מפת הדרכים

והעיקר לא להידפק כלל

איך הצליח טריפ־אדווייזור להשטיח אפילו היסטוריה קולינרית מפוארת כמו זו של קפדוקיה? ומה עושים כדי לעקוף את משטר הבינוניות שהכתיבו דירוגיו?

שגיא כהן
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
שגיא כהן

יש רק דבר אחד שהוא נורא יותר מליפול לתוך מלכודת תיירים קולינרית: ליפול לתוכה כשהיא ריקה. קפדוקיה, מחוז הכנסיות המצוירות והגיאולוגיה הפנטסטית, היא בשנים כתיקונן יעד התיירות השני בפופולריות שלו בטורקיה (אחרי איסטנבול, כמובן). בשנה הנורמלית האחרונה ביקרו בקפדוקיה כשני מיליון וחצי תיירים. אבל הנורמליות באזורנו, כידוע, היא המצב הלא נורמלי. שורת פיגועי טרור רצחניים, מהפיכת יולי הכושלת וצעדי הדיכוי שבאו בעקבותיה גרמו לכך שקפדוקיה, בסתיו הנוכחי, כמעט ריקה מתיירים. שורות שורות עומדים הטרקטורונים הקטנים שממתינים לקחת את התיירים לסיורים במדבר הוורוד; שורות שורות עומדות מכוסות בברזנט סירות הכדורים הפורחים שמתגעגעות לתיירים הצוהלים שפעם המריאו בהן אל על. ושורות שורות עומדות ריקות גם מסעדות השווארמה והקבב המאובקות. ועוד מסעדת שווארמה וקבב, ועוד אחת. ועוד אחת. ואחריה – תאמינו או לא – עוד אחת. ומעבר לכביש? גם. זהות בכל, חוץ מאשר בשם. ודווקא העדר התיירים מאפשר פתאום להבחין בזהות הזו ובתהליך הנורא שסחף את קפדוקיה ומאיים היום על לא מעט מחוזות אוכל מפוארים: הטריפ־אדווייזוריזציה של הקולינריה.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ