אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

דברים שלמדתי מאופרה ווינפרי, חופשת-הכל-כלול ובופה נוטף שמן

"משפחה היא המקום שבו אתה יכול להיות אתה", כותבת ווינפרי בטור העורכת במגזין "O", שבבעלותה. אחרי שבוע במלון-הכל-כלול במקסיקו, שבו גם על חוף הים יש WiFi, הבנתי שהיא צודקת, בשינוי פרט אחד קטן

תגובות
oprah winfrey
LUCY NICHOLSON / רויטרס

כשירדנו מהמונית בטרמינל נמל התעופה JFK השעה הייתה שש בבוקר. כמו בכל שנה בפברואר, בו הקור מוגזם לכל הדעות, האמריקאים לוקחים שבוע חופש, Winter Break הנודע, למקום חם לחמם קצת את השרירים המכווצים מרעידות הקור. היעד שלנו השנה היה פלאייה דל כרמן, מקסיקו. ארבעה עייפים, שתי מזוודות גדולות, ארבעה תיקי גב, שפן מפרווה, גלגל ים ומטרייה. בחוץ מינוס שש מעלות ושקט. כולנו ידענו לא לדבר, לא להעיר זה את זה מהנמנום ולא לתקשר לפחות עד שעוברים את הביטחון. חשבתי לעצמי שזה נהדר, אנחנו מהמשפחות האלה שיודעות לשתוק ביחד. 

קמנו בארבע בבוקר, כולנו מבינים את חומרת המצב, אז שותקים. ראיתי בעיניו של הצעיר שהוא רוצה להתחיל את יומו ולשאול את שאלתו הקבועה: "הגן סגור היום?", אבל במקום זאת הוא שלח את ידיו למעלה שארים אותו בתמורה לשתיקה מוחלטת. ההיתקלות הראשונה עם מיתרי הקול היתה בבדיקת הביטחון. "להוציא אייפדים ומכשירי אלקטרוניקה גדולים מטלפון". הבטנו זה בזה. מי בכלל יודע כמה כאלו יש ואיפה הם.

אייפד 1, אייפד 2, לפטופ, נינטדו, משחקים אלקטרוניים. נוסעים לשבוע לים, אין סיבה שלא נצטייד בכל מכשירי הבידור האפשריים. מה עוד אפשר לעשות על חוף הים המחשבה על האפשרות לאי-קיומו של WiFi היתה כל כך מפחידה, שלפחות שלושה מארבעת בני המשפחה שלנו הדחיקו אותה עמוק והרחק מהתודעה.

אחרי שלושה סיבובים חוזרים של תיקי היד (למה לא אמרת לי שהבאת גם את הנינטדו סוויץ'?) התיישבנו בשער העלייה למטוס. אולי אלוהים רצה לשדר לי מסר של אהבת חינם או סתם טפיחה קלה על השכם בסגנון "סחטיין! איזה טיול הרמת כאן", כי על הכיסא שנותר עבורי בספסל שכב בדד גיליון חודש ינואר של המגזין של אופרה ווינפרי "O". זה מסוג המגזינים שאתה תמיד רוצה לקנות אבל אף פעם לא קונה. בא לך לשקוע בתוך כתבה על דיאטת המיצים של המלכה O או על תובנות חדשות שקיבלה כשישבה תחת עץ אשוח בחג המולד האחרון. ועדיין, כשאתה עומד להרים אותו ממדפי המגזינים, אתה אומר לעצמך "לא", זה לא באמת הגיוני לקנות את זה. אז קרצתי לאלוהים בחזרה והודיתי לו על המחווה הרומנטית.

במטוס כבר גמעתי בשקיקה את מרבית המגזין, אבל לחלק החשוב, כך הסתבר בדיעבד, לא הגעתי. כשנחתנו דחפתי את המגזין לתיק בהבטחה שאקרא את ההמשך על החוף, בלי לדעת שיש WiFi גם על החוף, כך שממש אין צורך בשום דף מודפס.

ביציאה מהמטוס התגלה שהתור לביקורת הדרכונים הוא מפלצתי. שמועות טענו שמחכות לנו מינימום ארבע שעות המתנה. בכל זאת, שבוע חופש ברחבי ארה"ב מושך מיליוני תיירים לאותם אזורי השמש באותו הזמן. השתיקות כבר מזמן נעלמו, ועכשיו האחד צריך פיפי והשני רוצה כבר למלון ומתי נגיע ומד העצבים של כולם דואה. החלטתי לשלוח את המוח שלי לאמצע המגזין של אופרה, לכתבה שעסקה בסדרת המגבות החדשה של ראלף לורן. כמה הן רכות ואווריריות מצד אחד, אך סופגות ועוטפות מצדן השני. בעודי שוקע לתוך אחת המגבות, שמקיפה אותי באהבה ובשטרות של דולרים מהאוסף של ווינפרי, ילד זר רץ במסדרון, מתנגש ומעיף את הצעיר לכיוון הקיר, עד ששומעים נפילה והבכי מתחיל. כולם מסביב מביטים, כמובן.

נאלצתי להדוף לקיר את כל המחשבות על אופרה ובשנייה של תושיה הרמתי את הילד והודעתי לכולם לצעוד אחרי. פילסנו את דרכנו בין המיואשים בתור עד שהגענו לשוטר משועמם שכבר מזמן ויתר על הניסיון להבין מה כל האמריקאים האלה רוצים מחייו. אמרתי לו בשיא הרגש: "אנחנו חייבים לצאת החוצה עכשיו. הבן נפל וזקוק לרופא". השוטר חייך ומיד הוביל אותנו לפקיד ההגירה. הצעיר כבר מזמן הפסיק לבכות ותוך שלושים דקות כבר היינו בדרכנו לחוף הים.

החברים שהצטרפו אלינו להרפתקת הכל כלול הזו היו הרבה יותר חשדניים מאתנו. הם מגיעים מבוסטון שם קר אף יותר ומכיוון שאני ואם המשפחה חולקים את אותו תאריך יום הולדת, ניצלנו את החופשה לחגיגת יומולדת מאוחרת. ממש מאוחרת. הם מעדיפים את האוכל שלהם משדות אורגניים ובלי חומרים משמרים ואת חול הים הם מוכנים להחליף בטיול תרמילים אל מעלה הר שלא סומן במפה. אבל הם נפלו בפח שטמנתי להם, הבטחתי חופשת קיץ הרפתקנית עם שלל אלמוגים.

בערב, כשאנחנו חזרנו מחוף הים - וכן כמו שדיווחתי יש WiFi על החוף - הם חזרו מצלילה במערת נטיפים חשוכה וחנוקה ונפגשנו לארוחת הערב הראשונה בבופה הבינלאומי, שכללה מנות מכל יבשת מוטבעות בשמן שמזכיר את הבישולים מחטיבת הנח"ל. הסברתי להם שכמו שקראתי בטור של אופרה על ארוחת חג ההודיה שערכה בביתה, כאן חוגגים את הכל. גם אם זה לא לטעמנו, לא לדעתנו ולא בדיוק הילד לו פיללנו, אנחנו מקבלים את כולם – הכל כלול.

לשנייה אחת הם הביטו בי בשתיקה, מנסים להבין אם אני מדבר ברצינות, ובשנייה אחר כך כבר פרצנו כולנו בצחוק היסטרי והתחלנו לאכול. החבר החכם, אך הרגיש, אמר שכל הקונספט של הכל כלול הוא בבסיסו הטעיה. הילדים הרי כל חייהם הם הכל כלול. כל ארוחת ערב עבורם היא בופה. וכל פעילות כלולה במחיר. הם גדלים בחיים בהם הכל כלול. צעצוע? כלול. גלידה? כלולה. אפילו משרת פרטי שמחליף לך בגדים, מקלח, מחליף מצעים ומסדר ילקוט – הכל כלול.

ארוחת בוקר בופה
עופר וקנין

במשך חמישה ימים הכרזנו על מצב חופש. אומנם ענינו על אימיילים מהעבודה על החוף, וניהלנו לוחות זמנים לא פחות צפופים משבוע רגיל בעיר, אבל איכשהו לכולם היה ברור שאנחנו חייבים ליהנות בכל מחיר. הילדים באמת נהנו מכל הצ'יפס נוטף השמן הזה, מגלשות המים ותחרות הכישרונות הצעירים של המלון, עד שהגדול התעייף והלך לחדר לקרוא בשקט לשארית החופשה. המבוגרים נהננו גם כן, במיוחד בגלל שמאז שיש ילדים - הנאה היא עניין יחסי. זה תמיד יכול להיות יותר גרוע. 

בטיסה חזרה, אחרי פרידה סוחטת דמעות מהחברים היקרים, התפניתי לשוב לחלקו של המגזין שלא הספקתי לקרוא בטיסה הלוך. היה זה טור הסיום של אופרה שפספסתי, שמדי גיליון מסכם את הדרך שהיא עברה החודש. "משפחה היא המקום שבו אתה הכי יכול להיות אתה", היא כותבת ומסבירה שמשפחה היא לא רק ביולוגיה, אלא כל האנשים והחברים שלצידך. לא יודע מה עם אופרה, אבל אחרי שבוע מהנה במקסיקו אני מרגיש שהמקום שבו אני הכי יכול להיות עצמי הוא בופה בוקר במלון הכל כלול.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#