מה עושים כשמוצאים חתלתולה נטושה ברמאללה

"פה זה שונה", ניסיתי להסביר למצילת החתולים האמריקאית, אין צער בעלי חיים והשירות הווטרינרי לא יכול לטפל בעשרות אלפי החתולים המשוטטים ברמאללה. בסוף הרחמים שלי גברו וקניתי תמ"ל מיוחד לחתולים

משפחה
אום פוֹרַת
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
חתולה ברמאללה
החתלתולה שהגיעה אלינו. "מאז שנולדו הילדים אני מרגישה סולידריות עם יונקים"קרדיט: אום פורת
משפחה
אום פוֹרַת

"אמא, אדם שוב פעם זורק נעל על החתולה!", קראה לי פורת מהגינה. הצצתי דרך חלון המטבח. החתלתולה השחורה הופיעה אצלנו לפני חמישה ימים. אוסמה שמע אותה מייללת מתוך ערימת ענפי הצבר הקוצניים שהוא עקר, אלה שהיו בדיוק בגובה העיניים של בננו אדם. חיכינו יממה, אבל לא ראינו זכר לאמהּ או לאחיה. כשחילצנו אותה, היא נצמדה לדלת זכוכית ההזזה של המטבח והתחננה להיכנס פנימה.

החתולים האחרים בגינה הפנו אליה מבטים מאיימים ויללו כלפיה, עד שהיא קפאה מפחד, וגופה הצנום היה דרוך. נתתי לה שאריות אוכל, אבל היא רחרחה אותן בלי לאכול. בהנחיית גוגל, בדקתי את שיניה וצבע עיניה והגעתי למסקנה שהיא בת כחודש. מדוע אמהּ נטשה אותה בעודה יונקת?

מצאתי את מספר הטלפון של ג'יני, המתנדבת האמריקאית שחילצה שלושה חתלתולים מחצר הבניין בו גרנו בפילדלפיה. היא העבירה אותם לחיי מותרות אצל משפחות מאמצות. הסברתי לה את מצבנו.

"תתקשרי לצער בעלי חיים המקומי אצלכם", ג'יני אמרה.

"פה זה שונה", ניסיתי להסביר. "אף אחד לא יבוא. רציתי לדעת במה להאכיל אותה".

"אז תתקשרי למרפאה וטרנרית", היא התעקשה. "הם יכולים לבוא ולחסן אותה"

"יש פה אלפי – לא, עשרות אלפי - חתולי רחוב", ציינתי. "אין שירותים עבורם ולא אוכל להכניס אותה הביתה, כי אני אלרגית".

בעצתה מצאתי באינטרנט מתכון לתחליף חלב אם לחתולים - חלב פרה, יוגורט וחלמון. החתלתולה תחבה את פניה לתוך הנוזל ובעיקר מרחה אותו על שפמה. באינטרנט הזהירו שהתערובת יכולה לשמש כתחליף זמני בלבד, כי היא קשה לעיכול.

רמאללה תל אביב
תהיתי איך בתי פורת תופסת את המעברים הבלתי אפשריים שאני עושה איתה תוך שעה, מרמאללה לתל אביבצילום: אמיל סלמן

החתלתולה ייללה בייאוש, יום ולילה. יום אחד נשברתי.

"אני מתביישת", אמרתי לאוסמה.

"למה?"

"קניתי לחתלתולה תחליף חלב אם בשבעים וחמישה שקלים".

"את צוחקת?"

לא התכוונתי לכך. בדרכי הביתה ראיתי חנות לחיות מחמד. הסברתי מה אני מבקשת בערבית העילגת שלי, ולהפתעתי הבעלים הצביעה על קופסה מאובקת על מדף גבוה מאחורי הקופה, אבקת תמ"ל לחתולים. היא סירבה להוריד יותר מחמישה שקלים מהמחיר המקורי של שמונים שקל. "זה מחו"ל", היא הסבירה. "יקר".

"מאז שנולדו הילדים אני מרגישה סולידריות עם יונקים", אמרתי לאוסמה. "החתלתולה הזאת רוצה לינוק".

אדם הרים ענף מהגינה ודחף אותו לכיוון החתולתלה: "אאאהההה!" הוא צהל, צחק ורקד. החתלתולה, בגודל של חולדה, נראתה חולה. כששתתה את תחליף החלב היא השמיעה נשימות קולניות, כאילו שיש לה דלקת בראות. הסיכוי שתשרוד קלוש, חשבתי, גם עם ארוחת הגורמה שנתתי לה שלוש פעמים ביום.

"אולי נתקשר לעירייה", הציע אוסמה. "אולי הם יעשו משהו". 

"שקודם כל יעזרו לילדים שמוכרים מסטיקים במחסום קלנדיה בשעות הלילה", אמרתי. הרגשתי רגשות אשמה על כך שלא נתתי לילדים האלה את השבעים וחמישה שקלים. בסכום הזה יכולתי לקנות עשרים חבילות מסטיקים ואולי לגרום לכך שילד אחד יחזור הביתה מוקדם יותר. או שלא. קלנדיה היא שטח הפקר, בו למשטרה הפלסטינית אין סמכות לאכוף את החוק ולצבא הישראלי אין עניין לאכוף את החוק.

תהיתי איך פורת תופסת את מעברנו חזרה ממדינה עשירה כמו ארצות הברית לפלסטין, או אפילו המעברים הבלתי אפשריים שאני עושה איתה תוך שעה, מרמאללה לתל אביב. בפלסטין יש עשירים – בכל מקום יש עשירים – אבל חסרים התשתית והשירותים שריבונות, שליטה במשאבים ומנהל תקין יכולים לבנות. אתרי בנייה לא מגודרים ליד גני ילדים. היעדר מדרכה או גרוע מכך, מדרכה שגובלת בתעלה עמוקה, ללא חומה שתעצור ילד מליפול מגובה.

כשביקרנו בגנים החדשים של הילדים, בשיא החום של אוגוסט, בדקנו מה הם אמצעי החימום בחורף והאם יש תנורים חשופים. נזכרתי שלפני שנים, באחד מהביקורים הראשונים שלי ברמאללה, עורך דין עמית שהצטרף אליי לפגישות העבודה הסב את שימת ליבי למיכלי גז בישול, שאוחסנו במטבח של בית בו גרו ילדיו.

"זה כל כך מסוכן", הוא לחש לי באוזן. עכשיו גם אנחנו מאחסנים את מיכלי הגז שלנו בתוך בית בו גרים ילדים, אחרת איך נבשל להם ארוחת ערב?

בביקור נדיר של אוסמה בצד השני של חומת ההפרדה – השגנו לו היתר כניסה לישראל, כדי שילווה את פורת לתור שהיה לה בקופת החולים, הוא בהה בגן השעשועים שליד המרפאה בתל אביב – הצל, המשטחים המרופדים על הקרקע, השלט שמעדכן מתי התקיימה בדיקתו האחרונה של פקח העירייה – ושאל אותי, בהתכוון לרשויות הישראליות: "הם רציניים?". הנחתי שגם פורת השוותה את גן השעשועים הזה לאלה ברמאללה, שהם אומנם חביבים, אבל רובם חשופים לשמש, מכילים נדנדות ששרשרותיהן נקרעו ומזוהמים בבקבוקי זכוכית שבורים.

יללה חתולית היסטרית. "אימאאאא!!" פורת הצביעה על אדם, שהחזיק את החתלתולה בזנבה והרים אותה לגובה פניו כדי לבחון אותה מקרוב.

"אדם! תוריד את החתולה! כואב!"

אדם הביט בי, כולו שלווה וסקרנות מדעית, והוריד את החתולה. כלומר, שחרר את זנבה, כך שהיא נפלה והתנגשה באריחי הגינה. היא ברחה לפינה שליד דלת המטבח והתקפלה לכדור קטן, שחור, ומוכה טראומה.

אולי בכל זאת אחפש לה בית מאמץ? שוב התביישתי בחמלה הסלקטיבית שהפריבילגיה שלי מאפשרת. הבטחתי לעצמי לקנות מסטיקים בנסיעה הבאה שלי דרך מחסום קלנדיה, שלידו עובדים ילדים בני עשר גם בשעות הערב.

משפחה

אום פוֹרַת | |במבה ברמאללה

שלום, אני אום פוֹרַת (אמה של פורת), עורכת דין ישראלית, יהודייה, נשואה לגבר פלסטיני תושב רמאללה. אחרי שנים של נדידה בעולם, חזרנו לגדה המערבית עם שני ילדינו, פורת בת החמש ואדם בן השנתיים. אנחנו מנסים לנהל אורח חיים רגיל במציאות בלתי רגילה ובלתי סולחת, שאותה אתאר כאן. 

שמות האנשים המוזכרים בבלוג בדויים כדי לשמור על פרטיותם. 

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ