טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

רחל טלשיר והבעלים של יועזר בר יין במפגש קצוות

שאול אברון מעדיף שניצל צוואר חזירה ואטריות 40 חלמונים. טלשיר מתמחה בהכנת שייק פירות עם עלים. באופן מפתיע, זה לא נגמר בכישלון חרוץ

תגובות

הפגישה הראשונה עם שאול אברון, מסעדן ותיק, התקיימה בשעת צהריים במסעדת "יועזר בר יין" שבבעלותו. בחוץ שמש שבין שני ימים חורפיים אבל ביועזר עומדת אפלולית נצחית, כנסייתית, אפילו מחתרתית. אני מביאה לו את ספרי החדש "השיטה הסודית" והוא מציג בפני את התפריט של "יועזר" (כיכר השעון ביפו). הוא מגיש לי יין לבן צונן (שאבלי) ולצדו מים מוגזים (פרייה). אני מגישה לו רסק ירוק (עלים, פירות ואגוזים). החוזה נחתם עוד לפני שנאמרה מלה: שאול מקווה שאהנה מהאוכל של יועזר ואמליץ עליו, אני מקווה שיאמץ את השיטה הסודית ויפיק ממנה תועלת.

יועזר

שלושה דפים מודפסים כולל תפריט "יועזר": תפריט ערב, עסקית צהריים ובראנץ' של סופשבוע. חלק הארי של התפריטים מוקדש למאכלים מן החי שנחשבים לקלאסיקות של המקום. שאול אומר שבניגוד לסטיגמה שדבקה בו יש ל"יועזר" מה להציע לצמחונים ומפנה את תשומת לבי לסלט עלים ירוקים. זאת ועוד: בימים אלה ממש עובדים על תפריט חדש שיכלול יותר ירקות ויהיה יותר ידידותי לצמחונים. בעיקר מפני ששאול מזהה דרישה גדולה מצד הקהל.

קשה לשים אצבע על המקום שבו "יועזר" נגמר ומתחיל שאול. שאול, כמו "יועזר" שלו, אוהב מאוד אלכוהול, חמאה ובשרים. מעט מאוד ירקות. עוד פחות מזה פירות. שומר אפוי הוא דווקא מחבב. הכי לא טעים לו זה מלפפון חי. "הטעם שלו", הוא אומר, "שתלטן. אצל היפאנים שמים מלפפון ליד הסשימי וזה ממש הורס לי את הטעם של הדג".

עשו לנו לייק ותוכלו לקבל את מיטב כתבות גלריה ישירות אליכם

השיטה הסודית

100 כללים יש ב"השיטה הסודית", 15 מתכונים פשוטים, חמש שיטות, 20 טיפים למתחילים ואינדקס. ארבעת הפרקים הראשונים מציגים בפירוט שיטות שונות לאכילה בריאה: שיטת קינגסטון, השיטה הטבעונאית, צום סוכר והשיטה המצפונית. כל אחת מהשיטות האלה ניסתה בתורה להתמודד עם האתגרים שבפניהם ניצב מי שרוצה לחיות בתרבות המערב, ליהנות ממנה, וגם לשמור על היקר מכל: בריאות, שמחה ומשמעות.

הפרק החמישי מוקדש לשיטה הסודית, השיטה שלי, השיטה שכל אחד תופר לעצמו. היא מתבססת על העיקרון שאין שיטה אחת שמתאימה לכולם ואין בעצם שיטה שמתאימה לשני אנשים. עד כדי כך. השיטה הסודית כוללת בתוכה מרכיבים מן השיטות הקודמות אבל, כאמור, נגזרת באופן אישי לפי המידות הפרטיות של כל קורא וקוראת. איך? זה כמובן החלק הסודי.

שאול, תוך שהוא מביע ספקנות בנוגע ליכולתו ולרצונו להתאים לעצמו שיטה סודית, מספר לי שהוא לא אוהב ללכת ברגל אבל כן מתעמל בבריכה. לפני שנים רבות, בגלל אילוץ בריאותי, חדל לעשן. במהלך השנים אימץ כמה פעמים את דיאטת אטקינס ובכל פעם הפחית כמה עשרות קילוגרמים וחוזר חלילה. בעבר נהנה לבשל אבל בשנים האחרונות זה עבר לו והוא מסתפק במה שהוא קורא "בישול פסיבי" או, במלים פשוטות, דיבורים על בישול. "קיבלתי החלטה להפסיק לבשל", הוא מסכם את הנושא, "ואני עומד בה: עד כדי כך שאין לי גז בבית".

הפתעה

בפתח הפגישה השנייה, לפני שהיא מתחילה, שאול אמר לי שהוא מופתע מ"השיטה הסודית". מופתע מאוד. כגודל ההפתעה שלו גם גודל העדינות והמתינות שבהן הוא מנסח את התרשמותו.

"ההתייחסות שלך לאוכל", אלה מלותיו, "כאל תהליך בריאותי מפתיעה אותי. עד שקיבלתי ממך את הספר הזה לא הכרתי גישה שלא מתייחסת לאוכל קודם כל כאל מקור של הנאה וטעמים. מפתיעה אותי הגישה הזאת שלך שמפרקת, וכל כך ביסודיות, את האוכל להשפעותיו על הגוף מבחינה בריאותית. מפתיעה אותי החשיבות והמשמעות שאת מייחסת לממד הבריאותי. כן, נכון, באחד הכללים את כן כותבת שחשוב לך שיהיה טעים אבל זה בשום אופן לא הדבר הראשון. אצלך הטעם בא אחרי ההשפעות הבריאותיות. אצלי לפני הכל בא הטעם וכמובן שזה בסדר אם האוכל גם בריא. אבל אני בשום פנים לא בא להבריא מישהו או את עצמי באמצעות האוכל. אוכל זה לא מרפאה."

אני, אם להתנסח בעדינות ובמתינות שמאפיינות את בן שיחי, מופתעת מן המופתעות שלו.

השאבלי והרסק

כאמור קדמה לפגישה השנייה ולהפתעה שהונחה לפתחה, הפגישה הראשונה, שבה חלקנו שאבלי ורסק. במובנים רבים גילמו השאבלי והרסק את מה שיקרה בפגישה השנייה והשלישית. שאול טעם מן הרסק ושאל אם לא אכפת לי שימליח אותו. אני טעמתי מן השאבלי ושאלתי אם לא אכפת לו שאוסיף פרייה. מן הרסק שאול אכל כזית. חברתי הטובה, דפנה גולן, וגם המלצרית, מיכל גודפרי, אכלו אותו ונהנו. מן היין שתיתי מלוא כמה גביעים מהול בהרבה פרייה. עצם האחיזה בגביע, גם ההתעסקות במזיגת הפרייה, הקלו עלי את מבוכת הפגישה הראשונה וכל מה שנלווה אליה. רק כשקמתי על רגלי כדי להיפרד, נוכחתי עד כמה הפרזתי בשתייה. נתליתי על צווארה של חברתי הנאמנה ויחד התנודדנו אל העולם שבחוץ.

לפי כלל 84 ב"השיטה הסודית" אפשר וגם טבעי לחרוג מדי פעם מן הכללים. לא קרה כלום. בארבע מלים: הכל באיפוק - גם האיפוק. שני הקילומטרים שמפרידים בין "יועזר" לבין ביתי שבנוה צדק מעולם לא היו ארוכים יותר. בדרך יפו, קרוב לגשר שלוש, עלו בראשי הסחרחר כמה שאלות בנוגע לכלל 84, וביניהן, מה זה בדיוק מדי פעם? ומה כבר יקרה אם פעם אחת אנעל את דלת חדרי ואישן יממה או שתיים או שלוש?

מבוכה

המבוכה נשזרה בשלושת המפגשים. בנסיבות אחרות יכולנו לפטפט בלי עכבות ומתוך הסכמה נעימה על תל אביב ששנינו כל כך אוהבים, על חברים משותפים, גם על מזג האוויר. אבל אנחנו פה בגלל האוכל ובנושא הזה אנחנו הרי מסכימים שבינינו אין שום הסכמה. שאול יכול לדבר שעות על הטיפול בבשר, על ההבדלים בין שאבלי כזה לאחר, על צבעה של החמאה. אלא שעיסוק בנושאים האלה היה חושף את בורותי המשוועת ועל כן הוא נמנע מהם. אותו דבר נכון בנוגע לידע שלי בהשרייה והנבטה של קטניות, בהכנת שייקים מפירות ועלים, בסוגי עלים ירוקים וברזי רזים של אגוזים. הרי ברור שנושאים כאלה הם סם שינה בשביל בן-שיחי.

נכון שבסוג כזה של מפגשים יכול כל צד להתווכח ולהתלהם ולנסות להוכיח לצד השני כמה הוא בור ומנותק. אלא ששאול, כל הקרדיט מגיע לו, קבע טון אחר ובניגוד לסטיגמות שדבקו בקרניבורים הוא מקפיד על עדינות ומתינות לאורך כל השיחה ובלי יוצאים מן הכלל. נשמע נפלא? לא בדיוק. הרבה שתיקות ולא מעט מבוכות קטנות צמחו מתוך המפגשים ואיימו לשתק אותם.

דודו בכר

מיץ עשב חיטה

הפגישה השנייה עם שאול התקיימה לפני הצהריים בחנות הטבע "נרולי". שאול, עוד מחווה של רצון טוב והתחשבות, צו פיוס, הציע את המקום. "נרולי" בשבילו היא כמו בית מטבחיים בשבילי. כשאנחנו מגיעים לקמפ דייוויד שלנו החנות עדיין צפופה מרוב ארגזים - ברוקולי, סלרי, כוסברה, פטרוזיליה, בוקצ'וי, חסה - שטרם שובצו במקומותיהם הקבועים. אנחנו תועים בתוך הג'ונגל הירוק, מחפשים משבצת שתכיל את שנינו בנוחות ובינתיים שאול מספר לי שבעבר נהג לשתות מיץ עשב חיטה מדי יום, דבר ראשון בבוקר. ארוחתנו המשותפת השנייה מתקיימת אם כן על הספסל שמחוץ לחנות, בצל עציץ פפאיה ופליטות אגזוזים. שאול שותה מיץ עשב חיטה עם מים מוגזים ואני אוכלת גויאבה וקובו. זה טעים לי, שאול אומר ומספר שפירות הוא לא אוהב. שמש דווקא כן.

תגיד, אני שואלת אותו, אם הייתי מבטיחה לך שאם תאמץ את השיטה הסודית תהיה בתוך חודשים ספורים, לכל היותר שנה, גם רזה וגם בריא, היית הולך על זה?

"זה מאוד מפתה אבל אני לא יודע אם אוכל לעמוד בזה. אני חושש שזה היה נוטל ממני את כל חדוות החיים".

בוא נפשט את זה. נניח ש-85% מהתפריט שלך יתבססו על ירקות ופירות ובכל 15 האחוזים הנותרים אתה עושה ככל העולה על רוחך. לפחות בהתחלה. איך זה נשמע לך?

"איום ונורא. ממש נורא".

הנאה חושית

הפגישה השלישית התקיימה אף היא ב"יועזר". יחד אתנו התמקמו על השולחן הגבוה, בזווית שמחברת בינינו, גם בקבוקי השאבלי והפרייה. לצדם, תזכורת עקשנית, התנחלה "השיטה הסודית". חלק הארי של השיחה הוקדש למושג הנאה. מהי הנאה חושית? מה זה טעים? באיזו מידה טעם והנאה תלויים בהרגלים?

רבים וטובים ממני כבר תיארו את ההנאות החושיות שאופפות את הסעודה ב"יועזר". לטובת מי שישן בעשורים האחרונים אפשר לציין שהן כוללות שניצל צוואר חזירה, אטריות 40 חלמונים, חלקי פנים של עגל חלב, נקניקיות דם, קרפצ'ו בקר כוחני, צלחת חזירויות. חלק מהשמות עלולים להישמע כמו התחכמויות שלי. ממש לא. אלה הכותרות שמופיעות בתפריט שכולל גם תיאורים יותר מפורטים. המלים האלה מרחפות על השיחה ואופפות אותה מפני שהן, המלים שנבחרו, הרבה יותר מהנתחים עצמם וגם מהטעמים, מבהירות עד כמה עמוקה וטובענית התהום שפעורה בין שאול לביני.

התהום הזאת מעמיקה עוד יותר בגלל העדינות והמתינות ששאול מגלה כלפי. איך אני אגיד למארח המקסים שלי, ועוד כשראשי סחרחר מהשאבלי המשובח שהוא מוזג לי בנדיבות, שאני בכלל לא מבינה איך אפשר לראות את המלים האלה ולדבר על הנאה. בשלב הזה, בעיקר בגלל השאבלי שתוך שנייה, אולי זה אפקט הפעם השנייה באותו שבוע, משקשק לי את המוח לגמרי, אני ממש בטוחה שאני מסוגלת ללכת עם שאול עד הסוף. אני ממש בטוחה שאם שאול יבטיח לאמץ את השיטה הסודית ולהוריד באמצעותה 30 קילו בתוך שלושה חודשים, אני בתמורה אסכים לאכול שניצל צוואר חזירה. טוב, לא צריך להגזים. אני אהיה מוכנה לאכול ירך חזיר כבושה אבל בתנאי שיקשרו את עיני ויגידו לי שזה משהו אחר.

במשפט אחד: אין צמחוניות, יש רק נשים שלא שתו מספיק שאבלי. זאת כמובן פרפראזה על שורה משירו של רוני סומק: "אין, אמר האיש שישב לידי, נשים לא יפות./ יש פחות מדי וודקה".

שאול ממש מתאמץ להגיע לאיזושהי הבנה הדדית. גם אני. לא הפי אנד אבל לפחות עמק שווה. אם לא עמק אז לפחות גומה. שאול, הוא מקדים אותי, אומר ששנינו דומים בזה שאנחנו לא אוהבים מוצרים מעובדים מדי. לכן, למשל, הוא לעולם לא ישתה משקאות קלים ממותקים.

נכון מאוד, אני עונה ומוזגת לגרוני עוד קצת שאבלי, לשנינו חשובות ההנאות החושיות. ראית פעם משהו יותר יפה מפירות? תדמיין פפאיה שחותכים אותה באמצע, היא כתומה-ורודה ובאמצע יש לה המון גרעינים עגולים, לחים, שחורים. היא כל כך יפה עד שמתחשק, עוד לפני שאוכלים אותה, ללקק אותה ולהתמרח בה.

יופיו של החטא

אין לדעת מה עוד הייתי עושה עם הפפאיה, מאילו מאכלים מעובדים נוספים שאול היה מדיר את עצמו ולאילו ממדים היתה תופחת האידיליה בינינו. היה זה בן תדהר, השף של "יועזר", שהגיע להתייעצות בהולה עם שאול והנחית אותנו בחזרה על הקרקע הקשה של המציאות. אני, הוא אמר לשאול, לא כל כך מבסוט מהצוואר שהגיע. מה? שאלתי את בן למרות שאף אחד לא כיוון אלי. "הוא לא מספיק יפה. צוואר של חזירה צריך להיות משוייש ורך".

תגיד, אני חוזרת לסורי, אתה מסכים אתי שפירות הם ממש יצירות אמנות?

"זה רק מפני שאת אוהבת אותם. את מתלהבת מהם כמו שאני מתלהב מבקבוק היין שאני אוהב. הוא באמת נראה לי יותר יפה מהאחרים. שאול ואני יכולים לעמוד שעה ולהתפעל מהמראה של שדרת צלעות או של אויסטרים. אפילו המים הצלולים שמקיפים אותם מפעימים אותנו".

נו, באמת, אתה הרי לא יכול להשוות בין שדרת צלעות לבין פירות עם כל הצבעים והצורות והריחות. "נו, באמת, הרי זוגתי היא לא דוגמנית-על ובכל זאת היא נראית לי היפה בבנות תבל. ככה זה כשאוהבים. מה את לא מבינה? מה כל כך מסובך?"

"לא בהכרח", זה שאול שמצטרף לדיון, "אני אוהב ראסקס. זה הדג הכי מכוער בעולם, אני יודע שהוא מכוער ואני אוהב אותו. הפרצוף שלו ממש מגעיל אבל הבשר הכי טעים".

סבלנות

לכאורה כישלון צורב, לכאורה מפלה דו צדדית. אבל רק לכאורה, כי בשיחה טלפונית שקיימנו אחרי שלושת המפגשים שאול אמר לי שהרעיון לנסות את השיטה הסודית בכל זאת מתחיל לנקר במוחו. ואני הבטחתי לו לשוב ל"יועזר" במתכונתה החדשה, אחרי שיתאזרחו בה המנות הידידותיות לצמחונים, כדי ליהנות יחד אתו משפע של דגנים מלאים, עלים ירוקים, קטניות מושרות ומונבטות ואם לא קשה אז גם קצת פירות. למשל, קרפצ'יו פפאיה לא כוחני. ככה זה עם ההתחלות - בהתחלה הן קשות.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות