אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אני לא הורה מושלם, אבל גם הילדים שלי לא

מכירים את תופעת השכחה של הורים לילדים מעל גיל 18? "הילד שלי היה ילד ממש טוב", "הילדה ישנה כל הלילה רצוף", "אצלנו אף פעם לא היו ויכוחים סביב שיעורי בית". ובכן, אל תאמינו להם, האמינו לי - כל הילדים אינם מושלמים, יש לנו פשוט נטיה לשכוח את זה

תגובות
ילדה אוכלת פסטה

זכרון הוא מונח מופשט, רחב, שמעביר בכולנו אלפי אסוציאציות פרטיות, לאומניות ועולמיות. זה היה משפט קשה ומורכב, אבל אל בהלה - מכאן אני עובר להיות קליל כסלט פומלה אדומה (לפי המתכון של מיכל וקסמן, אתם חייבים לנסות). יש עניין עם הדבר הזה שנקרא זכרון כשאתה הורה בכיר עם ילדים גדולים – נגיד 18 ומעלה, הזכרון הוא משהו שנעלם לך. בגילי המופלג, לרבים מחבריי הקרובים כבר מתחילים להיות ילדים מתגייסים ואפילו סטודנטיאלים. וככל שהילדים מתבגרים, כך הוריהם שוכחים יותר את שמונה עשרה השנים שחלפו.

אני עדין לא שם. לא רק שמבחינת חזות לא הייתם נותנים לי עשרים וחמש, גם הילדים שלי עדין קטנים במונחי גיל. הבכור, בן כמעט עשר. בכוונה אני מדגיש את הכמעט, כי הכמעט הזה הוא חודשיים של מלחמת עולם האם לקנות לו טלפון כמתנת יום הולדת או ממש לא. מבלי להיכנס לדיון על שעות מסך ובריונות חברתית, אתעדכן בתוצאה בעוד חודשיים. ובחזרה אל גיל ילדיי - הצעיר בן ארבע. עדיין אוהב להתפנק, נשיקות וחיבוקים. הוא עדין רוצה להתחתן אתי ועם האבא השני שלו כשיהיה גדול ועדיין מאמין שאנחנו כל-יכולים. 

לגבי הזכרון שלי - ובכן, אין שאלה, חד ועירני כמו אחרי לילה של 12 שעות שינה. אני זוכר כל פרט מעשר השנים האחרונות. כל לילה חסר שינה. כל פעם שבאמצע הרחוב אתה מגלה שהקקי גלש מהחיתול על כל הגוף, הבגדים וגם על העגלה. וכל פעם שמי מהם אמר לי שהוא לא אוהב אותי יותר כי סרבתי לארטיק מספר שלוש לאותו יום.

כן, אני כמובן גם זוכר את היום שבו הם צחקו צחוק מתגלגל בפעם הראשונה, מתי אמרו אבא ובלה בלה בלה. טוב, זה לא באמת מעניין. כאמור, מה שכן מעניין אותי הוא איך הורים שילדיהם עברו את גיל 18 עוברים מחיקת הארד דיסק מוחית ושוכחים הכל.

אתה מספר לה על לילה של קריזה טוטאלית, בו כולם מעירים את כולם מבכי: "מה? יואב? יואב היה ישן 12 שעות מהרגע שהוא נולד". סוף השבוע, כולנו בארוחת צהריים במסעדה והילדים מסרבים לאכול כל דבר שאינו צ'יפס: "סיון היתה אוכלת מלפפונים ועגבניות מגיל חצי שנה. היית בא אליה עם שוקולד והיא היתה מסרבת. רק ברוקולי היא אהבה". אתם בקניון והילד מסרב להתפנות מחנות הצעצועים בלי לגו ב-450 שקל: "איתמר אף פעם לא היה אומר 'לא'. אני לא זוכרת פעם אחת שהייתי צריכה לריב איתו. תמיד היה ילד טוב." וגם ברוקולי טוב הוא היה.

כולנו מכירים היטב את הבעיה מהסבא והסבתא ומההורים שלנו. בכל הזדמנות שנקרית בדרכם, הם שמחים להוסיף את המשפט "כשאתם הייתם בגילם, לא ראיתם כל כך הרבה טלוויזיה" כן, נכון. היה ערוץ אחד וטלוויזיה אחת בשחור לבן לכל הבנין. "כשאתה היית בגיל שלו, היית קם בבוקר, מסדר את המיטה וישר לוקח ספר ליד. הייתי צריכה לבוא לבדוק שאתה חי מרוב שלא שמעו ממך". כן, כי אף אחד לא הזמין אותי לשחק איתו בחופש הגדול, אז נאלצתי לקרוא את החסמב"ה היחידה שהיתה לנו בבית בפעם ה-78.

כשזה מגיע מכיוון ההורים שלנו, שמתפקדים היום על תקן סבא וסבתא לילדים "המופרעים" שלנו, זה עוד איכשהו נסלח, אפילו מעלה ז'אנר שלם של בדיחות עם האחים והאחיות. אבל כשזה מגיע מחברים, שעד לפני שנה היו דופקים את הראש בקיר כי הבן שלהם היה מעשן ג'וינטים מאחורי אולם ההתעמלות בבית ספר וכמעט פוטרו מהעבודה מרוב איחורים כי היו צריכים ללכת לשיחות עם המנהל, זה פחות נסלח, או בכלל מובן. עכשיו תתנשאו עלי עם "אפרים היה פשוט קסם של ילד"? לא נראה לי.

אז כדי שאני לא אתנשא חלילה על מישהו אחר כשילדיי יהיו גדולים, אני פוצח בפרויקט תיעוד ואני הולך לעשות את זה כאן. אני מניח שזה בעיקר לדורות הבאים. כשהילדים יגדלו ואתחיל לשכוח את כתמי הנזלת על החולצות הכי יפות שלי הם יוכלו להוכיח לי שהיו כתמים והיו חולצות יפות. זאת תהיה עדות שלא רק אני הייתי הורה לא תמיד מושלם, אלא גם הנסיכים, הגוזלים הפרחים ויורשי העצר התנהגו לא פעם כאילו הם אינם חלק ממשפחת המלוכה הבריטית.

כולם מפחדים לדבר על זה שהילד שלהם אוכל גלוטן עם חמאה ונוטלה לארוחת בוקר צהריים וערב, אז אני כאן כדי להביא דוגמאות מהשטח ולהחליק את הסנדוויץ' המזעזע אבל הכל כך טעים הזה בגרון לצד כוס ענקית של שוקולית בתוספת שתי כפיות סוכר.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#