מאמץ או מנפץ?

המנות פה כל כך מזעזעות שהן לגמרי שוות ביקור

תעלומת "נאפיס" מדירה שינה מעיני רבים – כיצד המקום הזה נותר מלא? התשובה מסתתרת בתקופה הכי חשובה להתעצבות האוכל הישראלי, ש"נאפיס" הצליחה ללכוד

איתן לשם
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
איתן לשם

במסגרת המדור "מנפץ או מאמץ" אנחנו מבקרים את המסעדות, בתי האוכל, הדוכנים והמנות שהפכו למיתולוגיים ובוחנים האם עמדו במבחן הזמן, מאז הוכרזו ככאלה. האם כוחם נותר במותניהם או שהפכו לצל חיוור לעברם המפואר? והפעם: "נאפיס" בגבול חולון-ראשון לציון.

סימן שאני זקן #1 – אני זוכר את השנים הראשונות של נאפיס בארץ, את השיגעון סביב שעות הפתיחה המוזרות וההתלהבות הבלתי מרוסנת ממאכלים שנשמעו לי כמו ג'יבריש מעורר סקרנות. העובדה שגרתי על קו התפר שבין חולון לראשון לציון, אזור המחזיק במספר גדול יותר של קניונים מאשר כמות המוקשים בגבול הודו פקיסטן – הפכה אותי לאדם בדרגת סיכון גבוהה לבוא בשערי אחת הנאפיסיות. ובכל זאת, הצלחתי להימלט מהכדור הזה איכשהו עד השבוע שעבר. במסגרת המסע אל שורשי מיתולוגיית המזון הישראלית, נאלצתי להתמודד עם השד הפחממתי והתיישבתי לראשונה בחיי בנאפיס.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ