בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יאסו! סיבוב מסעדות באתונה

סיבוב באתונה בין מסעדות בעלות שורשים יווניים מסורתיים הניב כמה ארוחות מצוינות

תגובות

ספינות השעשועים רודפות התענוגות וחסרות הבושה בפאריס, ברצלונה ורומא מעיבות לעתים על אתונה, וזו לפעמים מגיבה בשאפתנות כה לוהטת עד שהיא כמעט הרסנית.

נפלתי קורבן לשאפתנות כזאת. אתונאי אחרי אתונאי משכו אותי לבוא אתם לחדר מעוצב זה או אחר ובו צלחות בצורות הנדסיות נועזות ועליהן מתנודדת בחוסר יציבות ערימת מזון. תהיתי היכן עשויים להתחבא תענוגות התמנון הצלוי, ומה קרה לפשטות שבלב הבישול הטוב של יוון.

בביקורי האחרון באתונה החלטתי לאכול רק דבר שיש לו שורשים יווניים קלים לזיהוי, ולא להתקרב למה שמשתייך לאסכולת הדייסה הקוסמופוליטית של בישול בינלאומי יומרני. במקום לרדוף אחר החדש, אתענג על הישן; אעדיף לבקר במסעדות ותיקות ככל האפשר - הן עמדו במבחן הזמן. גישתי היתה זולה יחסית ונראתה הולמת לתקופה של קיצוצים כלכליים במדינה מבורכת, מקוללת, זנוחה. הגישה הזאת הניבה ארוחות מצוינות.

מרגרו

אני זוכר את הרגע שהתאהבתי במסעדת "מרגרו". חמש דקות אחרי שהתיישבתי על שולחן ערוך בדלילות, מכוסה רק בנייר דק, ראיתי אשה מבוגרת מרימה אל פיה דג בורי אדום שלם, כ-20 ס"מ אורכו, ואוכלת אותו כאילו היה קלח תירס. זו תאווה כלבבי.

ב"מרגרו" אוכלים בורי, כי זה מה שכולם עושים וזה כמעט כל מה שיש בה. בתפריט המחובר לשולחן בחבל מוזכרים כמה דגים אחרים, אבל אחד המלצרים אמר לי ולבת לווייתי שהאפשרויות הערב מסתכמות בבורי, שרימפס או לנגוסטין. זה הכל. ביקשנו פלאטה שכוללת הכל, וביקשנו סלט יווני, למען הגיוון והסיבים התזונתיים. הוגש לנו סלט יווני עם קובייה גדולה של גבינת פטה מלוחה ושמן זית כהה, והוא היה טעים אך לא מדהים.

אבל השרימפס, הלנגוסטין ובמיוחד הבורי היו פנטסטיים. הטיפול היחיד שהם מקבלים במסעם מהמזווה אל השולחן הוא קימוח והמלחה ואחר כך טיגון בשמן חם מאוד. הם מגיחים ממנו פריכים, כמעין צ'יפס ימיים. הם מוגשים שלמים, ואף שאכלנו בידיים חתיכות מהרכיכות, הקפדנו על שימוש בסכו"ם באכילת הבורי. אחר כך אכלנו חלבה, שהוגש במרקם ובטעם של בצק עוגיות. החלבה היתה נהדרת - וגם הקינוח היחיד שהוצע.

יש פיוטיות גולמית בטברנה הזאת. היא שוכנת ברחוב אקראי בעיר הנמל פיראוס. כיסויי השולחן הדקיקים מהודקים למקומם. היין הלבן - סוג גנרי אחד בלבד - מוגש בקנקני מתכת. ואין שמץ של עיצוב במרפסת הקדמית המחופה והגדולה, שעליה האורחים אוכלים. בהתרוממות רוח הם מפטפטים ולועסים, בריזה נעימה נושבת לכיוון המטבח, וצלחת אחר צלחת של בורי אדום נשלחת ממנו. זה כמעט כל הסיפור, ולא צריך יותר מזה.

126 Margaro, Hatzikyriakou. מחיר ארוחה לשניים, כולל יין, כ-45 יורו.

דוריס

כשם שב"מרגרו" איש לא יוותר על הבורי, כך ב"דוריס" איש אינו מחמיץ את הלוקומדס, שהם מבחינה טכנית דונטס, אבל עולות עליהן פי כמה ופשע לכרוך אותן במשפט אחד. הן קוראות תיגר על כוח הכבידה הקולינרי בפריכותן האוורירית והבלתי אפשרית - ואולי זו אווריריות פריכה להדהים.

כדי להגיע ל"דוריס" נכנסים לשכונה מרכזית צפופה באתונה, שרחובותיה צרים ומתפתלים. האוירה פונקציונלית וחגיגית כאחד: מין בית קפה בחזית, חדר אוכל גדול מאחוריו, גינה בצד, תקרות גבוהות, קירות בצהוב ובוורוד. התפריט משורבט ביוונית על לוח עצום ממדים, אבל לא צריך לדעת את השפה כי רוב המאכלים מוצגים במחבתות וכלים גדולים - מערך של הקלאסיקות העתיקות ביותר. מוסקה, סגונאקי, עגבניות ממולאות: הכל כאן.

והרוב עשוי היטב. אני ממליץ לוותר על מאכלי הפסטה היוונית (הם יבשים) אבל לא להחמיץ את הפלפלים הירוקים הצלויים הממולאים גבינה, הם מעולים. המקום נסגר ב-18:30 והזמן העמוס ביותר שלו הוא הצהריים, אז פוקדים אותו אנשי עסקים. הסופגניות היווניות מוגשות מעוטרות במעט אבקת סוכר, בקצת יותר קינמון ובנטיפי דבש, שנקווים מתחתיהן באטיות לשלוליות סמיכות.

30 Doris, Praxitelous. מחיר ארוחה לשניים, ללא יין, 40 יורו.

קרוויטיס

ב"קרוויטיס", מקום מרדני בחספוס שלו במרכז אתונה, קיבלתי את הצזיקי הסמיך והשומי ביותר שאכלתי אי פעם, בלוויית הרצאה על כך שאין צורך להוסיף כמעט דבר פרט לשום, יוגורט, מלפפון ושמן זית.

המסעדה ידועה בבשרים צלויים - כבש, חזיר ובקר - שבמקרים רבים האורחים מזמינים ומשלמים תמורתם לפי הקילוגרם, לאכילה בסגנון משפחתי. קיבלנו בערך קילו וחצי כבש לארבעתנו, כלומר ערימה של פיסות זעירות. הבשר הגיע לשולחן חרוך מעט מבחוץ. יחד אתו קיבלנו צזיקי ותפוחי אדמה מטוגנים, והטוב מכל - כדורי הבשר המטוגנים והאהובים של המסעדה, העשויים מבשר בקר, פירורי לחם, בצל, נענע, שום ואורגנו.

סיימנו את הארוחה בחלבה, אבל היא היתה פחות טעימה מב"מרגרו" ובמרקם של פלאן. הקינוח הנוסף, שילוב של יוגורט חמצמץ עם חבושים מסוכרים, היה מעולה. "קרוויטיס" הוא חוויה ייחודית. אנשים באים בחבורות ומתכנסים סביב שולחנות ארוכים. נגן גיטרה משוטט בין השולחנות ופורט על מיתריו. לאורך אחד הקירות ניצבות חביות יין עתיקות וענקיות מעץ. ואם הזכרנו יין, היין הוגש לנו במעין כדים, והיה חומר אלמנטרי וחסר ייחוד, שנועד בעיקר להקל את העיכול ולסייע בבליעת האוכל השופע.

35 Karavitis, Arktinou. מחיר ארוחה לשניים, עם יין, 55 יורו.

ואסילנאס

למי שמעוניין בתפריט יינות של ממש, באווירה מעודנת יותר ובשירות מהוקצע יותר, אין כמו "ואסילנאס" שבפיראוס, שפועלת יותר מ-50 שנה ועברה שיפוץ יפה אך לא ראוותני לפני כחמש שנים. שולחנות עץ כהים ובוהקים ניצבים על רצפות עץ בהירות;

הקירות בצבע טיט אלגנטי ומרגיע. והאוכל, שילוב של מנות סטנדרטיות ישירות וגרסאות חדשות, מוגש על צלחות בצורות אקראיות.

אבל אל חשש: זו עדיין טריטוריה יוונית מסורתית ברורה, והמטבח מקדיש תשומת לב למרכיבים איכותיים לא פחות משהוא מפליא ללהטט בתחבולות. המנה הטובה ביותר שאכלתי שם היתה תמנון צלוי, שנחתך דק כמו קרפצ'ו ופרט לכך לא טופל כלל.

הזמנו בקבוק יין Greek לבן 2008 מזן רודיטיס. מעט התיישנות העניקה לו עומק מבורך. התפעלנו מגרסת המוס של המסעדה לטרמוסלטה, ממרח מוקצף של ביצי דגים, שהיה מלוח באופן שערורייתי. מרשימים לא פחות היו מחית של גרגרי פול וחומוס ושוק טלה דשן כהלכה ושמן. "ואסילנאס" אינה מעונבת מכדי שתזרוק לכם חתיכת בשר גדולה.

72 Vassilenas, Aitolikou. מחיר ארוחה לשניים, עם יין, 90 יורו.

ולאסיס

השילוב בין המחוספס למעודן ב"ולאסיס" מזכיר לי את האיזון המצודד של "ואסילנאס". העיצוב המרומז גם הוא עכשווי משהו, וגם ב"ולאסיס" יש אווירה מרגיעה דומה. אף שהיא שוכנת באזור הומה באתונה, היא מסתתרת מאחורי חומה של צמחייה שיוצרת תחושה של מקום מבודד.

בערב ביקורנו הגישו לנו יותר מתריסר צלחות קטנות לבחור מתוכן, ומעט פחות מנות עיקריות. רוב המזטים מובאים על מגש ענקי, להתרשמות חזותית. היו שם כרוב ממולא, חמוץ ואלוהי עם רוטב בשמל; מעין זוקיני קצוצים ומטוגנים, ללא ציפוי בפירורי לחם, שהזכירו במרקמם העשיר פטריות מוקפצות; בריכה של יוגורט מחלב כבשים מתוק ובמרכזה רוטב עגבניות כמין קטשופ דליל וחריף; ומשהו שהמלצר שלנו כינה "גבינה חריפה", והיה מעין פטה שמנתית ובה פלפלים ירוקים חריפים מבושלים. זו היתה מנה שלא מהעולם הזה.

טרפנו את המזטים בכזאת שמחה שלא הצלחנו לגייס עוד התלהבות למנות הראשונות, שהצדיקו לפחות מעט התלהבות. בשרו של דג פרידה אדום צלוי בפשטות היה רך; עוף בתנור מילא את מחויבויותיו הפרוזאיות.

כשהגיע הזמן לקינוח חרגה "ולאסיס" מהגבולות הלאומיים והגישה לנו פנה קוטה המזכירה את איטליה ועוגת גבינה נטולת שייכות מסוימת אבל מתאימה לכל מקום. סלחתי על החריגה. זו היתה המערכה האחרונה של הארוחה הסופית שלנו, ובאנו על סיפוקנו ביוון.

15 Vlassis, Maiandrou. מחיר ארוחה לשניים, כולל יין, 85 יורו.



מסעדת מרגרו בפיראוס. פיוטיות גולמית



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו