בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

למרות המשבר, המסעדות הלונדוניות משגשגות

בזמן שאנגליה מתמודדת עם מצב כלכלי קשה, מסעדות היוקרה בבירה מלאות עד אפס מקום. האם היא הופכת להיות מנהטן החדשה?

9תגובות

את המצב הכלכלי בבריטניה אפשר לתאר בפשטות: בלגן. אף על פי שמבחינה טכנית המיתון הסתיים, המדינה רק מתחילה לזחול החוצה מן הבוץ שלתוכו שקעה לאחר משבר האשראי. בחודשים האחרונים איבדו את עבודתם 1,400 בני אדם ביום; אחת מכל שבע חנויות ברחובות הראשיים בערי בריטניה עומדת ריקה; שיעור האבטלה כ‑8%. ב‑40 השנה האחרונות הביטחון הכלכלי היה בשפל שכזה שלוש פעמים בלבד.

ואף על פי כן, כל המסעדות במרכז לונדון מלאות עד אפס מקום. יתרה מכך, גל עצום של מסעדות גדולות חדשות מכה בעיר. ג'רמי קינג וכריסטופר קורבין, המסעדנים הנערצים ביותר בדורם באנגליה, פתחו את המסעדה הגדולה "The Delaunay" ברחוב אדלוויץ' בעיר.

המסעדן הרוסי ארקדי נוביקוב פתח שלוש מסעדות במתחם ענק בשכונת היוקרה מייפייר. בעליה של רשת מסעדות הסטייקים "Hawksmoor", ויל בקט ויו גוט, פתחו מסעדה ענקית בגילדהול. ריצ'רד קרינג, שבבעלותו מגוון מסעדות יוקרה מצליחות ומועדונים ("סקוט", "אנאבל", "סוהו האוס" ורבים אחרים), פתח את "34", מסעדת בשרים במייפייר. "המסעדות בלונדון נמצאות במגמת עלייה לעומת השנה שעברה, שגם היא היתה טובה יותר מהשנה שלפניה", הוא אומר. "העסקים חזקים ומורגש לחץ בהזמנות, אבל לא ברמה קיצונית", הוא אומר.

אלה לא מקומות זולים. לפי סקר של מדריך המסעדות "הרדנ'ס" ("Food Guides' Harden"), עלות ממוצעת של ארוחה לשניים בלונדון ­ שלוש מנות, יין ושירות ­ היא כ‑90 ליש"ט. זהו סכום גבוה בהרבה מכפי שאנשים במקומות אחרים באנגליה מוכנים לשלם.

בנוסף למקומות היוקרתיים שבבעלותו, קרינג הוא גם הבעלים של מסעדות ברמת מחירים בינונית מחוץ ללונדון, כולל 29 סניפים של רשת הבראסרי "?Cote". "המחירים טובים ויש תמורה הולמת לכסף, כך שהעסק מצליח ברחבי המדינה, אבל התמחור שונה", הוא אומר. "אנשים מחוץ ללונדון יוציאו 20‑25 ליש"ט על ארוחה". בנוסף לכך, אנשים מחוץ ללונדון נוטים לצאת למסעדה רק בהזדמנויות מיוחדות, כמו בילוי בסוף השבוע.

"לא היינו פותחים מקום יוקרתי מחוץ ללונדון", אומר קרינג. במסעדות היוקרתיות בבירה אפשר לבזבז בקלות יותר מ‑100 ליש"ט על ארוחה לשניים; ואם לא שמים לב למחירי המנות וחוגגים עם היין, המחיר יוכפל עד מהרה.

בועה טעימה

מי אוכל במסעדות היוקרה של לונדון? לפעמים התשובה קלה ­ באזור גרוונור סקוור, למשל, אלה כנראה עובדי קרנות הגידור מאזור מייפייר, המסתובבים בלבוש לא רשמי, כדי לבדל את עצמם מהבנקאים העובדים ברובע הסיטי, המרכז הפיננסי של העיר.

גם את התיירים קל לזהות: ירידה של 20% בערכה של הליש"ט הפכה את בריטניה למקום אטרקטיבי יותר לתיירים, ולא מעט מהמבקרים האמידים הללו מנצלים את ההזדמנות כדי לבחון מקרוב את המסעדות בלונדון.

לקוחות אחרים אינם תיירים במובן הקלאסי, אלא סוג חדש של אזרחי העולם. ניאל הווארד, מנכ"ל רשת המסעדות "הקאסן", מכנה אותם תושבים גלובליים; "אנשים שחיים בערים שונות בתקופות שונות של השנה. לונדון נמצאת במידה רבה על הרדאר שלהם". הוא עצמו שהה בעת השיחה בדובאי, לרגל פתיחת המסעדה השישית של הרשת.

לפי השקפה זו, הגאות במסעדות היוקרה קשורה לתחום אחר שפורח בעיר: נכסי נדל"ן יוקרתיים, שרוב הרוכשים שלהם הם אזרחים זרים. אשר ללקוחות אחרים, באופן משונה קשה לזהות מי הם. וזה, אומר ראסל נורמן, חלק מהעניין.

נורמן ותיק בתחום: הוא התחיל ב‑1990 בתור מלצר ב"ג'ו אלן", רשת המבורגרים מפורסמת בקובנט גארדן, התקדם, ולאחר ששימש מנהל תפעול בקבוצת "קפריס", עזב ופתח את המסעדה הראשונה שלו, "פולפו" (Polpo), בספטמבר 2009. "שנה בדיוק אחרי שליהמן ברדרס הכריזו על פשיטת רגל", הוא אומר בחיוך.

"זה היה די מטורף, אבל הייתי בטוח שנצליח". הוא צדק: כיום בבעלותו ארבע מסעדות קטנות ותוססות, כולן מעניקות תמורה ראויה לכסף ושירות מקצועי. המסעדה החמישית שלו, "מישקינ'ס", גרסה לונדונית למעדנייה יהודית ניו-יורקית, נפתחה לאחרונה בסוהו.

מרכז לונדון, לדבריו, הוא בועה, שבתוכה אנשים ממשיכים לחיות כמו בתקופת שגשוג. אשר לשאלה מי הם הלקוחות, לנורמן יש תשובה מעניינת ומפתיעה: הם תושבי לונדון. "בקרב האנשים שיוצאים למסעדות, אני לא רואה רבים שגרים מחוץ לעיר. הייתי מלצר, ברמן ומנהל בהרבה מסעדות בלונדון, ועד לא מזמן רוב הלקוחות הגיעו מחוץ לעיר. כעת הם לא. אני מניח שהם צריכים לחסוך בהוצאות. במקום זה אנחנו רואים אנשים שמגיעים מהמפסטד, נוטינג היל וריג'נטס פארק, אנשים ממרכז העיר. הם יותר אמידים, עם יותר הכנסה פנויה".

לאכול ולשכוח

חלק מהשלכות המצב הזה חיוביות. בלונדון מעולם לא היה קהל גדול שהתעניין באוכל, גם אם היה בה ציבור שהתעניין באופנה ובמקומות לוהטים. לדברי הווארד, "'הקאסן' הוא יותר מותג של סגנון חיים מאשר מסעדה. אנחנו מציעים חוויה ­ מקום להיראות בו, הנאה לכל החושים. אנשים רוצים קצת כיף".

ההסבר ולפיו אנשים רוצים ללכת למסעדות טובות כדי לברוח ממחשבות על זמנים קשים קל להבנה. כפי שנורמן אומר, "המצב עגום ואנשים צריכים לשכוח מזה. זה קצת כמו שהשפל הגדול בארצות הברית הצמיח צורות בילוי מעניינות ­ אנחנו חושבים על בתי תמחוי, אבל היו גם בתי מרזח, קברטים וקוקטיילים מגוחכים. במרכז לונדון נראה שיש התעוררות מחודשת של כיף. יציאה למסעדה טובה היא דרך בטוחה לבילוי טוב, שיאפשר לך לשכוח שהמשרה שלך לא מוגנת ושלא קיבלת העלאה כבר שלוש שנים".

הווארד, תושב אדינבורו, מוסיף: "אנשים שיוצאים רוצים לפנק את עצמם. אני רואה את זה בלונדון ואדינבורו ­ יש כאן חמש מסעדות עם כוכבי מישלן וכולן מצליחות. רמת הביניים היא המקום שבו נאבקים".

בריחה לאיכות, עלייה בסטנדרטים ואסקפיזם תורמים כולם לשגשוג בלונדון, וטוב שכך. ואולם, הבעיה בתופעה הנוכחית קשורה לגורמים שהובילו לה, ובמיוחד לגורם האפל שביסוד כל האחרים: אי שוויון, והעובדה שמאגר הלקוחות השופע במרכז לונדון מנותק ברובו מהזמנים הקשים שפוקדים את שאר הארץ.

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בבריטניה דיווחה הכי היקף הבונוסים במגזר הפיננסי בשנה שעברה היה 14 מיליארד ליש"ט. אמנם רוב המשרות במגזר זה אינן מרוכזות בלונדון, אולם רבות מאלה המעניקות תלושי שכר דמיוניים ­ דווקא כן. כמעט כל העשירים המופלגים הבינלאומיים בבריטניה קובעים את מקום מושבם העיקרי בלונדון. הכסף שהם מוציאים זורם בכלכלה המקומית, והוא חלק ממה שרואים כשמסתכלים על השגשוג במסעדות בלונדון.

כל הדברים האלה יחד גורמים לתהליך מנהטניזציה של לונדון. מנהטן היא אי ממשי ואילו לונדון היא אי מטאפורי, אבל שני המקומות חולקים מאפיינים משותפים: שניהם משמשים בסיס לתעשיית הפיננסים של ארצם. זו גם הסיבה לכך שבשניהם נמצא הריכוז הגדול ביותר בארץ של עשירים; בשניהם מחירי הנדל"ן גבוהים באופן קיצוני ומאלצים אנשים המשתכרים שכר ממוצע להתרחק מן המרכז; שני המקומות בינלאומיים וקוסמופוליטיים הרבה יותר מאשר שאר אזורי ארצם וסופגים יחס של חשדנות וטינה בשל כך.

מאנגלית: תמי קרן



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו