סייגון ברמת גן |

מה קרה כשניסיתי את המתכונים של אהרוני

"מבשל ממטבחי אסיה" של אהרוני פתח לי צוהר לעולם שלם של מאכלים, שתמיד הסתכמו ב"אין סיכוי שאני מתחיל להכין את זה עכשיו בבית"

אודי אורמן
אודי אורמן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אודי אורמן
אודי אורמן

מבשל ממטבחי אסיה
ישראל אהרוני. צילומים: שי נייבורג. הוצאת כתר, 196 עמודים, 88 שקלים

בקר באגוזי קשיו, זו היתה המנה האהובה עלי ברשת "פיקנסין". רשת ההסעדה הסינית הזאת ידעה ימים טובים. כילד רמת־גני לא היה אפשר לסיים שבוע בלי הביקור של יום חמישי ב"פיקנטי" בני ברק. בעיני, זה היה קצת חג. היינו נכנסים לאוטו ונוסעים דרך "הקיצור הסודי" שלנו, שעובר מאחורי המפעל של קוקה קולה, וזה כל מה שאני יכול לחשוף בנושא. רשת פיקנטי החזיקה בניין שלם באזור התעשייה של בני ברק. היו בו סלטים, אוכל מוכן ושאר הפתעות, כמו ספריו של בעל הרשת, משה בדש (זכור במיוחד הכותר "עלוקות"). חיפוש החניה נמשך נצח והסתיים לרוב בחניה באורות מהבהבים במקביל לחמישה כלי רכב אחרים שחוסמים את כל הכביש. אך אף אחד לא כעס; היה ברור שבשביל חמישי בפיקנטי כל האמצעים כשרים. פיתות טריות, חומוס, חצילים פיקנטיים והביקור בדוכני פיקנסין. עוף בברוקלי, עוף חמוץ־מתוק, אגרול, אטריות וון טון. אלה, קוראים יקרים, היו אז המטעמים שמהם עשויה האהבה. הבקר, אין לדעת מה הוא היה, והקשיו גם, אבל מונוסודיום גלוטמט היה בשפע, שוחה ברוטב סמיך של צבעים כהים וניחוחות קשים מנשוא. זה היה כל כך טעים.

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ