מתלבטים על טיפול תרופתי ל-ADHD? כך תכריעו - טיפול ממוקד מטרה - הבלוג של רונית כהן-זמורה - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מתלבטים על טיפול תרופתי ל-ADHD? כך תכריעו

אין ספק לגבי יעילות התרופות השונות להתמודדות עם הפרעת קשב וריכוז, אבל השאלה באיזה מחיר? את התשובה לכך כל אחד צריך לענות בעצמו על פי הקריטריונים הבאים

תגובות
תרופות

רן ועמית הם הורים לשני ילדים, יאיר בכיתה ג' ונועם בכיתה ו'. שניהם לוקים בהפרעת קשב וריכוז. ההורים הגיעו אלי לייעוץ לאחר שביקרו עם ילדיהם אצל נוירולוג, שהמליץ על טיפול תרופתי, ומאז הם לא מפסיקים לריב. רן מתנגד באופן נחרץ, הוא אומר "זה סם, כמו שאני סיימתי לימודים בלי כדורים, כך גם ילדיי יכולים". עמית, לעומתו, טוענת ש"הזמנים השתנו והיום יש טיפול. מדוע שהילדים לא יזכו לחיים קלים יותר מאשר אלה שאתה חווית?".

כמו רן ועמית, כך גם הורים רבים אחרים מתלבטים לגבי האפשרות לטיפול תרופתי בהפרעת קשב וריכוז של ילדיהם. האמת, זו דילמה לא קלה. מצד אחד עומדת ההיסטוריה הרפואית של הטיפול התרופתי, שנוטה לכאן ולכאן. מצד שני, יש גם את ההיסטוריה האישית של ההורים, שעשויה להכריע. ועל שני אלה רוחש מידע רב ברמות אמינות שונות, המופץ ברשתות חברתיות ובפורומים שונים.

תהיה הבחירה של ההורים לכאן או לכאן, יש חשיבות רבה שהיא תיעשה לאחר מחקר מקיף וחשיבה עמוקה. הדבר הראשון שעשיתי עם עמית ורן הוא לצייד אותם במידע, שיעזור להם לקבל החלטה מושכלת. הנה מה שסיפרתי להם:

קצת היסטוריה: מתי כל זה התחיל?

מתן תרופות לילדים לטיפול בהפרעת קשב וריכוז הוא חדש יחסית. אומנם ההפרעה זכתה להכרה כבר בשנת 1902, אבל היה זה רק בשנת 1937 שהפסיכיאטר האמריקאי, ד"ר צ'רלס ברדלי, הגה את הרעיון לתת לילדים הסובלים ממנה תרופה שתעזור להם להתרכז בלימודים. אבל גם אז, נהוג היה לתת את התרופה בשם בנזדרין רק בזמן אשפוז. השימוש בתרופה התרחב בשנות ה-80, כאשר הופיע הספר DSM-3 (ספר האבחנות הפסיכיאטריות האמריקאיות השלישי במספר). בשנים אלו, כ-150 אלף ילדים אמריקאים נטלו את התרופה. כעבור 20 שנה, הטיפול הקיף כבר מעל שני מיליון ילדים. מאז ועד היום, מספרם עולה משנה לשנה.

אילו תרופות קיימות בשוק?

חשוב לציין שהמידע הניתן כאן הוא כללי בלבד, ואין בו המלצה על טיפול תרופתי באופן כללי, או על תרופה מסוימת. כל תרופה המצוינת כאן מחייבת מרשם רופא וניתנת רק לאחר אבחון מקיף. גם אחרי נטילת התרופה יש לבצע מעקב קפדני, שמטרתו בדיקת היעילות שלה והשפעותיה. משזה נאמר, אפשר להתחיל. 

ניתן לחלק את התרופות המקלות על הפרעת קשב וריכוז לשתי קבוצות עיקריות:

תרופות קו ראשון: מתבססות על חומר בשם מתילפנידאט, בהן ריטלין ,SLOW RELEASE, קונצרטה, מדבקות דייאטרנה, אדרל ויואנס. תרופות אלו ניתנות בדרך כלל באופן יומיומי, חוץ מבשבתות חגים וחופשות, והשפעתן פגה לאחר מספר שעות.

תופעות לוואי כמו כאבי בטן, בחילות וכאבי ראש חולפות בדרך כלל עד כשבועיים מתחילת השימוש בתרופה. אם זאת, קיימות תופעות לוואי קבועות כמו דיכוי תיאבון או קשיי שינה, שנמשכות אצל חלק מהילדים לכל אורך השימוש בתרופה. לכ-10% מהילדים מופיעות תופעות לוואי קשות כמו אי-שקט ניכר עם סיום השפעת התרופה, התפתחות סיוטי לילה ולעיתים מצב רגשי לא יציב.

כמובן שמינון התרופה צריך להינתן בהתאם לגיל הילד ומשקלו, אחרת מופיעות תופעות לוואי כמו חולשה וזומביות. הורים המחליטים לתת לילדם תרופה לאחר התייעצות עם רופא, צריכים לגלות אורך רוח ולא להפסיק את נטילת התרופה לאחר מספר ימים בשל תופעות לוואי. מחקרים מצביעים, למשל, כי נטילת רטלין אינה משפיעה על תהליכי הגדילה של ילדים, ושאין בה סכנת התמכרות.

תרופות  קו שני: בתרופות אלו נעשה שימוש רק אם הטיפול התרופתי מקו ראשון לא מתאים. תרופות אלו מתבססות על משפחת האמפטמינים כמו סטרטרה. הן נחשבות לבעלות תופעות לוואי מועטות מריטלין, אבל כאלה שניתנות על בסיס יומיומי כולל שבתות, חגים וחופשות. השפעתן אינה מיידית, אלא ניכרת לאחר מספר שבועות והפסקתן צריכה להיעשות בהדרגה.

מה הן טענות המתנגדים לשימוש בתרופות לבעיית קשב וריכוז?

בשנות ה-90 של המאה ה-20, צוות חוקרים של ה-NIMH (המכון הלאומי לבריאות הנפש בארה"ב) ערכו סדרת מחקרים, מהם עלה שרוב הילדים מגיבים היטב לתרופה - היא מסייעת להם להתרכז, להקשיב בשיעור ולהתמקד בחומר הנלמד - אבל הם גם התלוננו על היעלמות הספונטניות בהתנהגותם והעידו שהם פחות סומכים על עצמם.

לטיפול התרופתי יש אפקט משמעותי על יכולתם של המורים לשלוט בכיתה, אבל אין לו בהכרח השפעה על הישגים לימודיים. הטיפול התרופתי משפיע על תפקודים קוגניטיביים גבוהים כמו פתרון בעיות וחשיבה מסתעפת, אבל זה לא בהכרח מתקשר באופן ישיר לציונים.

הצוות בדק את השפעת הטיפול התרופתי לטווח ארוך. הוא מצא כי הטיפול התרופתי יעיל יותר מאשר הטיפול ההתנהגותי בהפחתת סימנים של ההפרעה. אבל יש לזה מחיר - בקרב ילדים שנטלו את התרופה מעל שש שנים, נמצאה פגיעה כללית בתפקוד, שבאה לידי ביטוי בנמנום, עייפות, חוסר שינה וחוסר תיאבון.

עיתונאי הבריאות האמריקאי, רוברט ויטאקר, כתב בשנה 2010 את הספר "אנטומיה של מגפה", בו חקר את העלייה המתמדת בשימוש בתרופות פסיכו-פרמקולוגיות. התזה שלו גורסת ששימוש ארוך טווח בתרופות אינו מומלץ. במקום זאת, הוא דוגל בחלופות לטיפול התרופתי כמו פעילות גופנית. הוא ממליץ על הקמת צוות רב-מקצועי, שעבר הכשרה בטיפול משפחתי ואינדיבידואלי, שיגבש "טיפול מותאם צרכים" לכל ילד וילד בשיתוף פעולה עם משפחתו.

מבולבלים? אז מה עכשיו?

זו החלטה מורכבת, אין ספק, לכן כדאי להוסיף עוד מרכיבים, שאולי יסייעו להגיע להחלטה. אלה הם גורמים התלויים בילד עצמו:

1. עוצמת ההפרעה: הפרעת קשב וריכוז מופיעה בעוצמות שונות. ככל שהעוצמה גבוהה יותר, ההפרעה פוגעת במידה גדולה יותר באיכות החיים של הילד. רן ועמית ציינו שנועם מתקשה מאוד לשבת בכיתה, לעקוב אחר הנעשה בשיעור, ושהישגיו אינם משקפים את יכולותיו הטובות. הם תיארו עוצמת הפרעה גדולה יותר מאשר אצל אחיו, שמתקשה לשבת במקומו, אך כן מצליח לעקוב אחר החומר הנלמד.

2. המצב הרגשי של הילד: יכולתו של הילד להכיל את השלכות ההפרעה היא פקטור. נועם הוא ילד רגיש, שמתוסכל מכך שאינו מצליח לשמור על כללי המסגרת. הוא לא יכול להכיל את הנזיפות וחוויית הכישלון קשה לו, לכן הוא נוטה להתפרצויות זעם ולעיתים קרובות מסרב ללכת לבית הספר. ההפרעה משפיעה על מצב רוחו ועל הדימוי העצמי שלו. הוא תופס עצמו כילד "רע", עצלן וחסר יכולת. לעומתו, יאיר פחות נעלב כשמעירים לו וממשיך בפעולותיו כרגיל.

3. אישיות הילד: נועם הוא ילד שאפתן, הוא כועס על הטעויות של עצמו ועל אי יכולתו להגיע להישגיים גבוהים כמו שהיה רוצה. לכן, החיים בצל ההפרעה מביאים אותו לחוסר נחת הולך וגובר. לעומתו, יאיר יודע לעגל פינות ומרוצה ממה שיש לו רוב הזמן, לכן הוא חי עם ההפרעה בשלום.

4. מצב חברתי: אחד הסימפטומים של ההפרעה היא התנהגות אימפולסיבית וחוסר יכולת לדחות סיפוקים. לנטייה זאת יש פוטנציאל לסבך את הילד בעימותים עם קבוצת הגיל שלו ולהקשות עליו לשמור על קודים חברתיים. נועם מרגיש מבודד חברתית ומוצא עצמו ממודר מפעילויות חברתיות. יאיר, לעומתו, הוא שחקן כדורגל מצליח, שמוצא עצמו מחוזר על ידי חבריו לכיתה בהפסקות חרף ההפרעה.

סוף דבר: מה מחליטים?

הגישות בעד ונגד הטיפול התרופתי אינן חד משמעיות וגם אינן סותרות אחת את השנייה. הטיפול התרופתי לבדו אינו יעיל לטווח ארוך, הוא חייב להיות מלווה בטיפולים נוספים כמו הקניית אסטרטגיות למידה, הדרכת ההורים להתמודדות עם הסימפטומים וטיפול אינדיבידואלי לילד. כך או כך, מומלץ לאמץ את גישת "טיפול מותאם צרכים", שיביא את הילד למימוש הפוטנציאל שלו בכדי שהוא יוכל לחיות בשלום עם עצמו ועם סביבתו.

רן ועמית החליטו שנועם יתחיל טיפול תרופתי בטווח המיידי ובמקביל יזכה לטיפולים נוספים, שיקנו לו כלים לחיות עם ההפרעה. בהמשך ולפי התוצאות בשטח, הם קבעו ביניהם לשקול את מערך הטיפולים של נועם מחדש. לגבי יאיר, הוחלט לעת עתה להסתפק בטיפול רגשי ובהדרכת הורים. ההחלטות הללו הובילו לקץ הוויכוח לעת עתה, ובתקווה לשיפור חייהם של כל בני הבית.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#