מאמץ או מנפץ? |

תסתכלו על הנקניקייה הזו ותבינו למה הקורונה ניצחה אותנו

"נקניקיות שינווה" בעפולה הוא מוסד בן 45 שנה שמוכר נקניקייה רגילה בלחמנייה רגילה. זה אומר שחייב להיות טוויסט שמושך את אכלני עפולה שוב ושוב, נכון? לא, ממש לא נכון

איתן לשם - צרובה
איתן לשם
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
איתן לשם - צרובה
איתן לשם

במסגרת המדור "מאמץ או מנפץ" אנחנו מבקרים את המסעדות, בתי האוכל, הדוכנים, המוצרים והמנות שהפכו למיתולוגיים ובוחנים האם עמדו במבחן הזמן, מאז הוכרזו ככאלה. האם כוחם עדיין במותניהם או שהפכו לצל חיוור לעברם המפואר? והפעם: "נקניקיות שינווה" בדוכן הירוק בעפולה.

הפער בין טעמו של מזון שנאכל על ידי אכלן סאחי לבין זה שנצרך על ידי אותו אדם כשהוא שיכור, לא נדון מספיק בספרות המקצועית. וחבל. תחושת הרעב האינסופית שמתלווה לרגעים של סיום השכרות, הופכת כל מזון למעדן האלים ועשויה לרומם דוכני אוכל פשוטים לרמות מיתיות. אלא שפגישה באותם מקומות בבוקר שאחרי, כשהשמש בשיאה והשכרות היא זיכרון רחוק, עלולה להתגלות כאכזבה מביכה. "איך יכולתי להתענג על המזון הזה אמש (כולל המתנה על הקו עם מועצת מישלן כדי שישלחו לכאן נציג), כשכעת אני מבין שמדובר באוכל נחות"? התשובה, כמובן, נמצאת באלכוהול. זהו כנראה סיפורו של אחד המוסדות המיתולוגיים של עפולה.

תגיות קשורות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ