מאמץ או מנפץ?

גלידה עם קצפת בבאר שבע הבהירה לי את המחיר הכאוב של חיים בפריפריה

"גלידה באר שבע" הסעירה את הנגב ב-1960 ומאז נותרה תקועה באותה שנה. מעבר לתסכול והאכזבה, הייתה זו בעיקר גלידה של זעם – האם לתושבי בירת הנגב לא מגיע להתקדם ל-2020?

איתן לשם
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
איתן לשם

במסגרת המדור "מנפץ או מאמץ" אנחנו מבקרים את המסעדות, בתי האוכל, הדוכנים והמנות שהפכו למיתולוגיים ובוחנים האם עמדו במבחן הזמן, מאז הוכרזו ככאלה. האם כוחם נותר במותניהם או שהפכו לצל חיוור לעברם המפואר? והפעם: "גלידה באר שבע".

אחד הדברים שמשמחים את העין והלב במהלך ביקור עירוני באיטליה, הוא האפשרות לחזות באדם מבוגר – לבוש בקפידה מוגזמת – יושב לו מחוץ לג'לטרייה ופשוט מלקק גלידה. לבדו ולהנאתו. כמה תרבות אוכל, כמה הבנה נפשית-עצמית והנאה גשמית מצויות באותה פעולה פשוטה. בישראל של עד לפני כך וכך עשורים כמעט ולא נראו אנשים מבוגרים שמפנקים את עצמם בגלידה, סתם ככה. פעם חשבתי שזה בגלל התרבות, אולי תוצאה של אי-מסורת קולינרית, אבל ביקור ב"גלידה באר שבע" המיתולוגית גילה לי את הסיבה – פעם פשוט הייתה פה גלידה גרועה.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ