בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ראיון

גורדון רמזי שולף סכינים

בתוכנית הטלוויזיה החדשה "גורדון רמזי מאחורי הסורגים" נכנס השף האקסצנטרי לכלא בריקסטון, מקים שם מטבח, ומלמד 12 אסירים איך לבשל. אבל הראיון עמו - כמו צמתים רבים אחרים בחייו - נגמר בפיצוץ

תגובות

גורדון רמזי ואני נועצים זה בזו מבט קשה, מסיטים את עינינו ובוהים בחלל. בשתיקה הארוכה והרועמת אני שומעת את אצבעותי מתופפות על הפנקס שלי. "טוב", אני אומרת, "אולי גמרנו להיום". "אז אני עף מכאן", רוטן רמזי, "לא ציפיתי שזה ייגמר ככה". "גם אני לא". ושנינו עוזבים את החדר בלי להוסיף מלה.

אני לא מאמינה שזה קורה. האם האיש שפעם צעק על אדווינה קארי מול המצלמה, "קודם את מזדיינת עם ראש הממשלה ועכשיו את מנסה לזיין אותי בתחת", באמת כועס בגלל ששאלתי שאלות "אישיות מדי"? מסתבר שכן. עד היום לא חשבתי שאפשר לריב עם מרואיין באופן שיאלץ אותי להפסיק את הראיון, אבל עד היום גם לא חוויתי כזאת הקלה כשראיון נגמר.

למען ההגינות אומר שאין לי מושג אם רמזי תמיד מתנהג כך. אחד היחצ"נים שהתקשר אלי אחר כך הבטיח לי שלא. רמזי נפצע במשחק כדורגל למטרות צדקה יום קודם לכן, לא ישן בלילה ועדיין היה על משככי כאבים וצלע בייסורים כשנפגשנו, אז אולי באמת פשוט היה לו יום גרוע. וגם אם מדובר ברמזי האמיתי, זה לא משנה את העובדה שהתוכנית החדשה שלו מעניינת.

ב"גורדון רמזי מאחורי הסורגים" נכנס השף לכלא בריקסטון, מקים שם מטבח ­ שזוכה לשם "מאפיית הבחורים הרעים" ­ ומלמד 12 אסירים איך לבשל. קשה לתאר את הגיהנום הלוגיסטי הכרוך בצילום תוכנית בישול בתוך כלא: כל קולפן וכמובן כל סכין עברו בדיקות ביטחוניות, ובכל רגע היו רשויות הכלא עלולות להעביר את האסירים שהשתתפו בתוכנית לכלא אחר או להוציא אותם מהפרויקט. לדברי אחד הסוהרים, רשויות הכלא חששו שרמזי יצעק ויקלל אסירים הסובלים "מבעיות של שליטה בדחפים", ומפקד הכלא נאלץ לנהל עמו "שיחת הבהרה קשה ולהציב לו גבולות".

בסופו של דבר אסרו רשויות הכלא על רמזי לבקר באגפים, בשל הקשיים שהתעוררו. אבל 11 סניפים של רשת "קפה נרו" בלונדון מוכרים כעת עוגות וסנדוויצ'ים מתוצרת "מאפיית הבחורים הרעים". אם לא יהיו תקלות, המאפייה תהיה עצמאית מבחינה כלכלית ותמשיך לפעול גם זמן רב אחרי שידור התוכנית. נפגשתי עם כמה מהאסירים, שאחד מהם לא בישל מעולם לפני שפגש את רמזי, אפילו לא "קערת קורנפלקס", וההתלהבות העזה שלהם היתה מורגשת. זאת תוכנית ריאליטי עם מצפון; שיקום האסירים חשוב כאן יותר מאיכות האוכל. בכך היא דומה יותר לז'אנר של ג'יימי אוליבר מאשר לתוכניות האחרות של רמזי. מטרת הפרויקט מרשימה ובו בזמן גם פשוטה למדי: להעניק לעבריינים סדרתיים כישורים תעסוקתיים שיוכלו לשמש אותם מחוץ לכלא, כדי שלא יחזרו אליו.

לאור מה שעבר על רמזי לאחרונה, נדמה שהתוכנית היא גם ניסיון שלו להשתקם. בתחילה, ב‑2008, הוא הואשם שניהל רומן במשך שבע שנים, על אף הכחשותיו; בהמשך נחשפו הפסדים גדולים שאילצו אותו לסגור כמה מהמסעדות שלו ברחבי העולם; ולאחר מכן התאבד מתמודד לשעבר בגרסה האמריקאית של תוכניתו "Kitchen Nightmares", והוא הסתכסך בפומבי עם אחד מתלמידיו המפורסמים, השף מרקוס וורינג, שהצהיר כי "לא מזיז לי אם לא אדבר איתו יותר לעולם".

 

רמזי אינו השף המפורסם היחיד שחייו נראים כמו אופרת סבון, אבל אצלו התפניות בעלילה מכוערות במיוחד. בשנת 2010 הוא פיטר את החותן שלו, כריס האצ'נסון, שהיה מנכ"ל החברה של רמזי וחברו הטוב ביותר. רמזי פעם אמר שהם "זוג כנפיים של אותו המטוס", והאצ'נסון סיפר ש"הנישואים של גורדון וטאנה היו נישואים של שלושה. היינו עסקת חבילה". עכשיו הם אויבים בנפש.

רמזי שכר חוקרים פרטיים שיעקבו אחר האצ'נסון, והאשים אותו בגניבת 1.4 מיליון ליש"ט מכספי החברה למימון אישה וילדים מחוץ לנישואים ומאהבות רבות, ולניהול חיי הוללות ובזבזנות. האצ'נסון הכחיש את ההאשמות, וסיפר בראיון לעיתון שרמזי הוא "אדם מוזר מאוד" שהפך ל"מפלצת" רודפת פרסום, ואיים שהוא יודע "איפה מוחבאים השלדים בארון של גורדון". הוא נכנס לאימיילים הפרטיים של רמזי, והעביר אותם לפרסום בעיתון "דיילי מייל".

ביום ההולדת ה‑45 של רמזי כתבה אשתו של האצ'נסון לבתה, "טאנה, אל תתקרבי לבית שלנו. אני לא מאמינה שאת מתייחסת כך לאביך. עד שלא תזרקי את האיש הזה את לא רצויה אצלנו". רמזי מיהר להגיב וכתב לחותנו שהוא "דיקטטור" מניפולטיבי ושתלטן. במקום לשלוח את המכתב הוא פירסם אותו בעיתון. כל המעורבים הגישו תביעות משפטיות, ובסופו של דבר בפברואר הושג הסכם פשרה שבו רמזי שילם להאצ'נסון 2 מיליון ליש"ט וניתק את כל הקשרים המקצועיים עמו. רמזי מתחיל להתאושש מהדרמה שעלתה לו כ‑6 מיליון ליש"ט, על פי דו"חות החברה שפורסמו זה עתה. בשבוע שעבר הוא טען בהודעה לעיתונות כי "מסתמן שהביצועים שלנו ב‑2012 יהיו בין הטובים ביותר שלנו עד כה", אבל יש מי שחולקים עליו. כפי שניסח זאת אחד ממבקרי המסעדות הבריטים, האגו הענק ורדיפת הבצע של רמזי הרגו את המוניטין שלו, הסובל מ"פרפורי גסיסה אטיים".

לא מחליף חיתול

בתחילת הראיון עשה רמזי מאמץ ניכר להותיר רושם טוב. הוא דיבר בקלילות על חיות המחמד של ילדיו: דגים בשם אנט ודק ומספר רב של כלבים וחתולים. בנו רוצה לגדל נחש, ורמזי סיפר שהוא לא מתכוון לסרב: "אני לא עד כדי כך שתלטן". טאנה היא ההורה הקשוח, צחק רמזי, אבל הוסיף שהוא מקפיד על משמעת, ולשמחתו הילדים הגדולים התחילו לעבוד בשבתות. הם טסים במחלקת תיירים, על אף שחברות התעופה תמיד מציעות להם שדרוג, ולדבריו הם לא יעזו להתלונן על כך. מייגן בת ה‑14 והתאומים בני ה‑12 ג'ק והולי, נולדו בעזרת טיפולי הפריה חוץ גופית, שהיו "משפילים, מביכים ואמוציונליים מאוד. כשהטיפולים לא עובדים אתה מפסיק להאמין בעצמך, מפסיק ללכת לגינות, לנסוע לסופי שבוע משפחתיים, זה יוצר המון לחץ". ולכן שלושת הילדים הראשונים היו "חלום", והרביעית, מתילדה בת ה‑10 היתה הפתעה משמחת.

תמיד מסקרנים אותי גברים בעלי משפחות גדולות שלא מעוניינים להיות אבות מעורבים. רמזי כתב באוטוביוגרפיה שלו שכמעט כל אחד בבריטניה יודע שהוא מעולם לא החליף חיתול (אשתו אישרה את הדברים בראיון: "זה נכון, הוא מעולם לא החליף חיתול"), ולכן שאלתי אותו באיזו מידה הוא משתתף בגידול הילדים. בשלב הזה הוא גלגל את עיניו בפעם הראשונה. "כמובן שהחלפתי חיתולים", הוא התרגז, "אבל לפעמים זורקים אמירות טפשיות. העניין הוא שהחלפת חיתול אצלי היתה מגושמת ומבולגנת ולקחה שמונה או תשע דקות, וטאנה מחליפה חיתול ב‑90 שניות. אז ג'ק יסלח לי כשימלאו לו 18 על שלא חירבתי את ניגוב התחת שלו מגיל אפס עד שלוש".

ופתאום, בלי שום קשר, הוא הוסיף: "משפחות הן דבר מוזר. מצאנו את עצמנו במצב מאוד מוזר ולא נעים ­ לא הכל ורוד, יש בעיות שצריך להתמודד אתן. אני מסתכל אחורה על 18 החודשים האחרונים, השנתיים האחרונות, על מה שעברתי עם המשפחה שלי, ואני חושב, תודה לאל ששמרתי על ראש צלול". בשלב הזה אחת הנשים שהתלוו אליו לראיון, ולא הוצגה בפני, רכנה והניחה יד על זרועו. "אוקיי", היא אמרה, "בתי סוהר. בוא נחזור לדבר על בתי סוהר". אחד המשפטים בהודעה לעיתונות על הסדרה לכד את תשומת לבי: "גורדון לא הגיע לשם כדי לתקן את בתי הסוהר או להיות מנטור של האסירים. גורדון לא הגיע לשם כדי לשפר את האוכל בבתי הסוהר". מיד כשרמזי התחיל לדבר על חוויותיו מאחורי הסורגים התברר מדוע חשוב לו כל כך להבהיר את הנקודה הזאת.

"לא הייתי מוכן לקלות של החיים שם" הוא אמר, "נדהמתי מהתנאים הנוחים. חמישה סוגי ארוחות בכל ערב, זה הדהים אותי. למען האמת, זה נראה לי כמו בדיחה. טלוויזיה 24 שעות ביממה, Xbox, די-וי-די, חדר כושר. אנחנו לא יכולים לראות טלוויזיה עד ארבע בבוקר. אנחנו היינו שמחים לחדר כושר שבעה ימים בשבוע". התנאים בכלא עוררו בו תחושות נוספות מלבד כעס: "כן, בוודאי שזה עורר בי כעס, אבל למען האמת גם בושה. חשבתי שאנחנו אומה של עבודה קשה, חשבתי שהאתוס הבריטי הוא שאנחנו עובדים קשה יותר מכולם".

בעיניו, המשימה שלו היתה ברורה: הוא ילמד את האסירים לא רק איך לבשל, אלא גם איך לעבוד קשה. שאט הנפש שלו ניכרה בבירור כשסיפר שרובם לא רצו להשתתף בתוכנית: "כן, למה להם לקרוע את התחת 10 שעות ביום כשקל יותר להתבטל? קשה לי לעכל את זה". האם חוסר ההתלהבות פגע בו? "זה היקשה עלי. מרגע שנכנסתי לשם דרכתי על קליפות ביצים". נכון, הוא ידע מראש "שזה לא כמו להיכנס למסעדה שלי במלון סבוי ולדבר על מנות היום", אבל הוא רצה לקחת סיכון: "היתה לי שנה עמוסה, ורציתי ללכלך קצת את הידיים". נראה שהוא לא ממש נהנה מהחוויה. "מהיום הראשון, כשרק ישבתי בפאקינג חדר המתנה הזה וניסיתי להיכנס לשם, בלי טלפון, והתייחסו אלי כמו לחתיכת חרא, הכל היה נגדי: המערכת דפוקה לגמרי, מפקד הכלא התייחס אלי כאילו אני שפוט שלו. דפקתי את הראש בקיר".

לא יכול לוותר

לרוב תוכניות הריאליטי יש מהלך נרטיווי קבוע: תקוות גדולות בתחילת הדרך, המתנפצות לאחר מכן מול הכישלונות והקשיים, וסיום ברגע של קתרזיס טעון המביא עמו גאולה במידה כזאת או אחרת. זה הפורמט של תוכניות המהפך למיניהן, מ"סופר נני" ועד "אמא מחליפה", והוא מתאים לרמזי כמו כפפה ליד מפני שזה בא לו באופן טבעי. "אמרתי להם שוב ושוב, 'אתם לא באתם לפה לבשל עם פאקינג גורדון רמזי. אתם הולכים לעבוד קשה'. לא הייתי קל אתם. אמרתי להם, 'זהו זה, מספיק עם הבולשיט', וחטפתי קריזה כי אחד האסירים התחיל להתלונן שליכלכתי לו את הכיריים". שפתיו התעוותו בגועל: "הם חשבו שישגעו אותי בגלל שליכלכתי כיריים? יש להם מושג כמה כסף הושקע במטבח הזה? אפילו שף מקצועי, מחוץ לכלא, לא זוכה פשוט להיכנס למטבח כזה טוב. אז כשהוא עף עלי, עפתי עליו בחזרה בגדול. פשוט עפתי עליו, חטפתי קריזה, והעפתי אותו מהתוכנית. ואני חושב שזאת היתה נקודת המפנה הגדולה".

ברגע שארבעה מתוך 12 המתמודדים הראשונים נשרו חל שיפור גדול. שאלתי את רמזי אם הוא יכול ללמד כל אחד לבשל. "בטח", הוא ענה מיד. באמת אין אף אחד בעולם שלא יצליח ללמוד לבשל? שאלתי, אבל רמזי שמע שאלה אחרת. "אז את אומרת שגדלתי עם שאריות מהמסעדה שבה אמא שלי עבדה בסקוטלנד, והאוכל שהיא הביאה הביתה שלא נמכר במסעדה, אוכל די בסיסי ­ גדלתי עם סוג כזה של אוכל, וזה לא היה 'מה תרצה לארוחת ערב?', אלא 'זאת ארוחת הערב שלך ואתה תאכל אותה, ואם תשאיר משהו בצלחת אני אעלב'. אף אחד לא פיתח עבורי את חוש הטעם". לא לזה התכוונתי, אבל נדמה שרמזי בכלל לא הקשיב; הוא שמע את השאלות שציפה שאשאל, חיפש ביקורת סמויה בכל מה שאמרתי, והתרגז יותר ויותר. ויותר גרוע, בכל פעם שציטטתי מתוך האוטוביוגרפיות שלו הוא נראה מופתע. בסופו של דבר תהיתי אם הוא היה מעורב בכתיבתן, או בכלל קרא אותן.

"מלחמה", זאת הכותרת של הפרק המתאר את הפיצוץ ביחסיו עם מרקו פייר וייט, אחד המורים המוקדמים והחשובים ביותר של רמזי. הוא רב גם עם הבעלים של המסעדה הראשונה שלו, ותוך זמן קצר החלו להצטבר נגדו תביעות משפטיות. מתבקש להיזכר בדבריה של ליידי ברקנל מ"חשיבותה של רצינות": לאבד הורה אחד זה אסון, לאבד את שני ההורים זו רשלנות. כאשר אדם רב עם שורה ארוכה של שותפים לעסקים זו בוודאי אינה רק מקריות, ולכן סיקרן אותי לדעת מה בסכסוכים האלה גורם לו כזה סיפוק. נוצר הרושם, פתחתי ואמרתי, שיש לך היסטוריה של סכסוכים אישיים. "אני חושב שזה חלק מהמקצוע", הוא אמר בביטול, "כמו בספורט". אבל בילית בבית המשפט יותר מאיש העסקים הממוצע. "לא, זה לא נכון", הוא ענה.

האמנם? הזכרתי לו מחלוקת עם לקוחות שדרשו הנחה של 50% בחשבון, מפני שאחד המלצרים גיהץ מפת שולחן מול עיניהם בזמן הארוחה. גם בפעם הזאת הגיע רמזי לבית המשפט, ובסופו של דבר זכה. "קיבלנו את 600 הליש"ט שלנו", ציטטתי באוזניו מהספר, "וזה כנראה עלה לנו 3,000 ליש"ט. פשוט לא יכולתי לוותר". שאלתי למה זה היה כל כך חשוב עבורו. "לא ציפיתי לשבת כאן ולדבר על פאקינג מפת שולחן. את יודעת, האמת היא שאני לא ממשיך להתעסק בדברים האלה, בניגוד אליך", הוא ענה, אבל מיד המשיך וסיפר אנקדוטה נוספת על איומים משפטיים מצד לקוח: "אמריקאי איים שיתבע אותי על 'אובדן הנאה' מפני שהוא הזמין מנה של ברבוניה עם מינסטרונה קיצי מדהים וירקות ­ מנה יפהפייה. כשהברבוניה הוגשה לשולחן הוא ביקש קטשופ. המלצרים הסבירו שאין אצלנו קטשופ, והלקוח ביקש מאחד מהם לקפוץ ולקנות בשבילו. 'אתה צוחק עלי?' שאלתי, והוא ענה, 'אני זה שמשלם וככה אני בוחר לאכול'. אז העפתי אותו מהמסעדה".

שונא שונא שונא

אמרתי לרמזי שלזה בדיוק התכוונתי: האם הוא נהנה לריב? "כמובן שכן", הוא ענה. תהיתי אם זאת הסיבה שרמזי בחר לפרסם את המכתב ההוא לחמותו בעיתון. האישה שלצדו נדרכה במהירות הבזק וסיננה, "אני חושבת שכדאי שנחזור לבתי הסוהר". ציינתי שזאת לא פלישה לפרטיות, מכיוון שרמזי עצמו פירסם את המכתב בעיתון. "אנחנו לא נתייחס לנושא", היא נבחה. היא הזכירה לי עורכות דין מסדרות דרמה אמריקאיות גרועות שקופצות שוב ושוב בצווחות "התנגדות!", והחלטתי להתעלם ממנה.

הסברתי שרציתי לשאול אם יש בו חלק ששואב סיפוק ממריבה פומבית. "לא, לא, זה היה מצב די מחורבן", הוא ענה. "כמו שאמרתי", האישה קטעה אותנו שוב, "אפשר לחזור לבתי הסוהר?". האם רמזי פירסם את המכתב מפני שפחד לאבד את אשתו וילדיו? "בכלל לא פחדתי. איפה אמרתי כזה דבר?". הקראתי לרמזי את הדברים שאמר בראיון שנתן באותה תקופה: "הם התנפלו על טאנה, השתמשו בה כמטרה למניפולציות ולרעל שלהם, בתקווה שהיא פשוט תיקח את הילדים ­ ארבעת הילדים שלי! ­ ותעבור לצד שלהם... הם קיוו לשבור את טאנה, לשכנע אותה שזאת הדרך הנכונה". "כן", הסכים אתי רמזי לפתע, "את יודעת, קל ללחוץ לי על הכפתורים".

בלומברג

"אני חושבת שאנחנו צריכים לחזור לדבר על הכלא", האישה נעצה בי מבט זועם. צייתתי. אחיו של רמזי, רוני, הוא נרקומן המכור להרואין וריצה עונשי מאסר רבים. רמזי תמיד סירב לבקר את אחיו בכלא, ושאלתי אותו מדוע. "את יודעת, כמה הזדמנויות אפשר לתת למישהו?" הוא אמר. רמזי סידר לרוני מקום במכון הגמילה "Clouds House" בווילטשייר, ולדבריו "זה מקום מדהים, לא מהעולם הזה".

זאת אמירה מפתיעה, מפני שהוא כתב באוטוביוגרפיה שלו: "אני שונא את 'קלאודס'. שנאתי את כל מה שקשור למקום הזה". חשבתי שלא סבלת את המקום? "לא, בעיקר לא יכולתי לסבול את המאושפזים". נותרתי קצת מבולבלת, וכאשר בדקתי לאחר מכן באוטוביוגרפיה גיליתי שהוא שנא גם את "היועצים עצמם", ואת העובדה שאסרו עליו לשים אפטרשייב או ללבוש בגדים עם לוגו. רוני עצמו עורר בו גועל עמוק ­ "הוא נראה איום ונורא, ממש חורבה" ­ וברור שמראה חיצוני חשוב מאוד לרמזי; הוא עבר טיפולים קוסמטיים להחלקת הקמטים בצווארו והשתלת שיניים, והאשים את חותנו שהפיץ שמועות על השתלת שיער שעבר. אנשים רבים שהופכים לכוכבי טלוויזיה מדברים על הלחצים המופעלים עליהם בנוגע להופעתם החיצונית, ותהיתי אם זה קרה גם לרמזי, אבל בשלב הזה הראיון עלה עלשרטון.

"תוכלי לחזור לדבר על בתי סוהר?" שאלה האישה, "אני חושבת שיש לנו הרבה לומר על בתי סוהר, ונשארה רק חצי שעה". למה שלא תראייני את רמזי בעצמך? הצעתי. "לא, אני חושבת שפשוט נתמקד בבתי סוהר", היא ענתה. הבטתי ברמזי. האדם שבנה קריירה מצעקות על אנשים בטלוויזיה הביא עמו לראיון לא רק את היחצ"נית האחראית על קידום התוכנית, אלא גם את האישה הזאת, שלא סותמת את הפה. למה הגבר הקשוח מהטלוויזיה זקוק לכל שומרות הראש האלה? "שאלת אותי הרבה שאלות אישיות", הוא התמרמר, "זאת לא מטרת הראיון". "יש לך שאלות נוספות על 'מאחורי הסורגים'?" דרשה האישה לדעת. לא, בשלב הזה לא היו לי עוד שאלות. וכך אספנו את חפצינו בשתיקה צוננת ועזבנו את החדר.

התוכנית החדשה של גורדון רמזי, "מאחורי הסורגים", תשודר בערוץ 4 הבריטי החל ב‑26 ביוני.

מאנגלית: נילי אלכסנדרוביץ



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו