בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שבע סיבות ממש טובות לצאת מהבית, גם בחורף

בגלל היין בג'וז ולוז, בגלל צ'יפס חציל ממכר, בגלל האוכל המשובח בעכו ובגלל הבראנץ' המשתלם ביותר בתל אביב. החורף שבחוץ הוא לא סיבה להישאר בבית, הנה שבעה מקומות חמים שאתם חייבים להכניס ליומן

12תגובות
רותם מימון

להתמלא בקלמרי ממולא גבינת טולום וללגום סוסון ים, ג'וז ולוז

אופנות באות והולכות, מסעדות נפתחות ונסגרות ובזמן הזה ג'וז ולוז היא מסעדה שמצליחה להישאר רלוונטית כבר יותר מעשור. כעת כשהעתיקה את מיקומה למשכנה החדש, ברחוב גבולות הערפילי – השמיים הם הגבול. כאורך הגלות, יהיה להכביר במילים על החיבה שאנחנו רוחשים למקום, אם בזכות האג'נדה שלו (ששמה את ההעצמה הנשית על המפה), דרך האווירה שאינה דומה לשום מקום אחר וכמובן: האוכל, שמורכב באהבה והוא טעים במיוחד, עם כוס יין טובה. המנות בתפריט כמו מצליחות להפיח חיים חדשים בחומרי גלם מקומיים, מירקות, ואפילו טחינה, דרך דגים ופירות ים ועד תבשילים אתניים ומטבלים מיוחדים. כל הניסים והנפלאות הללו הפכו אפילו ממשיים יותר לצד כוס יין. אולי אפילו יין אורגני, כמו זה של יקב סוסון, של היינן זאב דוניה ממושב בר גיורא. ובגלל שאנחנו אוהבים אוכל טוב ויין משובח ("good food and fine wine"), ואוהבים אותם אפילו יותר כשהם הולכים טוב יחד, אז החלטנו שקלמרי ממולא גבינת טולום, לצד כוס סוסון ים, מיין שדוניה הכין במיוחד למקום, הם סיבה טובה לפקוד אותו, ולצאת מהבית לביקור בדרום המופקר והקר של תל אביב. עוד סיבה ממש טובה להגיע לכאן היא המלבי. כן, טעמתם כבר מלבי בכל מקום, אבל מדובר באחד הטובים. המלצה חמה: הזמינו מקום מראש.

רותם מימון

ג'וז ולוז, גבולות 5, תל אביב

לנשנש צ'יפס חציל ולהתבסם מקוקטייל גרין ג'ין, ביצ'יקלטה

היי, גם בביצ'יקלטה יש קלמארי טעים, טרי כזה, מינימליסטי ועל הפלנצ'ה, עם שמן זית מתובל, אבל כבר אכלנו קלמרי במשבצת למעלה, וצ'יפס החציל של המקום, שאולי כבר הספקתם לשכוח (וחבל), הוא סופר טעים וכזה ששווה לצאת מהבית בשבילו, אפילו על אופניים (שזה "ביצ'יקלטה", באיטלקית). צ'יפס החציל פה הוא פריך וחצוף כמו צ'יפס סטנדרטי מבחוץ, אך רך ואציל כחציל בשרני מבפנים. ואתם יודעים מה יהפוך אותו לטעים ומזמין אפילו יותר? ובכן, קוקטייל גרין ג'ין מרענן (המורכב מג'ין, רוקט, מלפפון וסאוור) שילווה אותו, כמובן. ואם לא די בצ'יפס חציל וגרין ג'ין כדי להוציא אתכם מהבית על אופניים, אז הרי עוד סיבה שבעטייה ביצ'יקלטה היא מקום שווה לצאת אליו: הנגישות, הפיזית ובמיוחד הכלכלית. קודם כל, אם אכן תגיעו באופניים (מכל מקום בארץ), תמצאו במקום מעמד עבורם, משאבה (כי מי יודע מתי יחסר לכם אוויר) ואביזרים נלווים. שנית, ולא בחשיבות משנית: אתם תיהנו פה מאוכל טוב, קוקטיילים מרנינים ואווירה תוססת, צעירה (והיפסטרית) מבלי שתקרעו את הכיס ובלי שחיקה של זו האחרונה. ולאלו מכם שמכירים את המקום מאז שנפתח (באוקטובר שנה שעברה) וספק עלה בליבם, שמא מדובר במקום טרנדי שנס ליחו? אז לא.  הוא אומנם עדיין רוכב על הטרנד ההיפסטרי-אופנתי: של אופניים תלויים מחלון ראווה וכרוביות וחצילים כאורנמנטים אבל כוחו עוד במותניו. בואו לגלות אותו מחדש, עם  אופניים אופנתיים או בלעדיהם. הא ועוד סיבה ממש טובה להגיע לכאן היא גם סנגריה חמימה שעושים כאן עוד מימי הוויינברג.

יערה בר

ביצ'יקלטה, נחלת בנימין 29, תל אביב

להתפנק עם ארוחת בוקר רוסית, קפה רונה

אם המערכה החורפית, הקרירה והסגרירית היא סיבה מספיק טובה עבורכם להסתגר בבית, אז אולי ארוחת הבוקר הרוסית של קפה רונה היא מספיק סיבה בשביל לצאת ממנו (ואף למצוא את קבוצת שילר, הממוקמת ממש ליד רחובות על המפה). הבוקר הרוסי שמציעים בקפה רונה, בין הפרדסים ובסמוך למכולת וחדר האוכל של הקיבוץ, הוא תענוג מזרח אירופאי שכיף עוד יותר להתענג עליו ולצאת מהבית בשבילו, בחצי החורף המזרח תיכוני. ארוחת הבוקר מורכבת ממבחר דגים כבושים ומלוחים: מטיאס, פלמידה מעושנת, סלמון מעושן, איקרה, סלט תפוח אדמה גס ביתי, פרוסות עגבנייה, גבעולי בצל ירוק והלהיט החגיגי: בּליני גבינות ושמנת חמוצה (שזה הפנקייק הרוסי). זה האחרון אומנם קטן ודק יותר מהפנקייק הקלאסי אבל הוא מפנק לא פחות, ברוסיה שווה לצאת בשבילו מהבית גם בטמפרטורות אכזריות ובמינוס המון מעלות, אבל פה תוכלו ליהנות ממנו בלי להתענות כל הדרך אליו. במילים אחרות: איזה כיף לנו להתפנק על בליני רוסי בבוקר, בתיבול כפרי של קיבוץ שילר (ובקור הסלחני של מזג האוויר הנוכחי). 

אופיר אייב

קפה רונה, קיבוץ שילר

לשתות מרק עוף טעים כמו אצל סבתא, אווה

מקומות כאלו כבר הולכים ונעלמים מהשטח, אבל אחת משמורות הטבע האחרונות בתל אביב היא גם מהצנועות שבה. פעם היו קוראים לה מסעדת פועלים או מסעדה יהודית, בשבילנו היא מסעדה ביתית, כי לבוא אל אווה זה כמו לחזור הביתה ולא משנה מאיזו עדה. שישה שולחנות עם מפות מנויילנות ואותו תפריט בגוון רומני שמוגש כבר למעלה מ-42 שנים בלי להשתנות יותר מדי, זה כל המקום. אם אווה שכטר לא תצא אליכם, זה רק כי היא נמצאת במטבח וממנו היא מזרימה את המנות שמכינה - כבד קצוץ מופתי, סלט ביצים, שניצל ענקי ומרקי עוף זולים ובלתי נשכחים.
בקור הזה באנו לשתות כמובן להתחמם על מרק עוף עם אטריות ושמיר. אווה נותנת לבחור בין קרפלך, לקניידלך או "אולי אטריות". אנחנו בחרנו באופציה הפשוטה ביותר שהתגלתה כתענוג קטן ומבורך בתוך קערית ביתית, כן - כמו של פעם. ומעבר לתפאורה, מה עשה אותו לכל כך טוב? ובכן, הטעם העדין של המרק והטעם הביתי הזה שאי אפשר לטעות בו, מקבל שחקן חיזוק ירוק בדמות השמיר, שנתן פיתול מרענן ביותר למרק עוף וגרם לנו להרים טלפון לסבתא שתכין לנו סיר, אנחנו באים.

רותם מימון

אווה, אלנבי 91, תל אביב

לגלות מזרח תיכון חדש במרכז קניות ירושלמי, מדיטה

מסעדת מדיטה היא כל מה שמצפים שתהא וגם כל מה שלא: היא פנינה קולינרית ירושלמית הנחבאת בשוליו של מרכז קניות, ויש בה כל מה שיש למטבח מזרח תיכוני להציע: מחומרי גלם מקומיים כשמן זית, דגים, המון מטבלים פיקנטיים, חצילים, פוקצ'ה פריכה ומוצלחת במיוחד ו(איך לא) טחינה גולמית.  אפילו הפלייליסט (הפחות ידוע בשמו העברי: רשימת השמעה) משרת את אותו קו מזרח תיכוני נעים (שנרמז גם בשם המסעדה- מדיטה), כשרובו על טהרת המוסיקה המקומית.

אז אחרי שגילינו את פינת החמד הזו, כאמור - ספונה לה במרכז קניות, הופתענו ושמחנו לא פחות לגלות את סלט הסביח, שהוא כל מה שסביח צריך להיות – מהחציל הפריך, דרך העמבה הארומאטית (שנשארת כזו גם דרך הנקבוביות) ועד הטחינה. רק מה? בלי הפיתה. שזה סביח מושלם, בעצם. כי אחרי חנוכה, סביח בלי פיתה זה מה שמגיע לנו – מוגש כּסלט סביח. ואם אתם כבר שם, ואתם רעבים לטעמי שומשום וים – אל תוותרו על פילה דג הדניס בקראסט טחינה, שהוא תענוג עסיסי-אם-כי-פריך, של ים-יבשה והוא מגיע על אי של פתיתים (או בשמם הקדמון: אורז בן גוריון, זוכרים?) שזו מנה מקסימה ומפתיעה, כמו נווה מדבר או כמסעדה במרכז קניות – ולתפארת המזרח התיכון. 

דרור כץ

מדיטה, דרך חברון 101, ירושלים

לשתות כוסית ערק ולזלול מכף ידו המאכילה של אוסאמה, דלאל

חורף, גלים מתנפצים, סמטאות קטנות ויפות, חומות עתיקות וים סוער, או במילים אחרות – מתי בפעם האחרונה נסעתם לעכו? לא ברור מה קרה כאן בשנים האחרונות, אבל בבת אחת עלתה עכו למפה הקולינרית ולשם שינוי לא רק בגלל אורי בורי וחומוס סעיד, כבודם במקומם מונח, אלא בגלל מקומות קטנים ומוקפדים שעושים חסדים קטנים על הצלחת ובמקרה הנוכחי – דלאל. בבאזר הטורקי שיכול היה בקלות להיות עוד מתחם תיירותי כושל, תמצאו את בר האוכל הזעיר ומלא הקסם הזה – דלאל (אל תתבלבלו עם המסעדה היוקרתית בנוה צדק). השף, אוסאמה דלל, אומנם רק בן 24, אבל בשלל סיכומי הקולינריה השנה הוכתר ובצדק כ"ילד הפלא של המטבח הערבי העדכני" (כמו שחלק מכנים אותו), והאמת? הוא יודע מה הוא עושה והוא עושה את זה טוב – חושני ומקומי, ופראי וייחודי. נחשו מה? גם פה יש קלמארי מעולה. ולא סתם מעולה, טרי ומושלם כזה שכדאי לצאת בשבילו מהבית. ולא סתם לצאת מהבית – אלא לצאת מהבית ולהצפין עד עכו במיוחד בשבילו. מנת דלאל, למשל, היא בעצמה סיבה טובה לצאת מהבית, ולא רק בגלל שהיא כזאת טעימה, אלא גם בזכות החוויה הגסטרונומית, חובקת החושים והארוטית שהיא מקפלת בתוכה: משלל הצבעים העזים של המנה, דרך העובדה שהשף יטפטף על גב ידכם שמן פרחי הדרים ותמציות יסמין בטרם תטעמו אותה ועד שתגלו שהוא בעצמו יאכיל אתכם את הביס הראשון המושלם מהמנה. דלאל היא מנה המורכבת מנתחי דג בשרני, טובעים במצע חומוס כתמתם וקטיפתי, לבנה לבן, עשיר וביתי, מיץ סלק סגול אדמדם ואפונה ירוקה כבושה. ואם עצם היותה תאווה לעיניים (ולכל החושים) היא לא מספיק סיבה להגיע ולהזמין אותה – אז נקנח בחוק הלא כתוב, המורה כי כל מנה הנושאת את שם המקום או את שם בעליה (ובמקרה זה את שניהם)- היא ודאי גם המנה שחתומים עליה ומכאן – כזו שמוטב להזמינה. והיא באמת טעימה, וגם מדגימה את הארסנל, האג'נדה הגסטרונומית-חושנית של דלאל, ואת היכולת שלו, לייצר אוכל טעים, מעניין ועדכני שמקורו במטבח העכואי המסורתי. ואם כבר לקנח, אז למה לא גם עם סמולינה - עוגת סולת מבושלת בחלב, שכמעט ואינה מתוקה (המתיקות והשומניות בה הן של החלב עצמו) שהשף מעיד עליה שהיא "אחד הדברים הקסומים והיפים שיש עלי אדמות, לדעתי" וקולע, איכשהו, גם לדעתנו.

רותם מימון

דלאל, ויצמן 1 (הבזאר הטורקי), עכו

לאכול את הבראנץ' המשתלם ביותר בתל אביב, האחים

האחים הוא מקום תל אביבי שאולי לא זקוק לעוד שטח פרסום, וירטואלי, מודפס או פרונטאלי, אבל לפעמים, רק לפעמים, כשהייפּ על מקום מכה חזק באנשים, כנראה יש לכך סיבה טובה. כזו המקפלת אפילו עוד סיבה: לצאת מהבית, ולזלול שיפודים או צ'יפס או צלעות או ספאייח או קינוח ועכשיו גם בראנץ' של סוף שבוע ב"האחים". אנחנו, ששרופים על ארוחות בוקר, מחפשים תמידית את זאת שנרצה לחתום עליה קבע ובשבועות האחרונים מתרחש כאן בשקט בכל שישי ושבת פלא קטן. בלי רעש וצלצולים נפתח שולחן עמוס בכל טוב ולא בלשון המליצה, אלא הלכה למעשה. אומנם הגשה בסגנון בופה עשויה לעתים לתעתע בסועד ובמראית עין של שפע להכניס בדרך האחורית ערימות של כלום, במקרה הנוכחי מגשים, צלחות ופנכות המבוססות על מטבח מקומי, דהיינו שקשוקה וחביתות ירק, ירקות על האש במקום האנטיפסטי השגרתי, סלטים על סלטים שונים כמו חיטה, עדשים ועלים, הפרשנות המקומית לעראייס ומולה לחמים ואפילו מקומה של החלה של שבת לא נפקד, גבינות קשות ורכות, חמאת סחוג, החומוס המפורסם של האחים וגם דגים כבושים, קרם פרש ושמנת חמוצה, ועוד קצרה היריעה מלהכיל. אם נדמה לכם שזה הכל, זה רק נדמה לכם – אפילו על גזרת הקינוחים חשבו פה ומגישים את התשובה המקומית למילקי – שילוב של מוס שוקולד עם קצפת מעל וכמובן גם המלבי דובדבנים הוותיק של האחים. על הדרך תוכלו למלא את הכוסות בתה קר, כן – כמה שתרצו. ולפני שנשכח, מדושנים ושכחנים שכמותנו – הוסיפו לכל הסיפור גם קוקטייל פור ביטרס מריר ומקסים (שיש בו כל מה שמר וטוב, מקמפרי ואשכולית אדומה ועד אנגוסטורה ביטרס) והרי - הייתה ההנאה שלמה. נראה אתכם מתגלגלים הביתה אחרי זה. המחיר - 75 שקלים.  

טל סיון-צפורין

האחים, אבן גבירול 12, תל אביב

 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו