בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יצירת מופת על הצלחת

מברויגל ועד מולייר, מפוצ'יני ועד בטהובן. שפים ואנשי קולינריה מגלים אילו יצירות מכל תחומי האמנות השפיעו על עבודתם

4תגובות

זאב דוניה, יינן וקולנוען

אילן יוחסין

"הסרט 'האיש שנטע עצים' ('The Man Who Planted Trees') הוא פנינה של האנימטור הקנדי פרדריק בק, לפי סיפורו של ז'אן ג'יונו הצרפתי. לדעתי זה אחד הסרטים היפים ביותר שנוצרו", אומר זאב דוניה. "על פניו אין קשר בין העלילה בו ליין או לקולינריה, אך אני מוצא בו קשר מורכב ואסוציאטיבי לייננות".

איפה אתה מוצא את הקשר?

"יין מתחיל בכרם. העבודה בכרם היא סוג מיוחד של חקלאות, שמלווה בהרבה רגש, ולכן שונה לחלוטין מגידול תפוחי אדמה. כורם מגדל ענבים אבל הוא בעצם מגדל יין. בסרט נטיעת שתיל של עץ מוצגת כמעשה מורכב וגדול וזה ההקשר שמצאתי. הרי עולם היין לא מתחיל ונגמר בכוס משקה אלכוהולי המופק מענבים. זהו עולם מופלא ומורכב, המעניק לנו יותר מעונג חושני רב. יש לו פוטנציאל לרומם אותנו לספירות אחרות, מנותקות מהמציאות, כמו שמוסיקה, ציור, סקס ונופים מהממים עושים". *

רפרם חדד, אמן ומתאם תנועת "סלואו פוד" בישראל

חומוס מצבע שמן

"אלי פטל יצר סדרה של צלחות חומוס", מתאר רפרם חדד. "הוא לקח קעריות של אולם חתונה, עם פס זהב סביבן, זרק עליה 'שליכטה' של צבע שמן בצבע ובמרקם של חומוס, ייבש אותן במשך כשנה ואז הציג אותן בתערוכות. בין השאר יצר יציקה עם כף ווריאציות על חומוס.

כפרי ניר

"היצירה שתלויה אצלי בסלון נראית כמו חומוס עם פפריקה. היא שווה הרבה כסף, אבל פטל נתן לי אותה במתנה כי נורא ביקשתי. זאת עבודה מדהימה שקל להבין, במובן מסוים, כמראה של הישראליות. חומוס הוא לטעמי מצג שווא של השאלה המקומית. תליית צלחת חומוס על הקיר מעלה את השאלות הבסיסיות - מהי אמנות? מהו תפקידה?".

עכשיו אתה כל הזמן רוצה לאכול חומוס?

"אולי קצת, כי זה נראה ממש כמו חומוס ותלוי לי על הקיר". *

רפי אדר, הבעלים של מסעדת "פרונטו" בתל אביב

קמפרי במקום גלידה

"'Gelato Al Limon' של פאולו קונטה הוא שיר מלא אהבה - והרי אהבה ואוכל הם הנושאים החשובים ביותר", אומר רפי אדר. "הפונקציה של גלידת הלימון בשיר הזה היא של הסוטול בין רגעי האהבה. לקח לי עשר שנים להפיק אלבום שבו אני מבצע את השירים של קונטה בעברית. קראתי לו 'מזייף כמו כולם'. לשיר הנהדר הזה חיברתי גרסה עברית בעזרת דני אמיר, 'קמפרי עם לימון'".

אבל gelato זו גלידה, לא קמפרי.

"מכיוון שהשיר מלפני 30 שנה וכיום אף אחד לא מתלהב מגלידה בטעם לימון, החלפתי אותה בקמפרי. אבל כל השאר, מילות האהבה, החזיקו מעמד ותורגמו במדויק. קונטה היה מרוצה מהתרגום שלי, וזה מאוד ריגש אותי כי קונטה מעולם לא אישר לאף אחד אחר לבצע את הטקסטים שלו בשפה אחרת מאיטלקית, אפילו לא לדייוויד בואי".

איך הצלחת?

"אחרי שהוא שמע סקיצות מוסיקליות של ההקלטות שלי, קיבלתי או-קיי והוא הזמין אותי להופעה שלו בברגמו. התרגשתי מאוד לפגוש אותו, אך הוא ביקש להציב תנאי להוצאת האלבום. הלב שלי נפל לתחתונים כשהוא אמר את זה. בסופו של דבר התנאי היחיד שלו היה שבחוברת האלבום יופיעו גם המלים המקוריות שלו, באיטלקית. הסכמתי". *

דניאל זך, שף "כרמלה בנחלה" בתל אביב וגרפיקאי

קרם ברולה על אלונקה

כפרי ניר

"אם לא הייתי שף, הייתי אמן", אומר דניאל זך. כשלמדתי גרפיקה בתיכון היה שיעור על תולדות האמנות, שבו הקרינו שקופיות. זה היה השיעור היחיד שהעבירו לנו בחושך - מה שמאוד עזר לי בלימודים, כי באור הייתי תלמיד גרוע. אחד הציורים שהכי מצאו חן בעיני באותם שיעורים חשוכים היה 'חתונה כפרית' של פיטר ברויגל. בזמנו לא חשבתי שאהיה אי פעם שף, אבל הערכתי את הציור היפה".

מה אהבת בו?

"זאת יצירה שמחה, עם אוירת פסטיבל וקומפוזיציה מוכרת. המוני אנשים שותים, אוכלים ונהנים. בחזית היצירה שני אנשים המגישים מעין קרם ברולה על אלונקת עץ".

היית רוצה לבשל באירוע כזה?

"למה כל הזמן לבשל? הייתי רוצה לאכול בארוחה כזאת, כשמישהו מנגן לידי ומישהו אחר מגיש אוכל על מריצה, רעיון גדול להגיש ככה מנות!"

זאת יצירה קצת קיטשית, לא?

"מאוד. היא באותה קטגוריה עם 'הילד הבוכה', אבל לדעתי, שתיהן מדהימות. לראות ציור כזה בגיל 17 - זה כמו אהבה ראשונה, שבה אתה עדיין לא יודע מה אתה עושה".

למה אתה לא מצייר?

"בהתחלה הצלחתי לשלב בין אמנות לבישול. כשהייתי בן 24 גרתי בדירת רווקים ליד הים בתל אביב, ואחרי העבודה במטבח של שף מקומי ידוע, הייתי חוזר הביתה ומצייר על דיקטים ענקיים בצבעי שמן. בשלב מסוים רציתי לעזוב את המסעדה והחלטתי להעניק לשף ציור שעבדתי עליו לילות ארוכים. הוא אפילו לא פתח את הציור שכל כך אהבתי. במקום זה הוא הסתכל לי בעיניים ואמר לי שאני צריך לבחור: או להיות שף או לצייר, אי אפשר לשלב ביניהם. באותו יום הפסקתי לצייר. חשבתי שאם הוא כזה שף מוצלח, נראה שהוא מבין משהו שאני לא מבין. בגדול הוא די צדק - האוכל דורש טוטאליות". *

בן עמי ברתיני-שביט, שף קונדיטור ברשת "בן עמי"

עושר או אהבה?

דניאל צ'צ'יק

"התחתנתי עם אורית, בתו של גארי ברטיני, ובזכותה נחשפתי למוסיקה קלאסית ולאופרה", אומר בן עמי ברתיני-שביט. הפקה שזכורה לי במיוחד היא 'מנון לסקו' של פוצ'יני שראינו בבית האופרה של פאריס לפני תשע שנים. זהו סיפורה של מנון, שאוהבת בחור צעיר אך חיה עם רוזן מבוגר שמספק את צרכיה הכלכליים. סצינה של סעודה ממחישה את הפער בין העושר לאהבה: מלצרים מגישים בשפע ממיטב המזון התקופתי - ירקות, בשר וקינוחים מופלאים.

"למראה הסצינה הזאת הרגשתי אושר. אני התחלתי כחקלאי, עבדתי עם פרות ותרנגולי הודו. בגיל 33 החלטתי להחליף מקצוע. הלכתי אחרי האהבה לאשה ולמקצוע. לדעתי, קונדיטוריה היא סוג של אמנות. כמו אופרה, עוגות אפשר להציג בכמה דרכים ולתת להן כמה פרשנויות". *

פלורנס בלוך, מבעלי מסעדת "ושתי" ביפו ושחקנית

פולקע על הבמה

"בתיאטרון אוכל מסמל לעתים קרובות בורגנות שבעה ובזבוז", אומרת פלורנס בלוך. "באחת הסצינות ב'הקמצן' של מולייר, בנו של הרפגון מתנקם באביו על שהוא מעוניין להתחתן עם אהובת לבו במקומו. הוא מארגן לו משתה תענוגות חגיגי עם אוכל בשפע - מרקים, עופות, פירות. הרפגון כל כך קמצן שאפילו בחגיגת החתונה שלו לא רצה להשקיע.

"אני משתתפת בהפקה 'הקמצן' של מיקי גורביץ' בתיאטרון החאן, אבל שם האוכל המוגש אינו אמיתי. בהצגה אחרת בחאן, 'מלחמה על הבית', אני דווקא אוכלת על הבמה".

מה בתפריט?

"פולקע. מזה אני דווקא נהנית, כי אני תמיד רעבה כשאני משחקת. אני לא רק אוכלת אותו באמת - אני גם מדברת בפה מלא. הוא די מגעיל, אבל אין לי בעיה עם זה. לדעתי, אני אחת מהשחקניות היחידות בתיאטרון הישראלי שאוהבות לאכול לפני ההצגה, עדיף סטייק וכוס יין". *

סלמן אמיל

זאב טנא, זמר, מהנדס מזון, והבעלים של רשת הנקניקיות "פרנק"

כשאף אחד לא מסתכל

דניאל צ'צ'יק

"אני ממש אוהב את השיר 'junk Food Junkie' של לארי גרוס, זמר פולק אמריקאי שהוציא כמה אלבומים, אבל זה הלהיט היחיד שלו", אומר זאב טנא. "השיר עוסק בגבר שאוכל ביום מזון בריאות אורגני, מיקרוביוטי, לא נוגע בסוכר לבן - ואז מגיע הלילה. הוא מסתכל סביב, מוודא שאין אף אחד, אומר 'אללה הוא אכבר' ומחסל את כל הג'אנק פוד בבית: פרינגלס, טווינקיס, דוקטור פפר ומה לא.

"רגע אחרי שהאחים וורנר החתימו אותו, הם נכנסו לפאניקה שמא החברות המושמצות בשיר יתבעו אותם, אבל זה לא קרה, לצערו - הוא רצה שיתבעו אותו, כדי שהשיר יזכה לחשיפה נוספת. בהמשך היתה תוכנית בארצות הברית באותו שם וביצוע נוסף לשיר הופיע במערכון בתוכנית הטלויזיה של האחים ג'קסון".

אתה מזדהה?

"לגמרי. הייתי רוצה להקליט בקרוב גרסה לשיר. הרי גם אני משתדל לאכול בצורה בריאה במשך היום, אבל כשאף אחד לא מסתכל אני טורף צ'יפס ושוקולד שאני מסתיר במגירות סודיות. גם אני ג'אנק פוד ג'אנקי". *

ליבק אלכס

גיל חובב, מנחה תוכניות בישול וסופר

אהבה בשכבות

"הספרות מלאה סיפורים שבהם אוכל משחק תפקיד מכריע, מניע עלילות. יש אין-ספור דוגמאות. אבל אותי תמיד סיקרנה 'עוגת הרבדים' שאן שרלי כמהה אליה במשך כל כרכי 'האסופית'", אומר גיל חובב. "כנער שאלתי את עצמי, מה זה עוגת רבדים? בדיעבד הבנתי שזו עוגת שכבות פשוטה. בתחילה שיערתי שזו עוגת שוקולד עם קרם, אך התברר לי שזו היתה עוגת וניל לבנה, עם מקפא אדום בשכבות.

"זה אמנם לא העניין המרכזי בסדרת הספרים הזאת, אבל אין ספק שהעוגה ושמלה עם שרוולים תפוחים הם שני הדברים שאן הכי כמהה אליהם. בתקופה ההיא היה מושחת להתהדר בבגדים יפים או לאכול מאכלים עשירים, לכן היא טעמה את העוגה הזאת ברגעים נדירים. כנער זה הצית את דמיוני - מהו הטעם המופלא הזה? אך עד היום עדיין לא שיחזרתי אותו". *

תומר ניב, מוסיקאי ושף "המטבח של רמה" בנטף

לטעום צלילים

סלמן אמיל

"לפני שנהייתי שף, הייתי מוסיקאי מקצועי - ניגנתי על קונטרה בס", אומר תומר ניב מ"המטבח של רמה" בנטף. "לאחר שנים של עבודה במטבחי מסעדות בחו"ל שקיבלו כוכבי מישלן, החלטתי לאחד בין מוסיקה לאוכל.

"השלב הראשון היה לשלב בין קונצרט לסעודה במסגרת אירועי 'פיאנו בנטף' - ארוחה מותאמת ליצירה. קיבלתי מהפסנתרנית רויטל חכמוב רפרטואר קלאסי של קונצרט עם רביעיית הפסנתר הישראלי: יצירות של בטהובן ושופן. שמעתי את המוסיקה וניסיתי לשחזר את הרגש שעלה בי בבישול.

"המטרה הסופית היא להצליח לייצר קשר חושי בין האוכל שלי לבין סאונד. לייצר תפריט טעימות מוסיקלי, שבו כל סאונד או שיר יתאים למנה, ממש כפי שמתאימים יינות למנות מסוימות. כיצירת אמנות, אוכל מערב חוויה חושית גדולה. מול ציור פועל רק חוש הראייה ובמוסיקה - רק חוש השמיעה. אוכל טועמים, ממששים, מריחים, אבל חוש השמיעה מוזנח".

איך מתרגמים יצירה מוסיקלית למנה?

"בשלוש היצירות שניגנו היו מוטיבים מרכזיים: הספרות שלוש ושבע. ניסיתי לייצר קשר של חזות וטעם לפי מספרים. לדוגמה, מרק הארטישוק הירושלמי עם הבריוש והכמהין שילב בין שלושה טעמים".

אתה מצליח לשלב בין נגינה לבישול?

"כן. אני עדיין לומד מוסיקה ומתרגל". *



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו