כולם מדברים על שיעור הגירושין העולה, אבל יש זוגות שהקורונה דווקא החזירה אותם לחיות יחד

אבי ויעל היו נשואים 20 שנה כשנפרדו. הם היו בעיצומו של תהליך גירושין וגרו בנפרד כשהקורונה פרצה והחזירה אותם זה אל זרועותיה של זאת. בימים אלו אפשר למצוא אותם משפצים את הבית המשותף

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
עוגת חתונה

הקורונה העבירה את מרכז הכובד של החיים לבית. רובנו שמענו מכל עבר בעיקר על הלחץ הגדול שזה הטיל על משפחות ועל ערעור הביטחון הכלכלי, האישי, הזוגי וההורי. אבל יש גם סיפורים רבים הפוכים בתכלית, שלא זכו לאותה תשומת לב. כן, לצד הזוגות שהשהות הצפופה הבליטה את הסדקים והפערים ביניהם והובילה לעלייה בשיעור הגירושין, ישנם גם זוגות שלפני הקורונה חשבו להתגרש, אבל חזרו בהם בעקבות תובנות חדשות שהתקופה המבלבלת הזאת העלתה. 

קשה לשים את האצבע על נתונים מספריים, מאחר שזוגות לא מעדכנים את מוסדות המדינה שהם חשבו להיפרד (אלא אם כן התגרשו) ואז שהם בעצם התחרטו, אבל לפי התחושה בקרב מטפלות זוגיות - קיימים לא מעט זוגות כאלה סביב. 

חוסר הוודאות בתחומים רבים - הבריאותי והכלכלי, אם למנות רק שניים - מדגישים את חשיבות היחידה המשפחתית. משפחות רבות מצאו את עצמן דבקות במשפחה ומבקשות לחזק אותה אל מול האיום שבחוץ. ברור שזה לא עובד כמו קסם, אלא נדרשת עבודה רבה, אבל זה בהחלט אפשרי לטפל בקשיי התקשורת בין בני זוג ולגשר על הפערים שנפערו ביניהם במהלך השנים.

זוג כזה הם אבי ויעל, נשואים זה 20 שנה, והורים לשני ילדים בגיל ההתבגרות. הם הגיעו לקליניקה שלי לפני הקורונה לטיפול זוגי לאחר שהחליטו להיפרד ורק רצו לנסח את פרטי הפרידה כך שתפגע הכי פחות בילדים. כשפגשתי אותם לראשונה, אבי כבר החל בחיפוש אחר דירה שכורה אליה יוכל לעבור. הנרטיב שעלה מהמפגשים הנפרדים עם כל אחד מהם היה שיעל לא מעוניינת לסיים את הקשר ושאבי סבור שאין ברירה. כשהבנתי, מכל אחד מהם וגם מהמפגשים המשותפים, שאין היענות מצד אבי לרצונה של יעל לעבוד על שיפור הקשר הזוגי, לא נותר אלא להתמקד בהכנת הילדים למהלך הפרידה.

במפגשים האישיים יעל הביעה כאב על מה שהיא תיארה כתחושת "ניצול" מצדו של אבי, בשל הקרבת שאיפותיה הפרטיות למען גידול הילדים וטיפול בבית. אבי גם נפצע בשלב מסוים והיא טיפלה בו במסירות, אחר כך טיפלה בהוריו המבוגרים, ועתה אחרי שעברו שנים קשות יחד וסוף סוף הם יכולים ליהנות, היא מגלה שאין לה מקום בחייו. אבי טען שעכשיו כשהילדים גדלו, הוא רוצה להשתחרר מהקשר הזה ולחיות חיים יותר עצמאיים ופחות זוגיים. בשלב מסוים הוא מצא דירה שכורה ועבר אליה.

המפגשים הזוגיים הסתיימו בשל פרוץ הקורונה ולבקשת בני הזוג אני המשכתי ללוות רק את יעל בטיפולים טלפוניים. ואז יום אחד היא סיפרה לי שאבי חזר הביתה ושהם מנסים לשקם את מערכת היחסים. כשניתחנו ביחד את השינוי שהתרחש, עלה שהסגר יצר שינוי פרדיגמטי לפיו הבית הוא מקום בטוח, ואילו החוץ הוא מקום מסוכן. מוקד הלחץ עבר מפנים הבית אל מה שמתרחש מחוצה לו והתעורר רצון לשמור על מה שיש.

לפתע "החיים העצמאיים והפחות זוגיים" שאבי חלם עליהם לא היו משהו בר השגה כלל, והוא הבין שמרכז חייו הוא במשפחה הגרעינית. אבי נותר בדירה השכורה לבד, ללא יעל ובלי הילדים, וחש פתאום ריק כבד ובדידות גדולה. הוא פתאום הבין את שותפות הגורל עם יעל והילדים וביכר להיות איתם מאשר לבד.

אבי ויעל הם זוג ותיק, שמכירים זה את זו היטב. בתקופה זו, המחשבה הזאת והשהייה לצד יעל היוותה נחמה גדולה לאבי. בדומה לאבי ויעל, כך כל זוג וכל משפחה יכולים לבחור להביט על תקופת הקורונה חסרת הוודאות והמפחידה הזאת כעל הזדמנות להתבוננות מחודשת על חייהם, התבוננות טובה, לא שיפוטית, חומלת, ובעיקר נטולת "עזרים חיצוניים" בדמות הסחות דעת. התקופה הזאת מקלפת מאיתנו את כל השכבות ומותירה את הגרעין, וזה יכול להיות משחרר, נעים וחיובי בהחלט.

יתכן שיעלו געגועים לשלב הראשון של צמיחת הזוגיות, עת הזוג רצה כל הזמן להיות ביחד. זה סימן טוב ובהחלט אפשר לשוב לשם, לפחות חלקית, על ידי מחוות הדדיות, התרפקות נוסטלגית על העבר וזכרונות משותפים ונעימים. וגם אם אתם רואים רק את החלקים השליליים בבני הזוג שלכם או בחיים הצפופים לידם, הסתכלו על התקופה הזאת כהזדמנות לעבוד על הדברים, לשפר ולדייק.

החזרה של אבי הביתה הובילה לכך שהם בילו הרבה שעות יחד, שאיפשרו להם לשוחח ולשתף אחד את השנייה ברגשות, תחושות וברצונות של כל אחד מהם. הם בנו דפוסי התנהלות חדשים והחלו לצקת תכנים למפגשים הזוגיים והמשפחתיים שלהם. בנוסף, הם גם החליטו להשקיע בשיפור מראה הבית ופצחו עכשיו בסדרת שיפוצים ושיפורים. כן, גם זה יכול לקרות. 

רונית כהן-זמורה

רונית כהן-זמורה | טיפול ממוקד מטרה

רונית כהן-זמורה היא מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת ופסיכותרפיסטית. מאבחנת דידקטית ומומחית בהפרעת קשב וריכוז.

לאתר של רונית כהן-זמורה

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ