בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

24 שעות בחולות ניצנה

יום פרחוני שתחילתו ברוטב עגבניות וסופו בזיכרון ענוג של רגל פיל צלויה

תגובות
תל ניצנה
אליהו הרשקוביץ

אפילו זקני הנגב לא זוכרים פריחה כמו זו המשתוללת בשבועות האחרונים בחולות שבטה וניצנה. משני צדדיו של הכביש הריק המוביל למעבר הגבול משתרעים מרבדים סגולים של מנטור, שטיחים צהובים של סביון הנגב וכרים רכים של צמחייה ירוקה. אבל סיפורו של הטיול הזה הוא בעיקר סיפורה של החקלאות המדברית. השטחים החקלאיים הירוקים והחממות הגדולות הם לא מראה מובן מאליו באזור שיורדים בו בממוצע 50-100 מ"מ גשם בשנה. במאות הראשונות לספירה גידלו כאן צאצאי הנבטים כרמי זיתים וענבים בעזרת שימוש במי הגשמים ושיטפונות שניגרו על אדמת הלס, דרך מערכת מורכבת של טרסות, סכרים קטנים ותעלות ניקוז. היום מושקים השטחים החקלאיים ממאגרים תת-קרקעיים עמוקים של מים מליחים - מים מאובנים בני מיליוני שנה שנלכדו בשכבות שבעומק של קילומטר וחצי מתחת לפני האדמה.

מכיוון שתנועת התיירות באזור הזה עדיין דלילה, כדאי להתקשר ולתאם מראש ביקור באתרים. בחול המועד פסח מתקיים באזור פסטיבל ימי גורמה ויין, ומרבית האתרים פתוחים לקהל הרחב.

נא לא לאכול חוברות

פיטר לנד סימונדס, בן המאה ה-19, היה כנראה הראשון שחיבר מחקר רציני על סוגי מאכלים מרחבי העולם. סימונדס, שהיה שותף גם לכתיבת קלאסיקות טרחניות כמו "אנציקלופדיית החקלאים" ו"המוצרים המסחריים של ממלכת הירקות", פירסם ב-1859 את הספר בעל הכותרת המרשימה: "המוזרויות של מזון: או, המעדנים והמטעמים של עמים שונים שמקורם בממלכת החי". הציבור לא נהר לחנויות בהמוניו, והחמיץ שילוב בריטי בלתי אפשרי בין למדנות יבשה, מידה בריאה של הומור דק וחוש לפרטים הקטנים.

הספרון הקולוניאליסטי המענג הזה מחולק לקטגוריות מפורטות: זוחלים, יונקים ימיים, ציפורים, עופות ביצה וכן הלאה. בפרק המוקדש להולכים על ארבע אפשר למצוא דו"ח יצוא של עכברושים כבושים במלח מהודו לסין, וומביטים מטוגנים באוסטרליה ואנקדוטה חיננית על משתה בשר כלבים בקנדה. הפרק חיות עבות עור נפתח בתיאור דקדקני של המתכון המושלם לרגלי פיל צלויות (הסוד הוא בחיתוך נכון של בשר הרגל או החדק, ושני גברים אפריקאים אתלטים חזקים שיוכלו להפוך את השיפוד הענק כדי שייצלה היטב מכל צדדיו).

מעשיות עגבים

העגבנייה, היום מלכת המטבח הים התיכוני, לא זכתה לקבלת פנים חמה כשהגיעה במאה ה-15 מדרום אמריקה לאירופה, ונתפסה כפרי זנותי, מגיר מיצי תשוקה. הפרי האסור של גן העדן. Pomma amoris, תפוח האהבה. ההתאמה המושלמת שלה לרטבים, יתרון מובן מאליו במטבח המודרני, לא הלמה את הסגפנות הנוצרית. "האדם, מטבעו, אינו אוכל רטבים", הכריז בפסקנות קלמנט הקדוש מאלכסנדריה כבר במאה השלישית לספירה. גם כשיחיאל פינס, נציג של חובבי ציון בארץ, קרא לה עגבנייה, מהשורש ע.ג.ב, זכה השם לחרפות. ברנר הכריז בפסקנות שהוא בשום פנים ואופן אינו עגבן. אליעזר בן יהודה הסכים לאכול רק בדורות, על שם הבנדורה הערבית. היה גם מי שהציע סומקניה. לא עזר להם.

ronit.vered@gmail.com



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו