בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מי צולה את הגזרים לדוגמניות

מאחורי הקייטרינג החביב על חוגי האמנות והאופנה בניו יורק עומדים שני בריטים, שהפכו בן לילה מתפרנים לנציגי הזן הגברי של חסידי האוכל המקומי

תגובות

בחודש שעבר נאם האמן ג'ון קארין בערב גאלה של קרן ארט פרודקשן. עודו מדבר ומאחוריו צצים מגשי גזרים אורגניים צלויים מהחווה האורגנית נורוויץ' מדואוז וחזות בקר צלויים מפיימונטה. גדוד של מלצרים יפי תואר נושא אותם.

אספנים ואמנים - ובהם איליי ברוד, ג'ף קונס וקיקי סמית - נדחקו זה לצד זה ליד שולחנות פיקניק, וניסו לנחש מי עומד מאחורי הפרשנות הקונצפטואלית הזאת לברביקיו של "וייט טראש". "פאט רדיש?", שאל מייקל סטייפ מ"אר-אי-אם", כוכב הרוק המזדקן שמשתתף בלא מעט ערבי גאלה שכאלה. "שמעתי עליהם".

באותו זמן ישב פיל וינזר, שהקים עם בן טוויל את מסעדת "פאט רדיש", במונית בדרכו למקום - מחסן בסוהו שהומר ל"אסם אורבני" ועוטר בעששיות, בפרחי בר ובבובת שור חשמלית מתנועעת. וינזר טס לניו יורק מפסטיבל המוסיקה קואוצ'לה שבקליפורניה, שם שהה כאורח של מילק סטודיוס, אולפני צילום האופנה בצ'לסי.

ניו יורק טיימס

"זה היה שבוע מטורף", אמר וינזר, ששערו הארוך אסוף במהודק לזנב סוס. הוא הגיע בדיוק כשהוגש קרמבל פירות עם קצפת אורגנית. "לא אראה את הדירה שלי יותר מדי. אני בספק אם אצליח לפרוק את התיק בימים הקרובים".

אמות מידה חדשות

ממסיבות צדקה נוצצות ועד אירועי אופנה יוקרתיים בלב העיר ופסטיבלי מוסיקה בקצה השני של ארצות הברית - נדמה ששני הגברים שמאחורי "פאט רדיש" נמצאים בימים אלה בכל מקום אופנתי. הם מביאים את הקייטרינג המחוספס שלהם לחוג חברתי שהורגל בחליפות פינגווין וברבע עוף. כיום זה הקייטרינג החביב על האליטה של חוגי האמנות והאופנה הניו-יורקים.

"האווירה יוקרתית, אבל יש בה גם ניחוח של נערי איטון שסרחו", אומר מאזדק ראסי, מייסד מילק סטודיוס. לדבריו, כשהוא מתכנן מסיבה הוא מתקשר קודם כל ל"פאט רדיש". אפשר להניח שהמראה של וינזר וטוויל - שניהם בני 27 עם מבטא בריטי - לא מזיק להם.

ביריד "פריז ארט", שנערך בניו יורק לפני כמה שבועות, הם הגישו סלט קיסר מכרוב מיוחד לקהל יוקרתי. מותגי אופנה כגון קול האן וגאנט ממטירים עליהם בגדים חינם. מותגי יוקרה כגון בנטלי משלמים להם סכומים נאים תמורת הופעתם בסרטוני פרסומת.

בלי להתאמץ, הם נהפכו לנציגי זן גברי של חסידי האוכל המקומי, שלובשים ג'ינס מעצבים, מבלים סופי שבוע עם חקלאים אורגניים ומדלגים בין ירידי אמנות לבין שבועות אופנה. "הם ידידותיים לסביבה ודוגלים בקיימות, אבל הם לא כמו נועלי הבירקנשטוק", אומרת דורין רמן, מייסדת קרן ארט פרודקשן. "יש תחושה שהם מציבים אמות מידה חדשות. כל דבר אחר נראה מיושן".

עלייתם לגדולה משום מקום היא מבחינות רבות סיפור ניו-יורקי, זו נסיקה מהירה שנראית אפשרית רק בבועה הזוהרת וההפכפכה של חיי הלילה של ניו יורק.

תנור לאחסון נעליים

וינזר וטוויל הכירו כשלמדו באותה כיתה בקולג' מרלבורו, פנימייה בווילטשייר שבאנגליה, שבה למדו גם קייט מידלטון ונסיכת יורק יוג'יני. שניהם אומרים שמשפחותיהם אינן עשירות כמו משפחותיהם של חבריהם לכיתה, ושהיה עליהם לעבוד בחופשות.

טוויל, המפקח על האוכל, הוא האיש מאחורי הקלעים שיכול לדבר שעות על נקודות השקה פיוטיות בין יצרני חלב שיתופיים ויינות ביו-דינמיים. הוא נשר ממרלבורו לאחר שחלה בתסמונת העייפות הכרונית, והחל לסלול את דרכו כשף. ב-2005 עבר לניו יורק כדי לעבוד כסו-שף במסעדתו של גורדון רמזי בלב העיר, "לונדון NYC".

וינזר, המטפל בעיצוב ובשיווק, נראה כמו שחקן פולו אריסטוקרטי שמבקש לרדת אל העם. ומתברר שהוא אכן שיחק פולו במועדון שהנסיך הארי חבר בו. וינזר, טייל בנשמתו, נסע לחפש את עצמו בהודו ואז החליט להצטרף לחברו מילדות בניו יורק.

בסתיו 2008, בדיוק כששוקי הכלכלה התמוטטו, הקימו השניים חברת קייטרינג ושמה סילקסטון, והכינו בה ארוחות צהריים מאוכל ביתי אורגני. המזון הוכן בדירה זעירה בקומה השישית ברחוב 13 מערב, ללא מעלית, שהשניים חלקו עם שני חברים מאנגליה ועם אחיו של טוויל. חברת הקייטרינג עדיין נקראת סילקסטון, אבל כולם קוראים לה "פאט רדיש".

היו שם מיטה אחת, ספה אחת ותנור ששימש אותם לאחסן נעליים. "כשמישהו ישן על הספה, הרגליים שלו גלשו מעבר לקצה שלה. לא היו כריות, כי מישהו אחר השתמש בהן בתור מיטה", מספר וינזר.

כדי לקדם את העסק הידפקו השניים על דלתות בוטיקים, מספרות, אולפני צילום וכל מוסד שעשוי להעריך עוף צלוי, תפוח וכריך צ'דר עטוף בבד במשלוחים של שני בחורים אנגלים על אופניים.

וינזר ואחד השותפים קיבלו הזמנות, ואילו טוויל רכב על אופניו לשוק הירקות בכיכר יוניון ומיהר הביתה לבשל. בתוך חודש הם כבר מכרו 60 ארוחות צהריים ביום לעובדים המסוגננים של קליפסו, מארק ג'ייקובס וראלף לורן.

ההזדמנות הגדולה הראשונה שלהם הגיע כשאדריס, סלון יוקרתי לעיצוב שיער במחוז המיטפאקינג, הזמין מהם שירותי הסעדה לאירוע שערך. עד מהרה נפוצה השמועה על שני הבריטים החדשים בזירה ועל סלסילותיהם המכילות מאפינס ביצים עם פרושוטו וארוגולה, שוקי כבש עם קוסקוס, וטאבולה מקינואה ומגרעיני חמניות קלויים.

עד מהרה החלו לספק שירותי הסעדה לימי צילומים של חברת אוודה, טרי ריצ'רדסון וצלמי האופנה אינס ון למסווירדה ווינוד מטדין. אחר כך הגיעו הזמנות ממארק ג'ייקובס ומלואי ויטון.

בשבוע האופנה בניו יורק, בפברואר 2009 (ארבעה חודשים בלבד לאחר הקמת "פאט רדיש"), כבר היו טוויל ווינזר מאחורי הקלעים, מספקים אוכל לתצוגות של רודארטה, פיליפ לים ואלכסנדר ואנג. דוגמניות המסלול אהבו את הסלטים האורגניים דלי הקלוריות ואת הגזרים הצלויים בכמון עם אצות היג'יקי ואבוקדו. השניים חיו על השאריות. "פיל עדיין לא מסוגל לאכול את זה, גם היום", אומר טוויל.

בשבוע האופנה הבא, כעבור חצי שנה, הם כבר היו הקייטרינג הבלתי רשמי של שבט האופנה בלב העיר. ובינתיים חלמו על פתיחת מסעדה והתאהבו במפעל נקניקיות ישן באזור עזוב ברחוב אורצ'רד, בלואר איסט סייד. אבל הם נשארו תפרנים. באחד הערבים יצאו לאכול סושי. "הסתכלנו זה על זה, היינו הרוגים מעייפות, וחשבנו שלא מצליח לנו", אומר טוויל.

אבל המזל האיר להם שוב את פניו. בזמן הארוחה הגיע דואר אלקטרוני מיזם היי-טק, ג'וס וייט, שהזמין אותם להאכיל את אורחיו במסיבת יום הולדתו ה-40: אירוע ראוותני בטרייבקה, שהופק בתפאורה של מאורת הימורים משנות ה-20. הם גרפו כ-15 אלף דולר, סכום שהספיק להם למקדמה תמורת החלל למסעדה. חברים ומשקיעים מעטים תרמו את שאר הכסף.

בשעות היום הם ניהלו את חברת הקייטרינג, ובערב בנו את המסעדה: וינזר עלה על סולם עם ספוג ומים, קירצף שכבות של צבע וטינופת מהלבנים הישנות, והתקין גופי תאורה שייצר מצינורות ביוב שקנה. "היו לנו חובות שלא מתאימים לבני 26", אומר וינזר.

כשנפתחה "פאט רדיש", באוקטובר 2010, היא נהפכה מיד ללהיט, מועדון ליודעי דבר מתחום האופנה ולחובבי מזון אורגני בבגדי מעצבים - דור שמעדיף עלים על פני סטייק. ה"ניו יורק טיימס", שהעניק ל"פאט רדיש" כוכב אחד, תיאר את הקהל במלים "צעירים יפים במשרה השלישית שלהם ובדירה השנייה שלהם, פנויים וסוערים, עם יחידות נופש במונטוק וזיכרונות מחופשות באירופה".

עדיין בחיתולים

המסעדה גם קידמה את השניים. סעדו בה לקוחות כגון דפני גינס וקארין רויטפלד. "היה להם באזז חזק", אומר ג'פרסון האק, שערך שם מסיבה למגזין "Another" בספטמבר האחרון. התנופה צברה תאוצה. בקיץ שעבר, כשמונטוק נעשתה מקום מבוקש, הם גויסו לפקח על המטבח במלון החדש ראשמייר. כעבור זמן קצר הוטסו לפסטיבל האמנות והטבע "ברנינג מאן" במדבר בנוואדה מטעם זו קאמפ, חבורת בליינים מאירופה. הם הכינו שם ארוחת ערב בת שלוש מנות ל-200 איש.

למרות הפופולריות של המסעדה, הקייטרינג ועיצוב האירועים עדיין בחיתוליהם. וינזר וטוויל גובים תמורת שירותיהם סכומים שמתחילים ב-5,000 דולר ונגמרים בשש ספרות. בינואר התרחבה "פאט רדיש" ועברה ללופט מרווח באיסט ברודוויי. המקום, שתקרותיו עשויות פח וקירותיו לבנים חשופות, משקיף אל מראות אפלים של צ'יינטאון ושל גשר מנהטן.

מלבד מתאבנים טריים מהמשק, השניים מעצבים את התפאורה והמוסיקה ומעסיקים שני צלמי וידיאו המסריטים את כל המתרחש, ומעלים את התוכן לרשתות חברתיות. "העניין לא מסתכם בכך שמכניסים 200 איש לחדר אחד למשך שעתיים", אומר צ'אד קיידו, העורך הראשי של "ביזבאש", מגזין לתכנון מסיבות. "החוכמה היא לגרום להם להיות שגרירים של המותג. ‘פאט רדיש' עושים בחוכמה כשהם חושבים כמו אנשי שיווק ולא רק כספקי אוכל".

צורת החשיבה מכוונת השיווק הזאת ניכרה היטב לאחרונה, כאשר הלופט המחוספס נהפך לחלל ביתי ואירח את ידידיו של פיליפ לים לארוחת ערב. המעצב רצה אווירה פשוטה, ולכן רצפת הסנדוויץ' של המקום נותר חשופה ואופניו הישנים של וינזר הושלכו במרכז החדר. שולחן עץ ארוך, שלידו יושבים העובדים במשך היום, פונה מהמחשבים ועוטר בבול עץ שחוק ממים שמצאו במונטוק, בצרורות אזוב ובגבעולים ורודים של פרחי דובדבן. הצמחים, למותר לציין, הובאו מהסביבה הקרובה.

עם הסועדים נמנו ראסי ואשתו זאנה, עורכת בעיתון אופנה ומגישת טלוויזיה; המנהלת הקריאטיבית של קול האן, צ'ידי אצ'ארה; ובת זוגו של וינזר, דרי המינגוויי, שחקנית ונינתו של ארנסט המינגוויי.

טוויל, בסינר פסים כחול ובמשקפי וייפרר שחורים, שלט ביד רמה במטבח, ומילא טארטים בגודל נגיסה בערימות של אפונת גינה מעוכה מניו ג'רזי וקוויאר של דג משוט. "האפונה זה עתה הבשילה", אמר בפנים קורנות והציע לאורחים לנשנש.

בחדר ניצבו אוהל (משרדו של וינזר), מדפי ספרים גסים, עששיות גז, מכונת כתיבה ועותק של "לונלי פלאנט: תאילנד". לים ספג את המראות ושמח שלא לראות את צגי הפלזמה. "זה פשוט משגע", אמר בחיוך. "תחושה כל כך אמיתית". *

מאנגלית: אורלי מזור יובל



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו