בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מחול הפחים של מסעדת "פלי מרקט"

כחלק מהבידור, צמוד ליושבים במסעדה היפואית החדשה ניצבו שני פחי אשפה ירוקים, שלתוכם רוקנו המלצרים והמלצריות פסולת

41תגובות

על טעם וריח, נהוג לומר, אין להתווכח. ומה על ריחם של פחי זבל? גם הוא מעבר לוויכוח? השאלה הזאת הטרידה אותי לכל אורך ארוחת הערב ב"פלי מרקט", מסעדה חדשה ביפו, ולא בכדי. במרחק של ארבעה או חמישה מטר ממני - גלויים לעין, בגומחה קטנה - ניצבו שני פחי אשפה ירוקים, שלתוכם רוקנו המלצרים והמלצריות פסולת שנאספה מהשולחנות (עד כמה שיכולתי להבחין: בעיקר בקבוקים ומפיות משומשות).

מזמן לא אכלתי בחברה מרתקת שכזאת. אם כי לזכות הפחים ייאמר: לא נדף מהם ריח. או שאולי סתם היינו רחוקים מדי. הפחים האלה היו - בוודאי בהתחשב ברמת האוכל - העניין המרכזי בארוחה.

כך, למשל, זכינו לראות מחזה נדיר: אחד ממפני השולחנות אסף כוסות וצלחות לתוך קופסת פלסטיק גדולה. כדי להעביר את הכלים למטבח הוא הניח את הקופסה על הפחים הפתוחים, כשכל הצלחות והכוסות סופגות השראה, ופינה אותן, אחת אחת, למטבח.

דניאל צ'צ'יק

הפחים האלה, כך התברר, יכולים לספק לא רק עניין, אלא גם להיות בסיס למשחק חברתי משעשע. מאחר שהם ניצבים במפלס נמוך מעט מזה שבו ניצבים השולחנות, חלק מהמלצרים מתעצל לרדת לפחים ומשליך לתוכם את מה שאסף מלמעלה.

לדאבון הלב, לא כל המלצרים חוננו בקואורדינציה מושלמת, וחלקם מחטיאים. אז זה המשחק, אתם חושבים, להמר מי יקלע? לא, לא בדיוק. מאחר שחלק מהמלצרים מחטיא, אלה שבכל זאת יורדים לפנות פסולת לתוך הפחים, אוספים מהרצפה את שרידי ההחטאות. סדר צריך להיות.

וכאן מגיע המשחק החברתי המלבב: אנא, גבירותי ורבותי הניחו את הימוריכם על המשטח הירוק (לא, לא הלבד: אתם כבר מבינים לבד): מי מהמלצרים - אחרי שאסף קצת אשפה מהרצפה והניח אותה בפח - ייפנה ישירות לחדר השירותים כדי לרחוץ ידיים. במספרים מדויקים? אפס.

עקבתי אחרי המלצרים לאורך הארוחה כולה. אפילו אחד - או אחת - מהם לא הלך מהאיסוף מהרצפה וההטבעה בפחים ישר אל השירותים. להיפך. מאחר שהפחים נמצאים במפלס שבו נמצא המטבח, כלומר המפלס שבו יוצאות הצלחות, אתם יכולים לנחש לבד מה היה ההמשך.

למרבה הנחת, "פלי מרקט" היא מסעדה אכפתית. וכך, כאשר כמה מלצרים קלעו מלמעלה - והחטיאו, הם באמת מוכרחים למצוא שם מלצרים עם קואורדינציה טובה יותר - אדם שנראה כאחד הבעלים, לבוש בחולצה שחורה, ניגש לפחים והרים כמה מפיות נייר משומשות שנפלו סביב והכניס אותן מעדנות לפח. היגיינה מעל לכל. ואז, הוא יצר אתי קשר עין. לרגע חששתי. חשבתי שהוא יבוא אלינו ואז תגיע לחיצת יד וכל זה. לא. מה שקרה היה הרבה יותר גרוע.

באותו רגע בדיוק יצאה מהמטבח אחת המנות האחרונות שלנו. מנה שנקראת תיבת פנדורה - אני משאיר לכם להכניס כאן את הבדיחה. מנה מפוארת: מרובע גבוה מלוחות קרמל פריך שבתוכו שכבת מוס שוקולד, שכבת מוס נוגט ומסביב קראמבל שוקולד. באמת מנה מפוארת. המנה היתה בדרכה אלינו ואז: אבוי. האיש עם החולצה השחורה, שרגע קודם אסף סביב הפחים, עצר את המלצרית, לקח ממנה את הצלחת, היטיב את סידור המנה ואז שלח אותה אלינו. ומיד, כמובן, ניגש לברר אם הכל טעים והכל בסדר. והושיט יד ללחיצה.

דניאל צ'צ'יק

הזמן קפא. מה עושים עכשיו? מעליבים? תוקפים? מעירים? איך מעירים בנימוס על דבר שכזה? החלטתי ללכת על להעיר בנימוס. בטאקט. היד שם. השעון דופק. ולא בא לי שום צירוף מלים סביר להעיר בנימוס. שום רעיון לצאת מזה בטאקט. השפלתי ראש. לחצתי את היד. עכשיו גם אני חלק ממחול הפחים.

סיימנו את לחיצת היד והספק התחיל לנקר: זה הרי בטח אותו דבר בדיוק בלא מעט מסעדות, רק ששם יש איזה וילון פלסטיק, או איזה פרקאקטע מחיצה שגורמת לכך שלא נראה. "פלי מרקט", אם כך, ראויה לציון לשבח, לכל הפחות, על השקיפות וגילוי הלב. זו תכונה ראויה לשבח - גילוי לב - לא?

ובזאת, פחות או יותר, מסתכמים דברי השבח. כי גם אם הפחים שם היו מערכת סמויה שמופעלת על ידי רובוטים מצוחצחים, זו עדיין היתה אחת המסעדות הגרועות שבהן ביקרתי לאחרונה.

סלט מפורק

האוכל כאן מופרך ברמות שקשה לתאר. ובכל זאת, ננסה. התחלנו עם מנה שנקראת ניסואז טונה אדומה - נתחי טונה במעטפת פלפל שחור וזרעי כוסברה; אפונים, עגבניות שרי, תפוחי אדמה, זיתי טאסוס וצנוניות. קוראים קבועים של המדור יודעים בשלב הזה שהמרכיב העיקרי בצלחת לא נכלל בתיאור הפרטני: בצל סגול. כמובן. איך אפשר בלי בצל סגול? השף של "פלי מרקט" הגדיל עשות: הוא השתמש לא רק בבצל סגול כבצל סגול, אלא גם בצנוניות כבצל סגול. כלומר, כאלמנט שמוסיף נפח, צבע ופריכות, בלי שום רלוונטיות לטעם.

וזו בדיוק הבעיה במנה מהסוג הזה: אם הטונה טובה, הקישוטים לא מוסיפים לה; אם היא לא טובה, הם לא יכולים להציל אותה. וכך, הדקונסטרוקציה הזאת - למה לפרק סלט ניסואז? מה זו האסכולה המופרכת הזאת שלוקחת מנה עם היגיון פנימי, מגישה כל מרכיב בנפרד, הופכת את העסק לתפל ומשוכנעת שזה מטבח עילי? - היתה בעצם טונה תפלה עם קישוטים.

אלא שתפל, התברר עד מהרה, הוא משאת נפש ב"פלי מרקט". תוך רגע התגעגענו לתפל. קיבלנו מנה שנקראת פרח קישוא במילוי ריקוטה ופרמזן עם ביצה עלומה ועלים ירוקים. מזמן לא אכלתי מנה גרועה כל כך. פרח הקישוא נעטף בשכבה עבה של פירורי לחם ומולא בתערובת מלוחה עד זרא של גבינות ואולי גם קצת אנשובי. ליד היה משהו שנראה כמו אחת ממפיות הנייר המקומטות שליד הפחים. התברר שזה היה החלבון של הביצה העלומה.

כבר הערתי כאן, והעירו אחרים, על המליחות המופרזת של מנות במסעדות. כאן זה כבר לא היה סתם עודף מליחות: כאן זה היה להמליח מהמקפצה. מנה שאת הכירכום שמליחותה גרמה לשפתיים הרגשתי עוד שעות ארוכות אחרי שעזבנו את המסעדה. ובכלל, למה לקחת פרח קישוא, אחד מחומרי הגלם העדינים ביותר, ולבצע בו מעשים אלימים שכאלה? הרי באותה מידה אפשר היה להתקין את המנה מפרחי סרפדים.

האמת העירומה

אחר כך הגיעו המנות העיקריות: שווארמה אוסבוקו - בשר טלה מופרד מהעצם ולצדו עדשים שחורות, בצלים מוחמצים, קרם פרש, חזרת, עמבה וכוסברה. שהיה, תתפלאו לשמוע, אכיל. זה לא היה טוב - אם זה היה דוכן שווארמה לא הייתי חוזר - זה בטח לא היה אוסובוקו, אבל זה היה אכיל. נכון שזה נראה כמו שערות ירך טלה, ועמבה זה מרכיב שצריך להשתמש בו ביד עדינה, אבל זה היה אכיל. קצת מלוח, אבל לגמרי אכיל.

לצדה הגיעה מנה שקראת נקניקייה עירומה - שפונדרה וטלה בתיבול נקניקיות מיטיטאי רומניות. וכל מה שיש לי להגיד על זה הוא שלנקניקיות עירומות יש שם. קוראים להן קבב. וזה מה שהיה בצלחת: קבב רומני לא רע, לו רק היו מפחיתים בארבע חמישיות את כמות המלח. זו היתה המנה הסבירה בארוחה, והבצלים המטוגנים שנלוו אליה היו אפילו טעימים. מאוד נהניתי מהבצלים.

אחר כך קיבלנו את תיבת הפנדורה וכנאפה - שהותקנה מגבינת המאירי מוקצפת - שהיתה סבירה בתכלית ואף למעלה מזה. היא היתה, דרך משל, טובה בהרבה מהכנאפה שאכלתי שבוע קודם לכן ב"בר יין" בתל אביב. ליד הכנאפה היו מריחות של שתי תערובות צבעוניות - כנראה אגסים ופיסטוק - שהיו ססגוניות ומיותרות באותה מידה.

יצאנו מהמסעדה, העפנו מבט אחרון לכיוון הפחים ואגב נטילת ידיים יסודית בחומר מחטא הירהרנו בכך שאולי לא אכלנו ארוחה טובה, אבל לכל הפחות קיבלנו משל נאה על מצב המסעדנות התל-אביבית.

חשבון בבקשה

לחם הבית (6 פרוסות)18 שקל

ניסואז טונה אדומה59 שקל

פרח קישוא במילוי תערובת גבינות30 שקל

שווארמה של אוסובוקו69 שקל

נקניקייה עירומה 69 שקל

תיבת פנדורה55 שקל

כנאפה עזים41 שקל

סן פלגרינו גדול24 שקל

טיפ35 שקל

סך הכל400 שקל

"פלי מרקט". רבי יוחנן 8, יפו. טל' 6202262-03



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו