שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

על הדבש ועל העוקץ: החיים הקשים של הדבוראים הישראלים

זו לא עבודה קלה, אין קיצורי דרך ואהבה אמיתית למעופפות העוקצניות היא חלק בלתי נפרד מהתפקיד. איך נראים חייהם של דבוראים בישראל, בעידן שבו שטחי אקליפטוסים מושמדים, הריסוס מזיק לדבורים ופרדסים הופכים למגדלי בטון

רוני קשמין
רוני קשמין
צילום: רמי שלוש
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
הדבוראי צביקה אופיר במכוורת שלו באלון הגליל
צביקה אופיר במכוורת באלון הגליל. "מקצוע שאם אתה לא אוהב אותו או נהנה ממנו — אתה לא יכול להמשיך בו" צילום: רמי שלוש

מבין החגים והמועדים, ראש השנה הוא כנראה התקופה היפה אך העמוסה ביותר עבור מגדלי הדבורים, אבל קצת כמו הדבורים עצמן, גם הם עובדים קשה כל השנה. אמנם דבוראת (לשעבר "כוורנות" — השם שוּנה כדי להימנע מבלבול עם מלאכתם של הקברנים) אינה דורשת הרבה כתחביב, היות שכוורת אחת לא דורשת יותר משני ימי עבודה במצטבר בשנה, אבל לא כך הדבר כשמדובר על דבוראות כמקצוע. בראש ובראשונה מדובר בגידול וטיפוח דבורים, על כל המשתמע מכך. "אנחנו לא יצרני דבש", מבהיר אסף דאובר, דבוראי מכפר מונש. "אנחנו מגדלי דבורים. על הייצור אחראיות הדבורים, ואילו אנחנו רודים את הדבש מחלות הדבש בכוורות. אם הטיפוח והדאגה לדבורים נעשו על הצד הטוב — אנחנו יכולים רק לקוות שתהיה גם תמורה. כלומר, דבש".

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ