אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הסכם הורות משותפת: בדעה צלולה והתרגשות, באו לראייה שלושה צדדים על החתום

כשהראיתי את הסכם ההורות המשותפת שלנו לאם לשניים בזוגיות הטרו-נורמטיבית, היא קבעה חד משמעית "אם אני ובעלי היינו צריכים להסכים על כל זה מראש, לא רק שלא היינו עושים ילדים, היינו כנראה נפרדים על המקום"

תגובות
איור איילת אלבנדה

הואיל והצדדים מבקשים להביא לעולם ילד/ה משותפ/ים, והואיל והם כבר נפגשים כמה חודשים, מכירים זו את אלה, פוגשים את חבריהם ומשפחותיהם, ומרגישים שאפשר אולי לגשת לעניינים כי תכל'ס הם מתים לילד/ה, והואיל ויהיו להם ילד/ה משותפים, הם מחויבות זו לאלה לכל החיים, ממש עד המוות, לפיכך עלינו, הצדדים, לנסח חוזה לפני שהולכים על זה. מסמך משפטי. הסכם הורות משותפת. אבל כמה צדדים יש במשולש? שאלה טובה.

אנחנו נוסעים יחד לסוף שבוע ארוך בעין כרם. אני, בן זוגי, ומי שמסתמנת כאם ילדינו העתידית. סגרנו דרך איירביאנבי סאבלט בבית מתוק סמוך למנזר האחיות ציון. באחורה של האוטו ארגז עם מצרכי מזון וגם מספר רב של חוזים לדוגמה שנעיין בהם יחד. אחרי שפנינו לעורכי דין שביקשו סכומים אסטרונומים עבור ניסוח חוזה, החלטנו להכיר קודם את טיב ההסכם בעצמנו. נסיון רב בניסוח חוזים הרי גורל אין לנו, אבל אנחנו כן טובים בתחקיר. אז יצאנו לפגוש משפחות שונות בהרכבים דומים לזו שלנו, אספנו מהם דגשים וניירת, והנה אנחנו עומדים ללון ביחד בפעם הראשונה תחת אותה קורת גג ולנסות לסמן במרקר את הסעיפים שנוגעים לנו. בדרך, אנחנו עוצרים לטייל ביער ירושלים, לשאוף מעט ריח אורנים ולרפד בפסטורליה את החרדה. ברגע שנתחיל בקריאה, אנחנו נכנסים ליער עבות של הזדמנויות לקונפליקטים. שלושתנו יודעים את זה.

היום הראשון עובר מבלי להוציא את העותקים מהניילונית. היא לא מסתירה את השתוקקותה להתחיל לקרוא ולפענח תתי-סעיפים. הוא לעומת זאת מתעקש לעשות סיבוב בוטיקים ולדגום עשרות סוגים של שמן-זית מקומי, לוקח את הזמן. אני מרגיש שמשהו מלחיץ אותו. כמו זרוע של מאזניים אני מטה את תשומת ליבי מצד אל צד. "אתה בסדר?" אני שואל אותו בשקט כשהיא מתקלחת. "קשה לי שהיא ישנה בסלון ואנחנו על המיטה הזוגית הנוחה" הוא לוחש, "וכדי לעבור לשירותים היא חייבת לעבור מול המיטה שלנו". בתוך החלל הצפוף, העובדה שאנחנו שניים והיא אחת, מורגשת במיוחד.

אני חושש שאולי האצתי בו מדי. כמו אצל כל זוג, יש צד אחד שמושך ראשון לכיוון ילודה. במקרה שלנו זה ללא ספק אני. אנחנו מכירים אותה פחות מחצי שנה ועומדים לנסח איתה על נייר את שארית ימינו יחד. היא יוצאת מהמקלחת, מגבת קשורה לגופה ומגבת נוספת לראשה, נשכבת על השטיח ונחה. שנינו מנסים להתנהל כרגיל, כאילו אין עירום נשי בחדר.

על ארוחת הערב היא לוקחת פיקוד ומפליאה במטבח עם בצלים ממולאים. סוללת את הדרך אל לבבות הגברים דרך הקיבה, כמו בספרים. גם עוגת תפוחים מוגשת לשולחן, מריחה נפלא, אבל לא אפויה מבפנים. "נכניס מחר לעוד סיבוב בתנור", אנחנו מחליטים.

פריחה בעין כרם
רון חביליו

אך למחרת העוגה כבר לא בראש מעייננו. במשך שעות אנחנו צועדים בשבילי הכפר הירושלמי, משתדלים לא להיצלות בשמש של אוגוסט, ותופרים סעיף אחר סעיף בריכוז תהומי. כל החוזים שאנחנו קוראים הם בין גבר ואישה. אבא ואמא ביולוגיים. "בן הזוג של האב" מצוין לעיתים בסעיף נפרד או לא מוזכר כלל. לפני הכל היא (להלן: "האם") מבהירה לנו שהבחירה באב הביולוגי היא לא משימה שלה. "אתם תבחרו על פי שיקולים שלכם" היא אומרת, "מבחינתי אנחנו שלושה הורים שווים". אנחנו (להלן: "האבות") אוהבים אותה על הגישה הזאת.

מכאן והלאה הטיפול בכמות מופרעת של נושאים ברזולוציה שלא ידענו שהיא אפשרית, זורם בדרך פלא. אנחנו פורטים את תקופת ההריון והלידה לחלקיקים, צולחים בקלות את ההחלטות על משמורת והסדרי ראיה, מדייקים את ההתחייבות למקום המגורים שלנו, מתפלספים בהנאה על גישות חינוכיות ומיישרים קווים לגבי דרכי גידול. אפילו את דרך האש של דיבור על כסף, מזונות וחלוקה בעול הכלכלה, אנחנו עוברים מבלי להיכוות. אני בוחן במהלך היום את אהובי בעין דואגת ונראה שבסך הכל הוא בסדר. מתייחס בענייניות לכל סוגיה, מקשיב, משתף, מביע עמדות מורכבות. אני מופתע מהמסוגלות המשולשת לשהות במרחבי שיחה עמוקים ואינטנסיביים כל כך, להתבטא באופן מלא, ועדיין לחתור קדימה בתוך ים הפרטים מפרי השלווה.

עד הערב כבר תיארנו כל תרחיש אפשרי של מוות טראגי של מי מאיתנו מסיבה זו או אחרת, פרידה שלנו או כניסה של בן זוג עתידי שלה, התמכרות של מי מאיתנו לסמים קשים או היגררות של מי מאיתנו לכת מיסטית מסוכנת (בתור היחיד בשלישייה שמאמין באלוהים, הוכתרתי כמועד העיקרי לפורענות בכל הנוגע לחזרה בתשובה. נו מילא).

כשהראיתי בהמשך את ההסכם לחברה קרובה, אמא לשניים, היא עלעלה בו ואמרה לי בטון חד משמעי "אם אני ובעלי היינו צריכים להסכים על כל זה מראש, לא רק שלא היינו עושים ילדים, היינו כנראה נפרדים על המקום".

בוקר שבת, אנחנו כבר אחרי בראנץ', וגם אחרי רוב העבודה. עוגת התפוחים חזרה אל התנור לנסיון נוסף, ויש ריח של הצלחה באוויר. אחרי שעות של קריאה בחוזים הבנו שהסכמים שמנוסחים בשלילה, מעוררים בנו מיד קונפליקט. הסכמנו שבכל נושא אפשר לנסח גבול, מבלי להדגיש את האיסורים. שאם נדגיש דווקא את החיוב, את תמונת המצב שאנחנו רוצים לצייר, נרוויח חוזה שהוא למעשה הצהרת כוונות שלנו. סיפור שכייף לקרוא. מפת דרך.

אני שוטף הר של כלים במטבח, והם בסלון נכנסים לשיחה על תזונה נכונה סביב שאריות הסלט. מה כדאי או לא כדאי להגיד לילד על מה שהוא מכניס לפה. אני מסבן את המחבת וחושב לעצמי כמה מוצלחת השיחה ביניהם, ואיך שלשום עוד דאגתי לו שהוא במצוקה. היא משתפת את הסלידה שלה מהגזמה פנאטית בכל הנוגע למזון טבעי בלבד. הוא ממשיך לדבר על הקשר בין מזון בריא לשמירה על גזרה, ומסביר שחשוב לו "להיראות טוב". היא משתפת בעבר המורכב שהיה לה מאז נעוריה עם דימוי הגוף המצופה ממנה כאישה, ופותחת לדיון את משמעות המונח "להיראות טוב". אני שותק ומסבן את שארית הכלים כשהשיח הופך מעט פולמוסי, ואז פתאום הוא אומר את זה.

"שמעי, יהיה לי קשה אם את תהיי מאוד שמנה". הכפיות שבידיי נשמטות אל הכיור ואני מרים אותן ומקווה שרק דמיינתי את ששמעו אוזניי. "מה זאת אומרת?" היא שואלת בתדהמה מאופקת, "מה זה מאוד שמנה?". הוא לא מדבר ככה בדרך כלל, אני חושב לעצמי. בטח יתקן את עצמו מיד. "את יודעת, ממש שמנה" הוא מתגלש אל תוך הבוץ, "דבּה". השיחה בניהם מתלהטת ואני ממקד את המבט אל תחתית הכיור, מסבן שוב ושוב כלים שכבר שטפתי ומבטיח לאלוהים שאם יצליח לנקז אותי אל החור תיכף ומיד, אני חוזר בתשובה. "אז לי יהיה קשה מאוד אם תקריח", היא אומרת לו בנסיון להבהיר נקודה. הוא נפגע. היא נפגעת מזה שהוא מעז להיפגע. אני פשוט שותק. משהו כאן הולך מהר מדי בשבילו, ואני לא יודע איך לעזור מבלי לפגוע בה, בעצמי, בו. 

בדרך חזרה הביתה גם הם שותקים. אני מעיין עם עצמי בסעיפים שסימנו במרקר, וראשונה מעל כולם מסומנת הכותרת "תום לב". אני קורא את שכתוב מתחתיה, ואז קורא גם לצדדים הנוספים בקול רם. תום לב, מצב רוחני ומוסרי של הגינות ויושר. מצב שאנו מתחייבים לפעול מתוכו, מבלי לפגוע באדם אחר או בגוף אחר. "כנראה נריב עוד מאתיים פעם, אבל אם אנחנו דואגים לנהוג בתום לב הזה, אחד עם השני, זה די קטן עלינו".

אחרי כמה ימים היא מציעה שנפגוש יחד מטפלת. "כמו טיפול זוגי?" אני שואל בחשש קל. "כמו טיפול שלנו". אנחנו מסכימים. אם לילד/ה יכולים להיות שלושה הורים, אני חושב לעצמי, אז לשלושה הורים בהחלט יכולה להיות מטפלת, או לפחות מורת דרך. מישהי שתלווה אותנו אל מעבה היער. אנחנו מתיישבים בחדר הטיפול הנעים והצפוף של אלונה, היא הכינה מראש שלוש כורסאות נוחות. איכשהו, בתוך החלל הזה המשמעות של שניים ואחת מיטשטשת. הצדדים מתערבבים. המשולש, הופך מעגל.

ארבעה חודשים אחרי הוויקנד בעין כרם, כשחתמנו על ההסכם אצל עו"ד נוטריון, החלטנו ללבוש שלושתנו לפחות פריט אחד בצבע ורוד. "זה צבע של תום לב", אהובי מסמס בקבוצת הוואטסאפ של הטריו. וככה, בהיותם בדעה צלולה ובלא מעט התרגשות, באו לראייה שלושת הצדדים על החתום.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#