הטריק שתמיד עוזר להשיב קשב וריכוז לילדים שאיבדו את זה - טוב, מכבד וברור - הארץ

הטריק שתמיד עוזר להשיב קשב וריכוז לילדים שאיבדו את זה

בעבודתי עם ילדים ובני נוער לא יכולתי שלא לפספס את הפלא הזה שנקרא ספורט. ילדים שלא מסוגלים לשבת על כיסא יוצאים לשחק בחוץ לכמה דקות וחוזרים כמו חדשים - מרוכזים, מלאי מוטיבציה וקשובים. נסו והיווכחו

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
ילדים משחקים כדורגל בקאבול, ב-2014
אני משוכנע שאלפי ילדים שמחזיקים במרשם קבוע לטיפול תרופתי לא באמת צריכים את הכדור הזה, ואני יודע בוודאות שיש כדורים אחרים שיכולים לעזור להםצילום: SHAH MARAI/אי־אף־פי
שרון פאר
שרון פאר

ריטלין, קונצרטה, פוקלין... מחפשים כדור טוב לילד/ה שלא מצליחים להתרכז לאורך זמן? אני מציע במקומם כדורגל , כדורסל , כדורעף... האמת שגם כדורי טניס יכולים להיות מצויינים.

כמעט כבר הכל נאמר על קשב וריכוז. יש הקוראים להיעדרם מגיפה וסבורים שאין מנוס מטיפול תרופתי, יש שנשבעים לא להתקרב לתרופות ומתלוננים על אבחון יתר, ויש שמאשימים את המסכים ותזונה לקויה. תהיה העמדה שלכם אשר תהיה, אין עוררין על כך שקושי להתרכז, להקשיב ולהתמיד מהווה מכשול משמעותי למי שחווה אותו, ועלול לגרום לבעיות חוזרות ונשנות בהתנהלות היומיומית. מה שעוד בטוח הוא שזו אינה מחלה, אלא בסך הכל עוד אתגר מיני רבים שיש להתמודד איתו.

שהרי הקושי צף בעיקר בבית הספר, כשהילד מתבקש להיות מרוכז וברוב קשב לדברים הנאמרים, שחלקם אולי פחות מעניינים אותו, או מונגשים לו בצורה שאינה מעניינת אותו. בעידן בו המסכים והתרבות החברתית הכללית הפכו אותנו לצרכני חוויות עם סף סיפוק וריגוש גבוה מלכתחילה, שרק הולך ועולה - לשבת בכיתה בלי לזוז מהמקום, בלי ללחוץ על מקשים ומבלי להפעיל איזה ג'ויסטיק ולהקשיב לאדם מבוגר במשך ארבעים דקות - זו משימה כמעט בלתי אפשרית עבור המון ילדים. וגם עבור רבים מאיתנו המבוגרים. נסו אתם לשבת בשיעור שלא ממש מעניין אתכם בלי טלפון. 

הירשמו וקבלו את הכתבות החשובות ממדור משפחה. להרשמה

יש לא מעט הורים שפוסלים באופן קטגורי שימוש בתרופות. הם חוששים שהילד יתרגל להיעזר בתרופה בכל פעם שהוא ייתקל בקושי, הם חוששים מהסטיגמה החברתית, חוששים מהשלכות בריאותיות לטווח קצר וארוך. בעבר גם אני פסלתי לחלוטין טיפול תרופתי לילדים שאובחנו עם קשיי קשב וריכוז. במיוחד לאור מה שחשבתי שהוא איבחון יתר בתחום. זה היה נראה לי כמו פיתרון לא יצירתי לילדים בעלי טמפרמנט מיוחד, פיתרון שמדכא את הוויטליות של הילד ובעצם מעניק פיתרון למערכת חסרת הכלים להתמודד עם המצב, ולא לילד.

אבל ככל שצברתי ניסיון בעבודה עם תלמידים וילדים מיוחדים שכאלה, למדתי שבחלק מהמקרים, טיפול תרופתי עוזר להם להגיע להישגים גבוהים יותר וביטחונם העצמי מתחזק. לעיתים אף נבנה מחדש סביב היכולות החדשות שהם מגלים בעצמם. אין להקל בכך ראש. ובכל זאת, אני משוכנע שאלפי ילדים שמחזיקים במרשם קבוע לטיפול תרופתי לא באמת צריכים את הכדור הזה, ואני יודע בוודאות שיש כדורים אחרים שיכולים לעזור להם.

ילדים משחקים כדורגל במזרח סין, בשנה שעברה
אני בסך הכל שואל למה לא לרתום את המתנה החינמית והבריאה הזאת לטובת האתגר הגדול שנקרא קשיי קשב וריכוז?צילום: Xinhua / Xu Yu

בעבודתי עם ילדים ובני נוער אי אפשר לפספס את הפלא שנקרא ספורט. ילדים שלא מסוגלים לשבת על כיסא יוצאים לשחק כדורגל או כדורסל לחצי שעה, מוציאים אנרגיה, ההורמונים הנכונים משתחררים, קורה מה שקורה שם במוח ואחר כך - פלא בכיתה. יש להם גם קשב וגם ריכוז. גם כשישבתי עם יילדי לעזור להם בשיעורי הבית או בהכנה למבחן, הבחנתי שברגע מסוים הם מתחילים "לאבד את זה". וזה היה קורה להם די מהר, ממש כמו בכיתות הלימוד שאני פוקד כמורה. בהתחלה הייתי לוחץ, מנסה להוציא עוד כמה טיפות של קשב וריכוז מהם, אבל מהר מאוד הבנתי שזה מאמץ עקר, שרק מוביל לעימותים ויוצר כעס ותיסכול משני הצדדים.

מצאתי שהדפוס הקבוע החוזר על עצמו הוא שאחרי כרבע שעה עד חצי שעה, במקרים נדירים זה מגיע לשעה, הילדים חייבים להוציא אנרגיה כדי למלא מחדש את סוללת הקשב והריכוז שלהם. ככה זה עובד. אז בכל פעם ש"נגמר להם", הייתי יוצא איתם לחצר עם כדור. עם הבן הגדול זה היה כדורסל - היינו זורקים לסל. עם הבן הקטן כדורגל - עמדתי בשער והוא היה מנסה להבקיע. הבת אהבה לעשות סיבובים באופניים - אז היינו עולים שנינו על האופניים ורוכבים כמה דקות.  אחרי 15-20 דקות של פעילות פיזית מהנה ומספקת, היינו חוזרים לחדר, שותים משהו קר וממשיכים בלימוד. האווירה היתה טובה והמוטיבציה גבוהה - זה תמיד עבד. קסם.

הפרקטיקה הזו עובדת גם בבית הספר. כשאני יושב עם תלמיד בשיעור פרטני, והילד האומלל כבר מיואש מכמות החומר והאתגר הלימודי - אנחנו מפסיקים הכול ויוצאים החוצה, מתמסרים בכדור טניס עשר דקות, מקפיצים כדורגל, מתחרים בקפיצות מהמקום (צריך להיות יצירתיים כשיש גשם בחוץ ואתה בתוך כיתה), או כל פעילות אחרת שמצריכה מהתלמיד/ה לעשות מאמץ פיזי מהנה. וראו זה פלא, התלמידים חוזרים לאחר עשר דקות לשולחן ומי שעד לפני רבע שעה היה על סף יאוש מפגין לפתע כוחות ואנרגיה לטרוף את כמות החומר שלפניו .

זה ידוע שפעילות ספורטיבית גורמת למוח האדם להפריש חומרים שתורמים לריכוז, למיקוד וכמובן להנאה - מאות מחקרים שנעשו לאורך השנים תומכים בעניין. אז אני בסך הכל שואל למה לא לרתום את המתנה החינמית והבריאה הזאת לטובת האתגר הגדול שנקרא קשיי קשב וריכוז? הפיתרון נמצא כאן, במרחק קפיצה קטנה במקום. 

שרון פאר
שרון פאר |טוב, מכבד וברור

אני נשוי ואבא לשני בנים ובת. רוב חיי הבוגרים עסקתי בעריכת תוכן בתכניות טלוויזיה שונות, ומאז 2015 אני משלב הוראה וחינוך בבית ספר תיכון לנוער בסיכון. 

אני בוגר המסלול התלת שנתי להנחיית קבוצות הורים ומשפחה במכון אדלר, מנחה קבוצות הורים, מרצה בתחומי ההורות ומדריך הורים בשיטת "שלושת השלבים" ליצירת תקשורת חיובית וחיזוק הסמכות ההורית.

אני מאמין בראיית הטוב בכל ילד וילדה, ביצירת תקשורת חיובית ומכבדת ובהצבת גבולות ברורים. כך מתחילה הדרך למערכות יחסים נכונות ובריאות.

לאתר שלי

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ