לחם זה לא שעשועים: כך לימדו הספרים את ילדינו לאכול

אם מדפדפים בספרי הילדים שנכתבו ב-70 שנות קיומה של המדינה, וגם קצת לפניהן, אין מנוס מלהבין: סופרי ישראל אוהבים בצק, מאפים ובעיקר לחם. מהמשתה של אלוף בצלות ואלוף שום ועד למאפייה של הציפורים, כך ניסינו לגרום לילדינו לאכול

עלית קרפ
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
עלית קרפ

באחת מתוכניות ריאליטי האוכל ששודרו לאחרונה אמרה אחת השופטות, אושיית אפייה דגולה ומפורסמת, בעיניים מצועפות: "המלה הכי יפה בעברית זו בצק". אם מדפדפים בספרי הילדים שנכתבו ב-70 שנות קיומה של המדינה, וגם קצת לפניהן, אין מנוס מלהסכים עמה: סופרי ישראל אוהבים בצק, מאפים ובעיקר לחם, ועוד איך. לפעמים מדובר בתענוגות, אבל הרבה פעמים מדובר באוכל צנוע, כזה שצריך להזין את הדור הצעיר ולאפשר לו לגדול ומהר. אף על פי שיש הרבה אוכל בספרי הילדים, עוד לפני קום המדינה, וגם באלה שנכתבו במדינה בתקופת הצנע, בשנות ה-60 ובשנות ה-70, ואפילו אחר כך, בעשורים שבאו אחריהן, בכולם מולך הלחם. אפילו בספרה של תמי בראון אלקס "המאפייה של הציפורים" שיצא לאור לפני שנתיים בהוצאת מטר, והוא מפרט שלל מעדנים אפויים, כמו טארט לימון, עוגיית ריבה בצורת לב, קרואסונים ואפילו, שומו שמיים, איזו שחיתות, עוגיות עם חמאה ועם מרשמלו ורוד, מופיע הלחם. הוא אמנם לחם עם אגוזים, ובכל זאת לחם.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ