התסיסה נמשכת

כיצד נהפך מוצר דיאטטי לנשים למשקה החביב על נשיאי ארצות הברית? כוסית לחיי הדיאט קולה, במלאות 30 שנה להמצאתו

זואי ויליאמס, גרדיאן
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
זואי ויליאמס, גרדיאן

השנה היתה 1987 כשהתחלתי לשתות דיאט קולה. רק עכשיו אני תופשת כמה זה היה נועז, בהתחשב בכך שהמשקה הומצא רק חמש שנים קודם לכן (המשקה האחר שהתחלתי לחבב באותה שנה, בירה, התגלה בתקופה הניאוליתית).

אמנם מוגזם לומר שכל התלמידות בבית הספר שלי היו אנורקטיות, אבל אני זוכרת שמישהי ניסתה לגלות כמה קלוריות יש בבשר אדם, משום שבהיסח הדעת היא כירסמה מעט עור מאגודלה (זה היה בזמנים שלפני גוגל). לשתות קוקה קולה "שמן" באווירה כזאת - נחשב להתרסה. וזה היה בסדר, היו כאלה שעשו זאת, אפילו בשנות ה-80, אבל היית צריכה להיות ממש רזה - אחרת פשוט נראית חסרת שליטה.

דיאט קולה חוגג השנה 30 שנה להיווסדו. הוא המשקה הקל השני בפופולריות שלו בעולם, אחרי קוקה קולה. הוא כבש את המעמד הזה ב-2010, וחולל שערורייה: משקה דיאטטי הדיח משקה רגיל - פפסי. סוף סוף, לאחר 28 שנה, התגשמה משאלתם של יצרני דיאט קולה - אנשים שותים אותו רק בגלל הטעם. המכירות בבריטניה עלו ב-6% בחמש השנים האחרונות; 40% ממשקאות הקולה שנמכרו היו דיאט קולה או קוקה קולה זירו.

כמו כל משקה שהמרכיב היחיד בו שאפשר לדמיין הוא מי סודה (אתם יודעים איך נראה אספרטיים? או אצסולפם K?), דיאט קולה מעורר חשד מסוים, החל בחרדות בריאות אמיתיות ועד להסתייגות בנוסח "אם לא מוכרים את זה ברשת הקפה האיכותי שלי, אני לא נוגע בזה".

הוא לעולם לא יעבור את מבחן האוכל הבריא (האם סבתא שלך היתה יודעת מה זה?) ותמיד מעורר מעט אשמה, בגלל הקפאין והתחושה המעוררת שמקורה לא ידוע. כן יש משהו חשוד במשקה בייצור המוני, שטעמו אינו משתנה לעולם (בעצם בכמה חלקים של השוק הים-תיכוני המתכון של הדיאט קולה שונה, פחות מוצלח).

השם והסיגוף

המהלך הגאוני הראשון היה לשנות את שמו של המשקה מ"טאב", שם הגרסה הדיאטטית של קוקה קולה משנות ה 60, ל"דיאט קולה". במקור לא רצו להשתמש במלה "דיאט" בכותרת, משום שלא רצו שייווצר קשר בין המשקה לבין מניעת תענוגות.

משקה דיאטטי אפשר לקשר כמעט לכל רעיון או תכונה שליליים (קחו לדוגמה את משפט השיווק של דיאט טנגו, משקה קל הנמכר באירופה - "אתם צריכים את זה כי אתם חלשים"), ובכל זאת אנשים ישתו אותו, משום שהוא תוסס.

הבעיה השנייה ברעיון ה"דיאט" היא שהוא מגביל את המשקה למגדר אחד, וזה בזבוז מיותר מבחינת הזדמנויות שיווקיות. זה היה נכון בתחילת הדרך ונשאר כך שנים - קוקה קולה זירו הושק רק ב-2005 במטרה לכבוש את לב הגברים שאוהבים את הטעם ואת הרעיון של אפס קלוריות, אבל לא רוצים להיתפש כנשיים. קוקה קולה זירו היה לכאורה כישלון, כי אף אחד לא הפסיק לשתות דיאט קולה ועבר לשתות אותו; אבל למעשה הוא המריא, הציבור אימץ אותו בתור משקה נפרד לחלוטין.

כך או כך, זו לא היתה המצאה הכרחית לחלוטין, משום שעשור קודם לכן בוצע המהלך הגאוני השני של דיאט קולה, שהפך את המשקה ליוניסקס. ב-1983 קנתה החברה את סרטי קולומביה, ושילבה את המשקה בסרטים. הדיאט קולה כל כך פופולרי בהוליווד עד שב 1988 היה המשקה המועדף השני בנשף שלאחר טקס האוסקר - רק האלכוהול גבר עליו.

אין ראיות לכך שדיאט קולה מרזה, אף שניסיונות התקשורת להוכיח שהמשקה משמין העלו חרס. מחקרים הראו שהיקף המותניים של אנשים שמרבים לשתות משקאות דיאטטיים באופן כללי (לאו דווקא דיאט קולה) רחב יותר, אבל איש לא הוכיח מה הסיבה ומה המסובב. עם זאת, יש במשקה עניינים מטרידים הרבה יותר מבחינה בריאותית.

כמו כל כימיקל או פעילות שמיוחדים לחיים המודרניים, האספרטיים, הממתיק המלאכותי שבדיאט קולה, עבר בדיקות מקיפות כדי לוודא שאינו גורם אפשרי לסרטן, סוכרת, מחלות לב ובעיות פריון; עד כה לא מצאו שום בעיה. אבל בעולם שבו מוצרים נבדקים, ויש סוכנויות של אמות מידה באוכל, וחוקים בנוגע למי יכול למכור מה למי - ההמלצה הרצינית היחידה שנעשתה אי פעם על רקע בריאותי היתה שלא מומלץ לשתות יותר מ-18 פחיות של משקה מכיל אספרטיים ביום.

מאמנת הכושר של טוני בלייר, קרול קפלין, ראתה אותי פעם שותה דיאט קולה ואמרה: "תדעי לך שזה אוסטאופורוזיס בפחית". אבל היא לא דיברה על משקאות דיאטטיים, היא דיברה על כל משקה תוסס - הבועות מגרות את הקיבה, הקיבה מגיבה בייצור אלקלאין, שרוב הסיכויים שייגזל מהסידן שבעצמות.

אני מכירה מישהו שלקה באוסטאופורזיס משום שבמשך שלוש שנים לא אכל אלא שעועית אפויה עם פסטה. אדם יכול לסדר לעצמו אוסטאופורוזיס בכל מיני דרכים, אבל אף אחת מהן אינה מענגת כמו דיאט קולה.

בהיעדר ראיה מכריעה, דיאט קולה נמצא עכשיו באזור הדמדומים - לצד מוצרי החלב, הדגנים והחטיפים דלי השומן. אין בהם שום דבר רע בצורה פעילה, אבל מי שמרגיש שגופו הוא מקדש לא ירשה להם להיכנס. מתוך נקודת המוצא הזאת השיק די-סי (כך קוראים לדיאט קולה באמריקה) ב-2007 את "דיאט קולה פלוס". היה שם כל הכיף של הכימיקלים, בתוספת חומרים מזינים. התזונאים לא הבינו את הרעיון - למה צריך ויטמינים במשקה? למה אי אפשר פשוט ליטול ויטמינים עם המשקה? אילו חשבו כך כולם, לא היו ממציאים את הקוקטייל.

ייתכן שלא במפתיע, דיאט פלוס לא הגיע רחוק. אנשים לא רצו ויטמינים במשקה, משום שהדבר האחרון שאתה רוצה שיזכירו לך כשאתה שותה ממתיק מלאכותי הוא השפע מלא הבריאות של עולם הטבע. אילו הייתי צריכה לבחור משהו לאכול לצד דיאט קולה, הייתי רוצה שזה יהיה אוכל חלל שעבר ייבוש בהקפאה. אני נוטה לצרוך את המשקה אחרי יותר מדי ספלי קפה. מאחר שגם דיאט קולה מכיל קפאין, זה מדד לא רציונלי, אבל הוא לא פחות לא רציונלי מאשר האנשים ששותים דיאט קולה כשהם רוצים סוכר אבל לא רוצים את הקלוריות, ואחר כך גם אוכלים חטיף שוקולד.

קסמו של המשקה בחיים הציבוריים הוא, להערכתי, שאנשים שאינם רשאים לטפח הרגל רע גלוי לעין יכולים להפגין בעזרתו את השטן שבהם. ביל קלינטון מפורסם באהבתו לדיאט קולה, ברק אובמה אוהב דיאט קולה. יתרה מזו, בבריטניה לפחות, דיאט קולה הוא מאפיין של מטרוסקסואלים.

לדיאט קולה היו פרסומות טובות, בעיקר זו שבה כמה נשים מתאספות לצפות בפועל בניין שמסיר את חולצתו תמיד ב-11:30, כדי ליהנות עוד יותר מהדיאט קולה שלו. הנשים אינן שותות, הן רק מסתכלות; יש שם כמה וכמה נשים, ולכן יש בפרסומת מעין ניכוס של פנטסיית מין קלאסית (הסתכלות בצוותא, אחווה בתשוקה) יותר מאשר פנטסיה נשית קלאסית (שהיא בדרך כלל אשה אחת שמקובעת על גבר אחד). היא נועדה להיות שנונה (היפוך הציפיות) ומודרנית, אבל התברר שהיו לה השלכות לא מכוונות: הגברים חשבו, "אהה. הנה גבר ששותה משקה של נשים, ונראה שהוא ממש נהנה ממנו!"

רבים אפילו לא מגיעים לטעם של המשקה, משום שהם רואים בו מין קנס שנלווה למגמת השיפור העצמי, עונש כמו ג'לי נטול סוכר וגבינת קוטג'. בעיניהם העובדה שהוא חוגג 30 שנה לקיומו היא תעלומה שיווקית, ניצחון מבלבל של הרגל וטיפשות על פני ההיגיון, הבריאות, המוניטין, הציפייה המגדרית והטעם. אבל כל השאר מבינים איך הוא הגיע עד הלום - משום שהוא טעים.

נקודת המבט התזונאית

משקאות דיאטטיים הם חומרים מעובדים מאוד. הם מכילים לפעמים כמות גדולה של קפאין, שפועל כחומר משתן ומביא לאובדן משמעותי של נוזלים, ובכך גורם להתייבשות; ואילו חומרים מזינים שונים - ובהם סידן, מגנזיום וכן ויטמין B ו C עלולים להיות מופרשים בשתן ולרדת לטמיון.

אני חוששת גם מהחומר המשמר חומצה זרחתית שבמשקאות האלה, שיוצר פוספטים בגוף. החומרים האלה עלולים להפחית את ספיגת הסידן במעי, ולגרום לבלוטת התריס להפריש סידן מהעצמות, שני דברים שתורמים להפחתה בדחיסות העצם. למשקאות דיאטטיים אין ערך תזונתי.

ממתיקים מלאכותיים הם נושא שנוי במחלוקת. יש רשויות בריאות שטוענות שהם בטוחים לשימוש, אבל התזונאים עדיין אינם תמימי דעים בעניין. מחקרים מלמדים שיש קשר בין המבנה המולקולרי מעשה ידי אדם של כמה מהממתיקים המלאכותיים לבין בעיות בריאות מסוימות. נדרשת לכך עוד עבודת מחקר רבה. אבל יש מחקרים שמלמדים על בעייתיות נוספת בממתיקים מלאכותיים; בין השאר ייתכן שהם מעודדים השתוקקות לסוכר והגברת התיאבון.

החלפת משקאות מתוקים במשקאות דיאט אינה עוזרת כשלעצמה להפחתה במשקל; נתונים אפידמיולוגיים מרמזים על מתאם חיובי בין שימוש בממתיקים מלאכותיים לבין עלייה במשקל. מחקר שנערך לא מכבר מרמז שמים תורמים לאיבוד משקל יותר ממשקאות דיאט, והם גם משפרים את לחץ הדם ואת רמות ההתייבשות.

מאנגלית: אורלי מזור-יובל

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ