"יש חצבת בבית הספר של הבן שלי" - דוסית פמיניסטית רדיקלית - הארץ

"יש חצבת בבית הספר של הבן שלי"

ארבעה גופים אחראים להתפרצות החצבת הנוכחית – משרד החינוך, משרד הבריאות, הרשויות המקומיות, וקופות החולים. בתור מי שמאזינה לרדיו וקוראת חדשות על בסיס יומי, מעולם לא נחשפתי להנחיות ברורות בנושא

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שלט המתריע מפני חצבת בשכונת ויליאמסבורג, שלשום
שלט המתריע מפני חצבת בשכונת ויליאמסבורג בניו יורק. ילידי 1957-1977 נדרשים להיבדק במידה שאין בידם פנקס חיסונים, או במקרה שלא קיבלו את חיסוני החצבת בילדותםצילום: AFP
רבקה נריה-בן שחר
רבקה נריה בן שחר

באחד הימים השקטים של פסח הגיעה ההודעה: יש חצבת בבית הספר של הבן שלי. ואז שקט ארוך. בחול המועד, לשכת הבריאות עובדת שעות מצומצמות, וגם בשעות שהיא אמורה לעבוד, אף אחד לא ענה לטלפון. בהתחלה חרדתי רק לבן שלי – אבל אחרי בדיקה מעמיקה של פנקס החיסונים והשוואה לדף המידע (הבלתי קריא) שנמצא באתר לשכת הבריאות, הבנתי שהוא חוסן פעמיים ושאפשר להיות רגועים.

להורים המודאגים נמסר על ידי בית הספר שתקופת הדגירה חלה בחופשת הפסח, ולכן - לכאורה - בית הספר נקי מחצבת. עם זאת, ביום הראשון שבו הילדים חזרו מחופשת הפסח, כן הגיעה לבית הספר תלמידה שאח שלה חולה בחצבת. כמה ימים אחר כך התפרצה גם אצלה החצבת.

לקח זמן רב, רב מדי, עד שבקבוצות ההורים החל לעבור צילום חובבני של מסמך הנחיות למקרה של התפרצות חצבת, שניסחה ברישול אחת מקופות החולים. או אז נזכרתי במסמך אחר שעבר באיזו קבוצת הורים אחרת, לפיו ילידי 1957-1977 נדרשים להיבדק במידה שאין בידם פנקס חיסונים או במקרה שלא קיבלו את חיסוני החצבת בילדותם. עד אותו רגע הייתי רגועה ושלווה, כי ידעתי שאמי חיסנה אותנו בכל החיסונים הנדרשים, אבל משהו בשנים המצוינות הקפיץ איזה עצב והלכתי להיבדק. שיהיה.

הירשמו וקבלו את הכתבות החשובות ממדור משפחה. להרשמה

התוצאות הראו שאין לי נוגדני חצבת, כלומר שאו שלא חוסנתי נגד חצבת או שהחיסון לא עבד. כך התחיל משחק מסירות בין קופת החולים שלי לבין לשכת הבריאות הממשלתית, כשאני על תקן הכדור. מקופת חולים נשלחתי ללשכת הבריאות, שם כאמור לא עונים לטלפון. רק כשהגעתי לשם ואמרתי שזה עתה נחשפתי לחצבת, נודע לי שההנחיות מורות למי שנחשף (בטווח השנים שלי) להתחסן לאלתר. מדוע לא קיבלנו הודעה מסודרת על כך? לחיידקים הפתרונים.

ארבעה גופים חסרי אחריות מעורבים בסיפור הזה – משרד החינוך והעירייה, שלא שולחים מכתבים מסודרים להורים אחרי שיש התפרצות של חצבת בבית ספר כלשהו. לשכת הבריאות, שנציגיה אומנם היו בקשר עם בית הספר, אך לא טרחו ליידע את ההורים בהנחיות. וקופת חולים, שיודעת היטב את שנות הלידה של מבוטחיה והיתה יכולה פשוט לשלוח להם מכתב. נכון, יש אומרים שזו היתה האחריות שלי. האומנם? אני מאזינה לרדיו וקוראת אתרי חדשות על בסיס יומי ובכל זאת לא נחשפתי ולוּ פעם אחת למידע זה.

אזהרת חצבת בשדה תעופה בקנדה, ינואר 2019
אזהרת חצבת בשדה תעופה בקנדה, ינואר 2019. ילדים שהחיסונים שלהם לא מתועדים, או שהם לא מחוסנים, מתקשים לפקוד את מוסדות החינוךצילום: AP Photo/Gillian Flaccus

כשהבנתי שזה לא רק עניין של מסירת מידע מנומס בדרכים מקובלות, הזעם האמיתי החל: למה? למה אנחנו כל כך כנועים? למה אנחנו כל כך מטומטמים? מגפת החצבת תסתיים ברגע שמשרד החינוך ומשרד הבריאות יתעשתו, וכל הילדים שלא חוסנו (לא בגלל בעיה בריאותית, בגלל בחירות של ההורים שלהם) יישארו בבית. בבתי הספר, בגנים, ואפילו במוסדות אקדמיים יש לבדוק פנקסי חיסונים ולמנוע ממי שלא חוסן את הכניסה אליהם. בהמשך, ייסגרו בפני הלא-מתחסנים גם חנויות ובתי עסק. וכמו בניו יורק, אנשים יברחו מפניהם ברחוב.

כשעברנו לגור בארה"ב (מאז שבנו לישראל), פנקסי החיסונים של הילדים היו צמודים אלי וגם סרוקים במחשב, ליתר בטחון. כי ילדים שהחיסונים שלהם לא מתועדים, או שהם לא מחוסנים, מתקשים מאוד לפקוד את מוסדות החינוך, החוגים וגם להשתלב בחברה. ככה בונים חברה.

אחות מכינה חיסון נגד חצבת, בניו יורק, בחודש שעבר
אחות מכינה חיסון נגד חצבת. אחרי בדיקה מעמיקה של פנקס החיסונים של בני והשוואה לדף המידע (הבלתי קריא) שנמצא באתר לשכת הבריאות, הבנתי שהוא חוסן פעמיים ושאפשר להיות רגועיםצילום: AFP
רבקה נריה-בן שחר
רבקה נריה בן שחר |דוסית פמיניסטית רדיקלית

רבקה נריה-בן שחר היא דוקטור לתקשורת, עורכת מחקרים משווים על נשים חרדיות ונשים מהאמיש. מרצה במחלקה לתקשורת במכללת ספיר. עובדת סוציאלית בעירית ירושלים בעבר, אבל מאמינה שעבודה סוציאלית זה לנצח.

גרה בירושלים, אמא לאורה, שירה ויונתן. בת הזוג של מאיר, ד"ר להיסטוריה של עם ישראל. חברת הקהילה הפמיניסטית "שירה חדשה". מנסה לשלב בין הקפדה דתית לפמיניזם רדיקלי, בין אימהוּת מסורה לקריירה תובענית, ובין ירושלים לשדרות.

רגעים מרגשים: נשים שעושות דברים שהאמהות שלהן לא העזו, והסבתות שלהן אפילו לא חלמו. ועיניים נוצצות של ילדים וסטודנטים כשהם לומדים משהו חדש.

לאתר של רבקה נריה בן שחר

לאתר באנגלית

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ