רונית כהן-זמורה
רונית כהן-זמורה
ADHD
רן מרגיש שחל שינוי בהפרעת הקשב והריכוז שלו, היא קיבלה דפוסים אחרים ממה שהיה בילדות. פחות אימפולסיביות ויותר קושי בניהול זמן
רונית כהן-זמורה
רונית כהן-זמורה

רן, בחור באמצע שנות ה-20, הסובל מהפרעת קשב וריכוז. אני מלווה אותו ואת משפחתו מאז שהיה בגיל הרך לאורך תחנות חייו. לאחרונה חזר רן מהטיול הגדול שאחרי צבא והגיע אלי לקליניקה לבדו להתייעץ בבחירת קריירה. הפגישה גרמה לנו לשחזר את נקודות המפגש שלנו עד היום, וחשבתי שקוראים רבים ימצאו בזה ערך.

תחנה ראשונה: רן בגיל הגן

הוריו של רן הגיעו אלי בפעם הראשונה לאחר שחשו שרן מתנהג אחרת משני ילדיהם הבוגרים. הוא נטה לתנועתיות יתר, לא הצליח להאזין לסיפור קצר לאורך זמן, היה מתחיל לשחק משחק, עוזב וממשיך לפעילות אחרת, שגם אותה הוא עזב אחרי זמן קצר. הוא לא הצליח להשלים משימות פשוטות, התקשה למלא הוראות ונטה לחוסר זהירות. בגן הוא התקשה לשבת בריכוז וליצור קשרים עם ילדים אחרים. הגננת תיארה אותו כילד נבון אך שובב, המתרכז בקלות בתחומים בהם יש לו עניין וכאשר השליטה בקצב ההתקדמות היא בידיו. טלוויזיה, מחשב ולגו הם שלושה תחומים בהם יכול היה להתרכז, משום שיש בהם גירוי משתנה בעל רמת עניין גבוהה.

קשה לאבחן הפרעת קשב וריכוז בגיל הרך, מה שעשוי לגרום לשתי אפשרויות: או שההפרעה לא מאובחנת, או שהאבחנה מתבררת כמוטעית. בגיל זה יש קושי להבחין בין בעיית קשב לבין בעיות רגשיות והתפתחותיות אחרות. ככל שהסימנים להפרעת קשב מוקדמים יותר, כך הסיכוי ש"ההפרעה" (לאו דווקא הפרעת קשב) תמשיך מעבר לגיל הגן. אם יש בהיסטוריה המשפחתית הפרעת קשב וריכוז, אזי ההסתברות לכך עולה. אבחון מדויק להפרעת קשב יכול להתבצע רק כשהילד מתחיל את חוק לימודיו.

לרן המלצתי אז על ריפוי ועיסוק ועל רכיבה טיפולית, במהלכה מלמדים את הילד להשהות תגובה. טיפול תרופתי לא בא בחשבון עד גיל בית הספר, אך ורק במקרי קיצון.

תחנה שנייה: רן בגיל בית ספר

הפעם השנייה שפגשתי את רן והוריו הייתה כשרן למד בכיתה ב'. הוא חזר מבית הספר עם מחברות ריקות, או מקושקשות. הוא לא ידע מה היו שיעורי הבית וכשכן דיע, התקשה לשחזר מה למד בשיעור. לכן, הכנת השיעורים נמשכה שעות רבות. המורה בכיתה טענה שהוא לא מרוכז, נוטה להסתובב בשיעור ומפריע. היא גם סיפרה שהוא מציק לילדם ועל כן יש לו קשיים חברתיים. הוריו היו מוזמנים חדשות לבקרים לבית הספר ורן עצמו לא רצה להגיע לכיתה.

ילדים בעלי הפרעת קשב וריכוז מתקשים להפגין את יכולתם הטובה ואת כישוריהם בבית הספר. הם נמצאים במצב של תסכול תמידי ותחושת ערך עצמי שלילית בנוגע ליכולות הלימודיות. הם מועדים לתאונות ופגיעות גופניות, נוטים לפעול ללא תכנון וללא הבנה מספקת של הסיטואציה. זו אחת הסיבות לכך שילד בעל הפרעה זאת ייתפס וייענש בסופו של דבר, גם אם היו ילדים אחרים שפעלו ביחד איתו. מצבים אלו יוצרים אצלו דימוי עצמי שלילי. הוא מתויג כילד שמסתבך בצרות, פועל באלימות ומפריע בכיתה. כתוצאה מכך, הוא מקבל מנה גדושה של ביקורת מהמורה ומההורים וכך נוצרת תפיסה עצמית של "ילד רע" בעיני הילד עצמו, וכן היווצרות של תווית של "ילד רע" בעיני המורים וההורים.

בעיה נוספת היא היעדר מוטיבציה. אחרי תסכולים רבים, הילד מרים ידיים ומתייאש. הוא מרגיש שאינו מסוגל להצליח ולכן מפסיק לנסות. גם לאחר אבחון וטיפול נכון, עדיין קשה לשקם את הדימוי העצמי ולגרום לילד כזה להאמין בכישוריו. על זה נוסף לעתים קושי כללי להסתגל למסגרות ולדמויות סמכותיות, מאחר שרוב החוויות של הילד עם גורמים אלו הן חוויות שליליות. האימפולסיביות, הערך העצמי הנמוך והתחושה שהוא שייך לשוליים, עלולים לדרבן ילד כזה לעסוק בפעילות עם קבוצות שוליים. ילדים עם הפרעת קשב שלא מטופלת, הם בסיכון גבוה להיפלט ממערכת החינוך .

רן זכה לתמיכה רבה ממשפחתו. הם התגייסו להעניק לו אוזן קשבת והכילו את קשייו ותסכוליו בבית הספר על ידי מתן מענה לצרכיו. הוריו דאגו לו  למורה פרטית להוראה מתקנת, שהקנתה לו אסטרטגיות למידה. ההורים עצמם היו מעורבים בפעילויות שונות עם צוות בית הספר ודאגו להיות מיודעים בתוכניות הלימודים. הם גם נתנו מקום לפיתוח תחומים בהם הוא מוכשר, כמו ספורט. שם הוא חווה הצלחה רבה והיה חבר בנבחרת נוער בכדורסל. רן גם לווה על ידי רופא נירולוג וקיבל תמיכה רגשית מגורם מקצועי.

תחנה שלישית: רן בצבא

רן והוריו חששו מהמסגרת הצבאית, בה תפקידם של ההורים נלקח מהם כמעט לחלוטין והאחריות על ילדם עוברת לצה"ל ולרן עצמו. כולם חששו שרן ייענש קשות בשל ההתנהגות האימפולסיבית שלו, אבל רן הפתיע את כולם והפגין מוטיבציה גבוהה להתגייס לתפקיד לחימה משמעותי. הצבא היה עבורו חוויה מתקנת, מאחר שידע לנצל את יתרונותיו לחשוב מחוץ לקופסה. הוא סיים את השירות בדרגת קצין ואף חתם קבע לעוד שנה.

כמו רבן, כך נערים רבים הסובלים מהפרעת קשב עשויים למצוא בצבא נקודת מפנה. האחריות להתנהגות עוברת אל הנער ויש לו הזדמנות מחודשת להביא לידי ביטוי את יכולותיו השונות ולהתנער מדימוי הילד המופרע שהיה לו בבית הספר. חייל בעל מוטיבציה גבוהה ונכונות להשתלב, מסתגל מהר יותר למסגרת הצבאית ויכול למצוא תפקידים שבהם הוא יכול לחוש מוערך וחיוני.

תפקידי לחימה ומודיעין הם טובים בעבור נערים בעלי הפרעת קשב וריכוז, שם נדרשת תנועתיות, זריזות, לחץ וחשיבה יצירתית. לעומתם, תפקידים שיש בהם שגרה עלולים לעורר תסכול ולהעלות את ההסתברות לטעויות, וכתוצאה מכך להפרעות משמעת וחוסר השתלבות. כדאי לעשות מאמץ ולבחור תפקיד כמה שיותר מתאים לכישורי הנער.

תחנה רביעית: רן כבוגר

רן מרגיש כי חל שינוי בהפרעת הקשב והריכוז שלו. הוא אומר שהיא קיבלה דפוסים אחרים ממה שהיה בילדות. הוא מרגיש שחלקים מההפרעה נעלמו, כמו האימפולסיביות, ושהוא למד לחיות זה ולפתח מנגנוני פיצוי. אבל הוא מרגיש שהיא כן נוכחת באזורים מסוימים בחייו, כמו למשל בקושי לקבל החלטות, לקבוע סדר עדיפויות ולהסתדר עם לוחות זמנים כי לדבריו הוא חי בתחושת זמן שונה משל כל השאר.

אמרתי לו שזה נורמלי לחלוטין ועברנו יחד על סממני הפרעת הקשב והריכוז בקרב מבוגרים:

  • אימפולסיביות וספונטניות
  • קושי בניהול זמן וכסף
  • נטייה לדיבור יתר - מתחילים להביע רעיון, אך לא מסיימים אותו
  • קבלת החלטות חפוזה, שלאחר מכן מצטערים עליה
  • דחיינות ושכחנות
  • פיזור דעת וקושי בהתארגנות
  • נטייה לקחת סיכונים
  • חוסר סבלנות

ובכל זאת, חרף כל הקשיים הללו, מבוגרים שקיבלו מענה בילדותם או בבגרותם, שלימד אותם לחיות  בשלום עם ההפרעה, יכולים בהחלט להחזיק במשרות בכירות, הם טובים ביצירתיות, חדשנות, ניהול ועוד. הם יכולים כמובן גם לנהל זוגיות טובה.

רן קיבל מענה ולמד לחיות עם ההפרעה, ואולם ישנם אנשים רבים שלא טופלו בעבר וחשים "מבוגרים מבוזבזים". הם חיים עם תחושת החמצה, דימוי עצמי נמוך, קנאה בסובבים אותם ותחושת החמצה על שלא מצאו את ייעודם בחיים. בוגרים שלא ניתן להם מענה בצעירותם נושאים בנוסף להפרעה גם מחיר רגשי בגלל ריבוי חוויות הכישלון, הם עשויים לחוש חסרי ערך וללקות בחרדה ודיכאון. חשוב לזכור שגם מי שלא קיבל ליווי מותאם בילדות, יכול בהחלט להתגבר על המגבלות באמצעות אסטרטגיות שונות ולשפר את איכות חייו. המאמרים הבאים יעסקו בהרחבה בנושאים אלו.

ובחזרה אל רן, על אף שהוא לווה וטופל כל חייו, הוא עדיין מרגיש מדי פעם צורך בהכוונה והדרכה. זה הסימן החיובי ביותר להתפתחות, זה מעיד על כך שהוא יודע להגדיר לעצמו את צרכיו ולבקש עזרה במידת הצורך. אני בהחלט גאה בו.

רונית כהן-זמורה

רונית כהן-זמורה | |טיפול ממוקד מטרה

רונית כהן-זמורה היא מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת ופסיכותרפיסטית. מאבחנת דידקטית ומומחית בהפרעת קשב וריכוז.

לאתר של רונית כהן-זמורה

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ