבא המדהימים ביותר. צפיתי בהם מטפלים בבני דודיך, ואני יכולה להבטיח לך שיהיה לך כייף חיים איתם. סבא שלך ילמד אותך יותר ממה שאי פעם תלמדי בבית ספר. הוא יקשיב בסבלנות לכל מילה שיש לך לומר ויתענג בכנות על כל הישג שלך, לא משנה כמה הוא קטן. וסבתא שלך תפנק אותך. היא תיקח אותך לטיולים, הרפתקאות ומסעות קניות, והיא תעשה את כל זה באנרגיה בלתי נדלית ועם ניצוץ ושמחת חיים, שגם את - כמו כל מי שמכיר אותה - תמצאי מדבקת".

בשבע השנים שחלפו מאז שהקראתי את הנאום הזה, התבוננתי בשמחה ובהכרת תודה עצומה כיצד החם והחמות שלי מחיים כל מילה שנאמרה בו. לילדים שלי יש קשר בלתי ניתן לשבירה עם סבא וסבתא שלהם, ואני מוקירה את נוכחותם בחיינו. מה שלא אומר שלא היו מהמורות לאורך הדרך. אבל בזכות תקשורת פתוחה, קצת פשרה משני הכיוונים, ושיעור בלהרפות מצידי, אנחנו, כולנו, מקבלים את המתנה העצומה של סבתאות וסבאות אינטנסיבים.

רייצ'ל פינק

רייצ'ל פינק | |מסע הילדוּת

רייצ'ל פינק עוסקת בחינוך לגיל הרך למעלה מ-18 שנה, בהתחלה בניו יורק והיום בישראל, כגננת, מנהלת ויועצת. יש לה תואר ראשון מאוניברסיטת קולומביה בניו יורק ותואר שני בחינוך מהאוניברסיטה העברית בירושלים.

היא מאמינה שגישה לחינוך איכותי היא זכות בסיסית, לה ראויים כל ילדה וילד כחברים בחברה בה הם גדלים, ורואה במחנכים את מי שצריכים להגן ולעודד את הזכות הזאת.

היא מתגוררת בתל אביב עם בעלה ושני ילדיהם. 

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ