בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מה עומד מאחורי המקום הכי נכון בתל אביב?

שני שפים נחשבים, די-ג'יי ואיש מועדונים נתקלו בבניין יוצא דופן בשדרות רוטשילד בעיר ופתחו בו מקום מסוג אחר. התוצאה היא מסעדת "קפה אירופה"

35תגובות

לילה אחד הלך די-ג'יי שלומי זידן בעקבות שלפוחית השתן שלו. הוא חיפש מקום שקט וצדדי לרוקן אותה. עשה פנייה לא נכונה ועוד פנייה מאוד נכונה והמשיך ללכת לעבר בניין בלתי נראה, הניצב מאחורי עץ מגונן. הוא הגיע לפינה חבויה, מאחורי מכונית דודג' 74' מאובקת שחונה שם דרך קבע, עשה את שלו והבחין בעיקר בריח.

אבל כשסיים והרים את עיניו מעלה התגלה בפניו מבנה יוצא דופן, מעין בית בובות בסגנון הולנדי בן שלוש קומות צרות. המבנה היה מוזנח, מוחבא, מבויש, חרב. אולי הבית האחרון שלא ממלא את הפוטנציאל שלו ברחוב התל-אביבי שנהפך לסמל. הוא התקדם לעבר הבניין. מנהרת רוח מפתיעה שנוצרה מהחריצים הצרים בין המבנה לרחוב שמאחוריו ציננה אותו. כשנכנס לבניין גילה בו קבוצה של עובדים זרים שמתגוררים בצפיפות בלי תשתיות, חביות בירה ריקות, ערימת זבל מכל מועדוני ומסעדות האזור וגם מרפסת נהדרת עם נוף לשדרות רוטשילד.

הוא המשיך בשיטוטיו בבניין, ראה מעבר לענפי העץ השתלטן והבין שאם מעיפים את הדודג' ומאמצים את הדמיון ­ אפשר להקים בנקודה הזו את המסעדה הכי נכונה לקיץ 2012. מה היה קורה אילו דפני ליף היתה מגיעה למבנה הסודי שבדרום שדרות רוטשילד לפני זידן? היא כנראה היתה מוותרת על האוהל. ומה אם אפו של איש עסקים היה מושך אותו לריח המשכר של ההזדמנות הנדל"נית? העץ היה נכרת, הבניין היה נסגר לשיפוצים ונפתח כמבנה מגורים בן 60 קומות.

איליה מלניקוב

טוב או רע, רצוי להתמקד במה שאכן קרה. זידן חלק את ציון הדרך עם חברו דוד טור, אדריכל ואיש לילה, הבעלים של המועדונים "החתול והכלב" ו"ברקפסט קלאב" בתל אביב. שניהם החליטו שהאנשים החמודים והמקצועיים ביותר לחבור אליהם הם איתי הרגיל ובן זוגו למטבח, מעוז אלונים ("הבסטה", "המעורב" בתל אביב), שהם מעריצים לדבריהם.

הבניין ­ שבנה הלל-רוברט שלוש ב‑1933 בתור משרד אדריכלות ­ התגלה כפנוי. העבודות החלו מיד ונמשכו חצי שנה. "המקום אמנם יפה כשלעצמו, אבל היה נורא קל להרוס אותו, רצינו להיות מדויקים", אומר זידן. לאחר הניקיון הראשוני נחשפה חצר פשוטה, רחבה ונעימה, ובניין קטן ומפתיע עם חדרים עוצרי נשימה.

ואז התחילו השיפוצים: "שלא יחשבו שלא התאמצנו", מזהיר טור. "שרק הגענו, החלטנו ופתחנו את העסק. במשך חצי שנה הסתובבנו פה וחשבנו, הרגשנו את המקום ועשינו  החלטות ­- מה לשפץ ואיך, היכן להניח את ארון המשקאות. אנחנו עדיין בשלבי פיתוח גם מבחינת התפריט וגם מבחינת מה שתלוי על הקירות.

"כמעט לא נגענו בעיצוב. השתמשנו במבנה הבסיסי, השארנו את המדרגות והמעקות הישנים במקומם, וטיפלנו בתשתיות החשמל והאינסטלציה. התקנו מטבח כמובן, אבל החללים והמרפסות נשארו במצבם המקורי. הבניין הזה אפילו לא מופיע בתוכניות של העירייה. רק שלא יבואו יום אחד, יגידו 'סליחה, טעות' ויעלימו אותו מעל פני האדמה", הוא אומר בחוסר דאגה.

עסקית או רומנטית

אנשים שעברו ברחוב הזה יום-יום במשך שנים ומעולם לא שמו לב למבנה המשונה, נעצרים, ניגשים למארחת ועומדים פעורי פה. "מה זה פה? מסעדה? אפשר להתיישב?" הם מגששים. אך אם ינסו להזמין מקום בטלפון ­ יגלו שזה אתגר.

מאז שהמסעדה-בר "קפה אירופה" נפתחה, לפני כחודש, החצר מאיימת להתפקע בערבים. הוא משלב את קהל הלילה הקרחניסטי שטור מטפח, משפחות מתוחכמות, היפסטרים מבר "התדר" ואניני טעם ("פודיס") שמעבירים את השמועה עליו בפורומים המקובלים. במפגש עם המציאות, התכנונים שהיו לחבורה העליזה לפיתוח המקום נתקלו בבעיות טכניות: "תיכננו שתהיה אפשרות לשבת על הבר של המטבח הפתוח בקומת הקרקע של הבניין", אומר הרגיל, "אבל בסופו של דבר קומת הקרקע שבה המטבח ממוקם היא רק שלב מעבר בעלייה לעבר הבר והשירותים שבקומה העליונה.

איליה מלניקוב

"הדבר הראשון שרואה הלקוח כשהוא נכנס למסעדה מהחצר זה מטבח בפול אקשן, ממש הצצה לעשייה. זה מטבח מאתגר כי הוא לא גדול ואנחנו רוצים שהוא ישרת הרבה אנשים, לכן בנינו את התפריט על מנות קטנות ופשוטות ­ לא גורמה. חומרי גלם טריים בסיסיים וטעימים, שאמורים לעבוד אתם מהר. אנחנו לא רוצים שאנשים יישבו שעתיים, יחכו למנות ויאכלו באטיות".

נוצרה ציפייה מכם לשמור על הרמה הגבוהה ממסעדת 'הבסטה', אבל הפעם במחירים נגישים. זה אפשרי?

טור נזעק: "'הבסטה' לא יקרה בכלל, אני רוצה לנפץ מיתוס. יש בה מנות במחירים טובים מאוד".

הרגיל: "יש לנו שם מנות יקרות של לוקוס, ג'מבו שרימפס ואויסטרים. אנחנו לא מתביישים בזה. אבל פה עשינו החלטה עסקית, או רומנטית, לפנות לקהל רחב יותר ואנחנו לא מתביישים גם בזה. רוב המנות העיקריות נעצרות ב‑70 שקל. הקינוחים והמנות הקטנות זולים יותר. אם נכין מנות ספיישל, הן יעלו יותר.

"אני רוצה שיוגש פה האוכל הכי טעים בעיר, שבאמצע הלילה בבר לא תוגש ברוסקטה מסכנה, אלא מאכלים מושקעים מחומרי גלם מעולים. אנחנו לא מזייפים. יש פה הרבה מנות שאנשים נדלקים עליהן: קציצות שרימפס בחלב קוקוס חריף, טורטליני כבש, אספרגוס סינטה, השקדים הכי טעימים בעיר, קינוחים קלאסיים שילדים אוהבים: עוגת ביסקוויטים, סברינה".

איליה מלניקוב

מה אתם מציעים לשתות?

אלונים: "יצרנו תפריט יין נגיש ועם זאת מתוחכם ואלגנטי. עם יינות ממבחר אירופי ונגיעה ישראלית. תפריט האלכוהול מבוסס על משקאות שאנחנו אוהבים: וודקה פולנית, ברנדי קטלוני ומבחר משקאות רציניים יותר, אבל גולת הכותרת היא הקוקטיילים".

הדבר הכי טרנדי בעולם.

הרגיל: "אנחנו מנסים להביא שתיינים להתנסות בקוקטיילים. הם אולי נראים מאוד בומבסטיים, אבל הם די צנועים. אין פה קוקטיילים של 30 צבעים וטעמים. הקוקטיילים שלנו מבוססים על ג'ין, רום, וודקה, עם תוספת ­ כולם עם טוויסט. יש לנו צוות מקצועי עטור פרסים".

זידן: "בקוקטיילים מככבים מרכיבים טריים. הברמנים מגיעים שעה וחצי לפני המשמרת רק בשביל ההכנות: לקלף מלפפונים, להרתיח עגבניות לבלאדי מרי".

טור: "יש היענות לקוקטיילים, על כל שולחן שני יש קוקטייל או בקבוק יין. האלכוהול מוגש באוסף הכוסות של סבתא שלי, כוסות גיאורגיות שכיף לשתות בהן. ובשונה ממה שהתרגלתי אליו, אין פה דרישה לוודקה רדבול".

חוזה לטווח ארוך

הם מגדירים עצמם כחבורת נהנתנים לא כל כך צעירה שאוהבת לארח, לאכול ולבלות. חיות לילה שתרות אחר אוכל בכל שעות היממה. כולם מעורבים בפרויקטים נוספים: אלונים והרגיל ממשיכים עם ה"בסטה" ו"המעורב"; זידן מעורב ב"התדר" בתל אביב וטוקיו ומנהל את "פורט סעיד" בתל אביב עם אייל שני; וטור לא עוזב את המועדונים, רק מוריד הילוך כהגדרתו: "אבל נסחף להסתובב עד לשבע בבוקר, כל לילה".

החבורה ההוללת הזאת, שנראית כמו גרסת השף ללהקת "הבילויים", נוצרה בחיבוק מדומיין שלא גובה בחתימה על מסמכים. "כולנו אנשים קלים. אנחנו לא צריכים עורכי דין וחוזים", מתרברב טור, "את זה עוד נראה", מעיר הרגיל. כולם צוחקים. בינתיים הם מרוצים מהקשר, כפי שמסביר זידן: "כל אחד בתחום שלו וזה בעצם חיבור למקשה אחת. מקום אחד שנהנה מהיתרונות של כולנו".

הרגיל: "יש פה הרגשה של סופר-גרופ. כל אחד מאתנו הוא מהטובים בתחומו".

אלונים: "החיבור היה טבעי".

טור: "אנחנו לא מכירים המון שנים, אבל סומכים אחד על השני. אנחנו לא מי יודע מה עסקיים".

זידן: "אני יכול לדמיין את עצמי מסתובב בגיל 16 עם הקבוצה הזאת בכיתה. עושים מלא ברדק ובלאגן".

אלונים: "בגיל 16 כבר לא היינו בבית ספר".

כמה מסעדות תל אביב צריכה?

טור: "מבחינה כלכלית, בעבור רווקים ומשפחות צעירות, אין הבדל גדול בין לאכול בבית או בחוץ. יש פה מקום לכל מסעדה שמציעה משהו חדש מבחינת אוכל או גישה. הסביבה התל-אביבית דורשת את זה, אני באופן אישי צריך את זה. יש פה אוכל עם עדת מעריצים ומשהו שאפשר להגדיר כאווירה. אין הרבה מקומות כאלה. לא שאני מתנשא, אבל טוב לי פה. עובדה, חתמנו על חוזה לטווח ארוך. אני בא לפה בגלל המוסיקה שאני אוהב לשמוע בבית והאוכל שהייתי רוצה לאכול בבית. בואי נגיד שאם אלונים היה מוכן לבשל לי בבית, לא הייתי פותח מסעדה".

מעוז: "כשאני מגיע בלילה אחרי 'הבסטה' מדהים אותי שכל האנרגיה שהושקעה פה כל היום יוצאת החוצה ולא מתבזבזת. כשהגעתי לפה לראשונה אמרתי 'ואו', הרגיל השתנק. עם כל האנרגיות, אף אחד לא חשב על המבנה העסקי, אמרנו רק 'בואו נעשה פה משהו אחר'".

סיוט על המבורגר

מה חסר להם? בעיקר טבחים, כרגע. הם מסתכלים סביבם ומבינים שהטבחים שלהם נמצאים על הכוונת של שר הפנים, אבל שומרים על אופטימיות. "מקסימום נביא טבחים מאירופה", צוחק זידן, "או שטור ייכנס למטבח". טור, שאוכל רק בחוץ כי הוא אף פעם לא מבשל, נזכר בחלום משונה שבו הוא הופך המבורגרים בניו יורק. "זה היה חצי סיוט. הכנתי המבורגרים כל הלילה, כל לילה, רק הקליינטים היו מתחלפים", הוא מספר. כולם מזועזעים וחושבים על מנה קבועה שיכין.

"חביתה בפיתה", מציע הרגיל, "זאת תהיה מנת הדגל שלך".

טור רציני: "מגיע שלב שבו לאדם כבר יש צי של אוניות, אז הוא חוזר לסירה קטנה ודג דגים. למה לעבור את התהליך הזה אם אפשר ישר להתחיל מהסוף? תכניסו אותי למטבח".

איליה מלניקוב

כמה קשישים כבר הגיעו אליכם בטעות, כשחיפשו סניף של "קפה אירופה", שבו מבלים ניצולי שואה?

טור: "אף אחד, בינתיים. לא הייתי מודע למותג הזה כשחשבתי על השם.  אם הם יגיעו הנה, הם בהחלט יקבלו הנחה".

זידן: "טור בחר בשם. הוא אמר, בצדק, שבכל מדינה בעולם יש מקום שקוראים לו קפה אירופה או קפה אמריקה. הוא ממוקם במלון ישן או פועל בצורה עצמאית, והוא תמיד עתיק ונצחי. השם מזכיר מלון, אולי באמת נהפוך חדר אחד לחדר מלון, כי אנחנו לא ישנים בכלל לאחרונה".

טור: "נישן כבר בבית אבות".

אתה שמח על המעבר מחיי לילה לעולם של אחר צהריים וערב?

טור: "אני שמח שסוף סוף אני יכול להתלבש יפה. פתאום אני חושב מה ללבוש לפני שאני יוצא מהבית. בחיי הלילה חשוך ואפל. אני אוהב להסתובב בין אנשים ושולחנות. נמאס לי מהאינטנסיביות של חיי הלילה. נותרו רק שניים-שלושה ברים בעיר לאנשים מעל גיל 30 שלא רוצים לרדת למרתף, לחזור הביתה מסריחים ולהיתקל במוסיקה צורמת. כל הבום-בום ואווירת הפיק-אפ הצועקת, המלווה בכוח יחצ"ני, בליינים. לא שזה רע, אבל האווירה פה הרבה יותר מתאימה לאנשים בגילנו ובמצבנו. זה מלהיב אותי לצאת לבלות כבר ב‑20:00".

אלונים: "כולנו רוצים לסיים את הערב בצורה יותר סולידית".

טור: "אנחנו רוצים למות בכבוד".

 

זה מה ששגיא כהן חשב על "קפה אירופה">>>

עוד כתבות: המנכ"לית שעזבה הכל כדי לפתוח ביסטרו | מיץ הגת מגיע למסעדות התל אביביות | כשהקולגות של השפים מגיעים לאכול | מה צריך לעשות אדם כדי שיקראו על שמו מנה במסעדה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו