איך זה שדווקא בירושלים יש יותר נשים בזירה הקולינרית?

מסעדניות, שפיות, טבחיות ויזמיות ירושלמיות מנסות לענות על השאלה שלא נשאלה – איך זה שדווקא בירושלים יש יותר נשים בסצנה הקולינרית? אניגמה

רוני קשמין
רוני קשמין
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
רוני קשמין
רוני קשמין

כשברקע סוגיית המגדר תופסת יותר נתח מהשיח, אפשר רגע להציץ ולראות שינוי לטובה: יותר נשים עוברות לקדמת הבמה ומאיישות שלל תפקידים בקולינריה. זה נכון בעולם, ואף בחלק מהתרבויות המסורתיות יותר (יפן ביניהן) וזה נכון גם כאן. איכשהו דווקא בתל אביב, הבירה האלטרנטיבית של ישראל, אפשר לספור את כמות הנשים המובילות בקולינריה על שתי ידיים, לכל היותר על ארבע, ודווקא בירושלים רבתי יש משמעותית יותר ייצוג נשי לנשים בקולינריה בתפקידי מפתח חשובים: קרן קדוש ("קפה קדוש"), רינת ואליס מויאל ("רינה ואליס"), רחל בן אלול ("רחל"); רחל דבאח ("פאפא די נאפולי"), לילך רובין ("קפה שרגא"), טלי פרידמן ("האטליה של טלי פרידמן"); רמה בן צבי ("המטבח של רמה"), לירז שדה ("בראסרי עין כרם"), ודיני קסורלה ("דוויני") הן רק חלק קטן אך מייצג מהן. מבלי להיכנס למילים מפוצצות שעברו אינפלציה כמו "העצמה נשית" או "שוויון זכויות" – ננסה להבין למה, או: "איך זה שדווקא בירושלים יש, באופן יחסי, יותר נשים שמאיישות תפקידים רבים בקולינריה?" איגדנו כאן חלק מתשובותיהן של הנשים המובילות את הסצנה הקולינרית הירושלמית.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ