בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

השף הרושף מאיסט וילג'

אדי הואנג הוא לא רק שף צעיר ובעלים של מסעדה טייוואנית בניו יורק. הוא גם בונה לו קריירה של מחבר ספרים וכוכב טלוויזיה, תוך שילובים תרבותיים נועזים וקטילות של שפים אחרים. אפילו לינה דנהאם לא נמלטה משבט לשונו

3תגובות

השף הנמרץ והתזזיתי אדי הואנג משתלט על שולחן ב"הוט קיטצ'ן", מסעדת סצ'ואן באיסט וילג', ומפקיע את השלט-רחוק. זה קורה בשבת בלילה, קבוצת אורלנדו מג'יק משחקת מול ניו יורק ניקס, ומסתמן שהיא עומדת להפסיד. כשכרמלו אנתוני הולך ומתקרב ל-40 נקודות, הואנג מזנק בריבאונד של הזדהות.

פניו של הואנג ממוסגרים בכובע בייסבול שחור ועליו הכתובת “New Yorker”. על זרתו טבעת ועליה חרות מגן דוד; על פרק ידו צמיד Nike + FuelBand (המספק למשתמש מידע על כל פעילותו הספורטיבית); והוא לובש קפוצ'ון גדול ושחור ועליו האותיות P-I-F (פיף). "זה סוג של מריחואנה איכותית", אומר הואנג בענייניות. "השימוש הנכון הוא ‘You got dat pif, man?’" ("יש'ך פיף, בנאדם?" במבטא קובני כמו טוני מונטילה, הדמות שגילם אל פאצ'ינו ב"פני צלקת"). הואנג מחייך כדוגמה חיה של ניכוס תרבותי פוסט-מודרני.

ניו יורק טיימס

הואנג, בן 30, מוכר בתור שף, אבל הוא בהחלט לא רק שף. הוא אחד הבעלים של “BaoHaus”, מסעדה טייוואנית לא רשמית באיסט וילג'. הוא ממהר להוסיף, "בתור כותב יש לי יותר מה לומר מאשר כשאני עומד מאחורי הווק".

מאז 2009, הואנג בונה לו קריירה של כותב ספרים וכוכב טלוויזיה, המבוססת על השילובים התרבותיים הנועזים שלו ועל הביקורות הקטלניות שהוא כותב על כל מה שזז. הוא קטל שפים מפורסמים ובהם מרקוס סמואלסון ודייוויד צ'אנג וטען שהם נצלנים שמכרו את נשמתם לשטן. בביקורות שהוא מפרסם באינטרנט הוא האשים את "בנות", הסדרה של לינה דנהאם ב-HBO, באליטיזם. הוא כינה את השף גאי פיירי "בדיחה אכזרית", והוא דן בפסקנות בנושאים שנויים במחלוקת כגון בני זוג מגזעים שונים ומרק סנפיר כריש.

הוא משגר את ההצלפות האלה בבלוג שלו, “Fresh Off The Boat” (זה עתה ירד מהסירה); בחשבון הטוויטר הפעיל שלו, “@MrEddieHuang”; בסדרה פופולרית באתר האינטרנט Vice, שנקראת גם היא “Fresh Off The Boat”; ובספר אוטוביוגרפי באותו שם, שרואה אור החודש בהוצאת רנדום האוס.

דרכו של הואנג היתה נפתלת ולא יציבה. הוא גדל באורלנדו שבפלורידה, עבר לניו יורק ב-2005 ללמוד בבית הספר למשפטים בנג'מין קרדוזו בישיבה יוניברסיטי. "הייתי נשיא התאחדות הסטודנטים למשפטים בני המיעוטים", הוא אומר. "זה היה מגניב". בתום הלימודים עבד בתחום המשפט התאגידי במשרד צ'דבוקן ופארק, אך פוטר במארס 2009. במקום להמשיך בתחום הוא מצא עבודה בתור אמן סטנד אפ ב"לאף לאונג'" בלואר איסט סייד. בשם הבמה שלו, "מג'יק דונג הואנג", הוא היה אנרגטי וקולני, וסיפר בדיחות על חלב סויה, על אוסמה בן לאדן ועל ילדותו בתור סיני באורלנדו.

"המטרה היחידה שלי בתור קומיקאי היתה לנפץ את מיתוס בן המיעוטים המשיגן", הוא כותב בספרו. כדי להתפרנס, הוא אומר, הוא גם ניהל רשת מאולתרת של סוחרי מריחואנה. "קומיקאים אחרים מכרו את הגראס שלי", הוא אומר.

בניסיון להשיג חשיפה גדולה יותר הופיע הואנג בתוכנית הטלוויזיה "Ultimate Recipe Showdown" (תחרות המתכון המושלם) בערוץ האוכל Food Network, בהנחיית פיירי. הוא לא זכה, אך התוכנית הקנתה לו את הביטחון לפתוח את “BaoHaus” עם אחיו איוון, תשעה חודשים בלבד לאחר פיטוריו. בחנות הדחוסה במרתף ברחוב ריבינגטון הגישו לחמניות קטנות בכמה דולרים, והיא נועדה להיות מין "YMCA עתידני, מקום המפגש של כל התמהונים", הוא אומר.

כעבור שישה חודשים הוא פתח מסעדה של ממש, "Xiao Ye", והגיש בה מנות כגון עוף מטוגן בצ'יטוס וקיים אירועים מיוחדים כגון ערבי "פור לוקו", המבוססים על משקה האנרגיה שמנהל התרופות והמזון אסר להפיץ. המבקרים קטלו אותו באכזריות. "Xiao Ye מאכזבת", כתב סם סיפטון בביקורת נוקבת ב”ניו יורק טיימס”, ודירג אותה "בינונית".

"הביקורת היתה בשבילי כמו נורה אדומה", אומר הואנג. "הבנתי שאני מתפזר. החלטתי להתמסר לדבר אחד, אבל לא כמו שציפו ממני. הבנתי שהגיע הזמן לעשות מה שבאתי לעשות כאן, לומר את דעתי ולדבר על כל הדברים שהייתי רוצה לשנות באמריקה".

בסופו של דבר נסגרה המסעדה, והואנג, שהיה לו פתאום הרבה זמן פנוי, התחיל לדבר. הוא ביקר את סמואלסון על שניצל לרעה את החוויה האפריקאית-אמריקאית במסעדתו "Red Rooster" בהארלם, במאמר שכתב ב”ניו יורק אובזרוור”. הוא ביקר את צ'אנג על שהכניס באוכל שלו שינויים פשרניים לטובת החך המערבי, ותקף שפים מערביים המבשלים אוכל אתני.

הואנג יצא לדוג כרישים עם השף טום קוליקיו (בשיחה מצולמת “Fishing with Tom Colicchio”) והשתולל ברחבי ברוקלין עם השף וכוכב הטלוויזיה אנתוני בורדן. בטוויטר הוא הכריז מלחמה על כוכבי ערוץ האוכל כגון אן בארל (הוא כינה אותה "פילה דג"). השנה ייתן הרצאה ב-TED על האיזון בין אותנטיות לאתניות. “אני רוצה להוכיח שלא צריך שפה אקדמאית כדי להיות אינטליגנט", הוא אומר.

הקסם של הואנג אינו טמון רק בדברים שהוא אומר, אלא גם באופן שהוא אומר אותם – מיזוג גדוש ניבולי פה של מנדרינית ואנגלית בעגה אפריקאית-אמריקאית, מתובל ברמיזות לסופר ג'ונתן סוויפט, לשחקן הכדורסל צ'רלס ברקלי ולראפר האמריקאי קמ'רון.

הואנג גדל בפרוורי אורלנדו, אך הושפע עמוקות מתרבות ההיפ־הופ, ואוצר המלים שלו עשוי מהחומר שמרכיב את סיוטי הלילה של טיפר גור. באחד הפרקים האחרונים ב"Vice" הציג הואנג את עצמו במלים: "מה העניינים? אני הבחור שלכם, אדי הואנג. כותב. שף. פנדה אנושית. צרכן אנין טעם של פורנו, ואני חרמן ורוצה עוד". ואז הוא מבקש ג'וינט מאדם שעובר שם במקרה.

ספרו של הואנג הוא מעין גרסת היפ־הופ טייאוונית־אמריקאית של "מסע אל קצה הלילה" – קטלוג אנרכיסטי של ניצחונות קטנים וסצינות זוועה של התעללות. לפי הספר, המתעללים היו אביו של הואנג, לשעבר ראש כנופייה טייוואני שנהפך למסעדן באורלנדו, ואמו, עקרת בית לחוצה.

מכאן, בין השאר, נובעת הזדהותו של הואנג עם התרבות השחורה. "אני זוכר שחורים שהרביצו לילדים שלהם בחנות המכולת מפני שהפילו פירות והם נפגמו", הוא אומר. "אני זוכר שגם אמא שלי הרביצה לי מפני שהפלתי פירות והם נפגמו. חשבתי שאני כנראה דומה לילדים השחורים יותר מללבנים".

כיום הואנג מתגורר בדירה קטנה בסטובייזנט טאון עם אחיו ועם 120 זוגות נעלי ספורט. יש לו 100 משחקי טלוויזיה של אן־בי־איי על המדף ושני בקבוקים חתומים של קוניאק הנסי V.S.O.P. על השולחן. "תמיד יש לי אצלי שני בקבוקי הנסי, למקרה שמשהו יקרה", אומר הואנג בחידתיות.

במטבח פשטה העזובה, אבל הואנג ממילא בקושי בבית. כשאינו נוסע בשליחות “Vice”, הוא מאחורי הדלפק ב”BaoHaus”, השוכנת כיום ברחוב 14 מזרח. הוא היה שם לא מכבר אחר הצהריים, בסינר ובסווטשירט אפור, וברקע הרעים שיר ההיפ־הופ "Ambition" של וייל. פניו של הואנג התערפלו מאחורי ענני האדים הכבדים, אך קולו נשמע בבירור. "קל לחלום אבל קשה לחיות את החלום", הוא שר עם המוסיקה. "הם יאהבו אותי בגלל השאפתנות שלי".

מאנגלית: אורלי מזור־יובל



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו