שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

הצד האפל של סדר הפסח

חג הפסח בכלל ופולחן ליל הסדר בפרט הם קרקע פורייה לטקסי זלילה, באצטלה של מסורת ואמונה: חוקר הספרות העברית יחיל צבן צולל למעמקי הסגידה הגדולה לאוכל בחג, דרך כתביו של ש"י עגנון

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
רוני קשמין
רוני קשמין

זוהי תקופה מבלבלת של שפע וידע, של עודף היצע ושל שובע, אומנם רק בצדדים "הנכונים" של העולם, אבל עדיין. תקופה בה אנחנו יכולים בקלות לתהות בקול רם אם יציאת מצרים הייתה או לא הייתה, מבחינה מדעית, ובכל זאת לחגוג אותה מדי שנה בפסח בשביל המסורת, הכיף והסולידריות. היום, אפשר באותה המידה ליהנות משירה קנונית של "אחד מי יודע" בלב חפץ, בחיק משפחה, ובפנים לשאול אם יש אלוהים בכלל, אחד אלוהינו, או אחת או רבים. אפשר הכל בחג הפסח הזה, שמתחיל לאבד מעוצמתו, כשהוא נכתב לפני מי יודע כמה זמן על ידי מיעוט נרדף בגולה, כעת – כבר בארץ המובטחת או בחופשת הכל כלול ברודוס, אפשר לחגוג אותו אבל אפשר גם שלא לחגוג כלל, אם לא בא לנו. אבל מה שבטוח, אם יש משהו אחד שנשמר בחג הפסח (אם כי הגרעין הקשה שומר עליו גם בכל חג יהודי אחר), יהא זה ודאי המיתוס העקוב מדם של הילולת המזון, כי הרי בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו. אז בואו נאכל וגם נשתה – לחיים. כי מחר נמות ממילא.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ