קבלו עצה מדוסית: זה הזמן לניקיון פסח עם הילדים

אצלנו הלחץ לנקות את הבית מחמץ לקראת פסח מתחיל כבר בט"ו בשבט. השנה מצאתי את עצמי עם הילדים בבית ולכן כולנו נאלצים לעשות זאת ביחד. להפתעתי, זה עובד כמו קסם

רבקה נריה-בן שחר
רבקה נריה בן שחר
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ניקיון פסח
למצולמים אין קשר לכתבה. הילדים סוחבים ומרימים, מנקים ומאבקים, שוטפים וגורפים, מקשיבים לכל הסבר ונהנים לעבוד עם אמא
רבקה נריה-בן שחר
רבקה נריה בן שחר

אצלנו, הדוסים, "ערב פסח" מתחיל מיד אחרי פורים. הלחץ שהופיע בקצה הבטן כבר בט"ו בשבט (לא לקנות כל כך הרבה פסטות! עוד חודשיים פסח!) הולך ומתגבר. למביטים מבחוץ אולי קשה להאמין, אבל אנחנו באמת עוברים על כל ארון וכל מדף, מאבקים את כל הספרים והקלסרים, מכבסים את כל הלגו והפליימוביל (טיפ לניקוי צעצועים בפסקה האחרונה), וכשמגיעים למטבח זה כבר באמת עם גב שבור לגמרי.

במטבח מקרצפים הכל - צריך להוציא מהבוידעם שלוש מערכות כלים (חלבי, בשרי, פרווה) ולאחסן בבוידעם שלוש מערכות כלים (חלבי, בשרי, פרווה). בין לבין צריך לנקות את כל הארונות, את המקרר, התנור, הכיריים, את מכשירי החשמל הקטנים והגדולים ונגמר. בקטנה, מה שנקרא.

אז מה שונה פסח הזה, פסח הקורונה?

מאז שיש לי ילדים, אני ממיינת את הנקיונות לפי שתי קטגוריות: "מה שאי אפשר לעשות עם הילדים" - ניקיונות עם חומרי ניקוי מסוכנים ועבודות שדורשות ריכוז מלא - ומה ש"אין ברירה, אלא לעשות עם הילדים" כמו חלק מהמטבח, שתמיד נעשה בימים האחרונים שלפני פסח. הלחץ הקבוע נובע גם מזה שבדירה של 68 מ"ר קשה מאוד לשמור על חלקים "נקיים לפסח".

גם השנה היו לי תכניות מעולות. את כל מיון הארונות (מדהים כמה אפשר להוציא מהבית משנה אחת. מארי קונדו מוזמנת להשתלמות) תכננתי לעשות לפני שהילדים יוצאים לחופש כי זה דורש שקט וריכוז. הגדולה היתה אמורה לנצל את החמשושים מהצבא כדי לעזור. תוך כדי הייתי אמורה לסיים לבדוק עבודות של סטודנטים, וגם לעבוד על שלושה מאמרים אקדמיים במקביל.

אבל אז הגיעה הקורונה. אז הגדולה חזרה לפני שבועיים לצבא ונאלצנו להיפרד ממנה עד להודעה חדשה, מתפללים שלפחות לליל הסדר היא תגיע, והבינונית והקטן סגורים פה מלפני פורים (כי פחדתי לשלוח אותם להידבק בבית הספר). אז מצאתי את עצמי מסבירה לילדים שהשנה אנחנו מתחילים לנקות לקראת פסח כמה שיותר מוקדם, ושכולם נותנים יד עד שנסיים. 

כך גיליתי ששני הילדים עוזרים בשמחה וביעילות. הם סוחבים ומרימים, מנקים ומאבקים, שוטפים וגורפים, מקשיבים לכל הסבר ונהנים לעבוד ביחד עם אמא. או אז עלתה בי המחשבה שאולי שלחו לנו את סיוט הקורונה הזה כדי שנהיה עם הילדים שלנו – לא באש, אלא במים ובסבון. שלא נפחד מהם, ולא נפחד מהבלגן, וגם לא מעצמנו. שנדע להעריך את מה שעד לפני כמה שבועות היה ברור לנו מאליו – שאנחנו חיים ונושמים, ומסוגלים בכלל לנקות.

והנה הטיפ המובטח לניקוי משחקים כמו אצל החרדים: יש להכניס את הלגו (אחרי שפירקתם את כל הבנינים והמטוסים) לציפיות של כריות, לקשור היטב בגומיה, ולהכניס למכונת כביסה על תכנית של חום בינוני עם סחיטה. כשהלגו כובס, פורשים ציפה גדולה על הרצפה ושוטחים עליה את הלגו לייבוש. אותו הדבר אפשר לעשות עם פליימוביל וכל משחק אחר, שלא נהרס במים.

רבקה נריה-בן שחר

רבקה נריה בן שחר | |דוסית פמיניסטית רדיקלית

רבקה נריה-בן שחר היא דוקטור לתקשורת, עורכת מחקרים משווים על נשים חרדיות ונשים מהאמיש. מרצה במחלקה לתקשורת במכללת ספיר. עובדת סוציאלית בעירית ירושלים בעבר, אבל מאמינה שעבודה סוציאלית זה לנצח.

גרה בירושלים, אמא לאורה, שירה ויונתן. בת הזוג של מאיר, ד"ר להיסטוריה של עם ישראל. חברת הקהילה הפמיניסטית "שירה חדשה". מנסה לשלב בין הקפדה דתית לפמיניזם רדיקלי, בין אימהוּת מסורה לקריירה תובענית, ובין ירושלים לשדרות.

רגעים מרגשים: נשים שעושות דברים שהאמהות שלהן לא העזו, והסבתות שלהן אפילו לא חלמו. ועיניים נוצצות של ילדים וסטודנטים כשהם לומדים משהו חדש.

לאתר של רבקה נריה בן שחר

לאתר באנגלית

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ