זה מה שקרה לגוף שלי אחרי חודש של תזונת פליאו

רוני קשמין בפרק הרביעי במסעה אחר הדיאטה המושלמת, והפעם: אתגר 30 יום של פליאו, בלי סוכר וקמח ועם המון סטייקים ובייקון. אבל האם התזונה הזאת עובדת?

רוני קשמין
רוני קשמין
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
רוני קשמין
רוני קשמין

אתחיל בווידוי שעלול להמאיס את דבריי על רבים: אני לא מחסידי הבשר, אף פעם לא הייתי. הנה, אמרתי את זה. עבור חלק מהאנשים הקרובים אליי מדובר בלא פחות מבגידה. מה שכן, אפשר שאתגר "פליאו" שנמשך 30 יום ואוכלים בו לא מעט בשר ומוצריו, היה מאתגר עבורי בדיוק מהסיבה שאני לא משתגעת על אכילתו. ואם כבר בווידויים שעלולים להביא אותי לחמת מיאוס עסקינן – אז בעיניי יש גם איזשהו אלמנט מגדרי שקשור לאכילת בשר ולתאוות בשרים בכלל, ביולוגי או חברתי. לפי התיאוריה הבלתי מבוססת הזו, תאוות בשרים היא כזו שנקשרת לרוב עם גברים. אני לא באה להציע מניפסט שקושר קרניזם לגברים ומאצ'ואיזם, בטח לא בחברות או תת תרבויות שונות חלילה, אבל אני כן יודעת להעיד על עצמי שתמיד העדפתי פחמימות ריקות כלאפה על פני השווארמה שבתוכה. לא יודעת אם זה מפני שאני אישה או בגלל שאני מכורה לפחמימה הרכה והריקה. מה שבטוח, קל לי לחיות בתפריט צמחוני וקשה לי לפרקים עם אכילת בשר. זה לא הופך אותי לצמחונית, כי אני אוכלת-כל, אפשר שזה רק הופך אותי לצבועה.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ