כלים רב פעמיים מהווים עמדה חינוכית, למבוגרים וילדים

ילדים בישראל התרגלו בסוף כל ארוחה לגלגל את מפות הפלסטיק יחד עם הכלים שעליהן ושאריות המזון שבתוכן ולזרוק הכל לפח. מעבר לסוגיה ההלכתית של "בל תשחית", זו פעולה בעלת מסר שלילי

מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
הפגנת ההורים והילדים מול עיריית ת"א נגד השימוש בכלים חד-פעמיים במוסדות החינוך בעיר, באוקטובר
הפגנת הורים וילדים מול עיריית ת"א נגד השימוש בכלים חד-פעמיים במוסדות החינוך בעיר, באוקטוברצילום: מגד גוזני
רבקה נריה-בן שחר
רבקה נריה בן שחר

ילדה אחת, גרטה תונברג, עוררה בי בזכות דבריה הסוחפים מחשבות על ילדים, קהילה ופלסטיק. בעבר חשבתי שעלי קודם כל להגן על הילדים שלי מכמויות ה-BPA ושאר הכימיקלים המצויים בכלי פלסטיק, גם באלה שעליהם מוגש אוכל במוסדות החינוך. אז שלחתי איתם כלים איכותיים, שנשטפו בהמשך בבית. היום אני מבינה שזה לא רק הגנה על הילדים הפרטיים שלי, אלא על כל הילדים ועל הסביבה. ילדים ופלסטיק חד פעמי לא צריכים ללכת ביחד. נקודה.

מי שמחנכת אותנו לראייה סביבתית בבית היא בתנו האמצעית, שוחרת אמיתית של הסביבה. היא מסרבת לארוז את ארוחותיה הבריאות בשקיות ניילון חד פעמיות, ועל כן בבוקר ניצבים על השולחן מגוון קופסאות ותרמוסים.

בניגוד אליה, אני חושבת על מאות אלפי ילדים בישראל, שהתרגלו לכך שבסוף כל ארוחה הם מגלגלים את מפות הפלסטיק יחד עם הכלים שעליהן ושאריות המזון שבתוכן, וזורקים הכל לפח. מעבר לסוגיה ההלכתית של "בל תשחית", זה לא חינוכי בעליל לזרוק כלי ברגע שסיימנו להשתמש בו, משל היה טישו מלוכלך (אצל האמיש משתמשים במטפחות בד, לדוגמה, אבל זה כרגע מעבר ליכולת ההכלה שלי). איך ילדים היו מתייחסים לבגדים אם היו זורקים כל בגד שסיימו ללבוש לפח?

כוסות חד פעמיות
זה חינוכי יותר לא לזרוק לפח כלים שזה עתה שימשו אותך לאכולצילום: ניר כפרי

קראתי על הפתרונות האפשריים המוצעים לסוגיית הכלים החד פעמיים במוסדות החינוך, כמו קניית כלים רב פעמיים לכל ילד, או מדיחי כלים אוטומטיים. החישוב הכלכלי שעליו דווח בעיתון זה הצביע על כך שקניה קבועה של כלים חד פעמיים יקרה יותר מקנייה חד פעמית של כלים איכותיים. כלומר, זה גם כלכלי. מנגד, קראתי גם על התנגדות הסייעות בצהרונים לתוספת עבודה ששטיפת כלים או הכנסתם למדיח תדרוש מהן. אבל חייבים לומר גם את זה: כלים רב פעמיים ושימוש חוזר שלהם היא עמדה חינוכית לכולם, גם למבוגרים וכמובן לילדים.

ולגבי עבודת הסייעות (הקשה גם ככה), אפשר להיות יצירתיים ולחשוב על פתרונות טכניים המותאמים לגיל הילדים באותו מוסד חינוכי. בבתי ספר אפשר בהחלט לערוך תורנות, שבה בכל פעם שלושה ילדים מהכיתה שוטפים את הכלים של כולם. הם יחוו כך חלוקת עבודה, אחריות, יחס מכבד לכלים ואנשים ואת כל שאר היתרונות של תורנויות חברתיות. בגני הילדים, כל ילד יכול לשטוף את הכלים שלו עצמו. מניסיון, ילדים בני שלוש נהנים מאוד מניסויים במים וסבון, ומהטרנספורמציה שעובר כלי מלוכלך לכדי נקי ונוצץ.

מעבר לתרומה לכדור הארץ, לקהילה ולחברה, חינוך ילדים לשמור על החפצים שבהם הם משתמשים - כולל ניקיון שלהם בתום השימוש הספציפי לקראת השימוש הבא - תורם גם לילדים עצמם. ילדים שמתרגלים לאחר הארוחה לשטוף בעצמם את הכלים שבהם אכלו, אוכלים בצורה בריאה ומכבדת יותר, חשים מסוגלות ועצמאות, מעורבים כל הקשור לסביבתם ולוקחים חלק בקהילה שאליה הם שייכים.

זה נקי יותר, בריא יותר, סביבתי יותר, זול יותר, חינוכי יותר – כלומר, השקעה מצוינת בדור העתיד שלנו. מישהו שומע אותי?

רבקה נריה-בן שחר

רבקה נריה בן שחר | |דוסית פמיניסטית רדיקלית

רבקה נריה-בן שחר היא דוקטור לתקשורת, עורכת מחקרים משווים על נשים חרדיות ונשים מהאמיש. מרצה במחלקה לתקשורת במכללת ספיר. עובדת סוציאלית בעירית ירושלים בעבר, אבל מאמינה שעבודה סוציאלית זה לנצח.

גרה בירושלים, אמא לאורה, שירה ויונתן. בת הזוג של מאיר, ד"ר להיסטוריה של עם ישראל. חברת הקהילה הפמיניסטית "שירה חדשה". מנסה לשלב בין הקפדה דתית לפמיניזם רדיקלי, בין אימהוּת מסורה לקריירה תובענית, ובין ירושלים לשדרות.

רגעים מרגשים: נשים שעושות דברים שהאמהות שלהן לא העזו, והסבתות שלהן אפילו לא חלמו. ועיניים נוצצות של ילדים וסטודנטים כשהם לומדים משהו חדש.

לאתר של רבקה נריה בן שחר

לאתר באנגלית

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ